מה יוצא משילוב של תום יורק ואורנה בנאי?
את התשובה לשאלה הזאת קיבלתי אתמול בסינדרום. הבחור שעלה לבמה והציג את עצמו כבעז בנאי נראה כמו הכלאה (סליחה, ילד האהבה) של סולן רדיוהד החייזרי ואורנה בנאי. שמעתי פעם את אורנה בנאי שרה, וזה לא משהו שהייתי רוצה לעשות שוב. בעז בנאי, לעומת זאת, זה סיפור אחר לגמרי. את ההופעה פתח איתמר רוטשילד, שמנגן על גיטרה חשמלית (ואקוסטית). הוא ניגן שני שירים שלו, שהיו שונים לגמרי אחד מהשני. הראשון היה מאוד... רע. השני היה ממש טוב! ולא שהסגנון היה כל כך שונה, פשוט שני שירים שאחד מהם טיפשי ומעצבן והשני ממש כיפי. לצערי אין לי מושג איך קראו לשירים. הייתי שואלת בסוף ההופעה, אבל דברים אחרים הסיחו את דעתי. בעז בנאי הסיח את דעתי. הוא פתח בקטע שירה א-קפלה קצרצר שהותיר אותי מוקסמת. היציבה הביישנית שלו, הידים בכיסים והעיניים הכלבלביות בשילוב עם הקול יצרו תערובת מקסימה ונוגעת ללב. השיר הבא, מכיוון מערב, היה מצוין וכך גם זה שבא אחריו - מוכרח להסתלק. שירי רוק-פופ שמדברים על אהבה, זוגיות, חוסר יכולת לאהוב, רגשי נחיתות וכל שאר הדברים שגורמים ללב שלנו להימעך טיפה. היו המון אנשים על הבמה, במונחי הסינדרום. שלוש גיטרות ותופים בנוסף לבנאי עצמו. בערך 25% מהאנשים בסינדרום היו על הבמה, הופעה אינטימית משהו. בנאי נראה מאוד נרגש וקצת נבוך, ועבר משיר אחד ישר לשני בלי יותר מדי דיבורים. השירים עצמם נעו בין נהדרים לנחמדים לנשכחים בקלות, יכול להיות שגם בגלל מחסור בחשיפה. הם ביצעו שיר של הדצמבריסטים שהיה מקסים, ובהדרן עשו שיר בשם חביתה - שיר שלא מופיע במיי ספייס אבל בעיני היה אחד הטובים בהופעה. אין סיבה שהמוזיקה של בעז בנאי לא תגיע לגלגלצ - רוק קליל ולא מאיים, כיף להאזנה ומנוגן בצורה מקצועית. אם קצת יותר נסיון יש לבנאי הצעיר פוטנציאל להפוך לחיית במה, והייתי שמחה לשמוע שירים עם קצת יותר דיסטורשן או איזשהו טוויסט עלילתי. הדיסק אמור לצאת בקרוב, אני מתכוונת לזקוף אוזניים לקראתו.
את התשובה לשאלה הזאת קיבלתי אתמול בסינדרום. הבחור שעלה לבמה והציג את עצמו כבעז בנאי נראה כמו הכלאה (סליחה, ילד האהבה) של סולן רדיוהד החייזרי ואורנה בנאי. שמעתי פעם את אורנה בנאי שרה, וזה לא משהו שהייתי רוצה לעשות שוב. בעז בנאי, לעומת זאת, זה סיפור אחר לגמרי. את ההופעה פתח איתמר רוטשילד, שמנגן על גיטרה חשמלית (ואקוסטית). הוא ניגן שני שירים שלו, שהיו שונים לגמרי אחד מהשני. הראשון היה מאוד... רע. השני היה ממש טוב! ולא שהסגנון היה כל כך שונה, פשוט שני שירים שאחד מהם טיפשי ומעצבן והשני ממש כיפי. לצערי אין לי מושג איך קראו לשירים. הייתי שואלת בסוף ההופעה, אבל דברים אחרים הסיחו את דעתי. בעז בנאי הסיח את דעתי. הוא פתח בקטע שירה א-קפלה קצרצר שהותיר אותי מוקסמת. היציבה הביישנית שלו, הידים בכיסים והעיניים הכלבלביות בשילוב עם הקול יצרו תערובת מקסימה ונוגעת ללב. השיר הבא, מכיוון מערב, היה מצוין וכך גם זה שבא אחריו - מוכרח להסתלק. שירי רוק-פופ שמדברים על אהבה, זוגיות, חוסר יכולת לאהוב, רגשי נחיתות וכל שאר הדברים שגורמים ללב שלנו להימעך טיפה. היו המון אנשים על הבמה, במונחי הסינדרום. שלוש גיטרות ותופים בנוסף לבנאי עצמו. בערך 25% מהאנשים בסינדרום היו על הבמה, הופעה אינטימית משהו. בנאי נראה מאוד נרגש וקצת נבוך, ועבר משיר אחד ישר לשני בלי יותר מדי דיבורים. השירים עצמם נעו בין נהדרים לנחמדים לנשכחים בקלות, יכול להיות שגם בגלל מחסור בחשיפה. הם ביצעו שיר של הדצמבריסטים שהיה מקסים, ובהדרן עשו שיר בשם חביתה - שיר שלא מופיע במיי ספייס אבל בעיני היה אחד הטובים בהופעה. אין סיבה שהמוזיקה של בעז בנאי לא תגיע לגלגלצ - רוק קליל ולא מאיים, כיף להאזנה ומנוגן בצורה מקצועית. אם קצת יותר נסיון יש לבנאי הצעיר פוטנציאל להפוך לחיית במה, והייתי שמחה לשמוע שירים עם קצת יותר דיסטורשן או איזשהו טוויסט עלילתי. הדיסק אמור לצאת בקרוב, אני מתכוונת לזקוף אוזניים לקראתו.
