מה יותר גרוע אנס זר או אנס מוכר?
כשמדברים על פגיעה מינית תמיד אני תוהה מה יותר גרוע: האם אותו אנס אלים שבא מהרחוב ותוקף אקראית, או האנס / המטריד שמתחזה לאדם ישר והגון, אהוב על כל מקורביו ובינתיים מנצל את התדמית הטובה שלו לפגיעה. מצד אחד מקרים מזעזעים וחריםים באלימותם (כמו מקרה הילדה הקטנה שחוינו השבוע) מצד שני מורים, מדריכים, הורים וסבים שזוכים לאמון מלא ובוגדים בו, ורמסים ומשפילים את המאמינים בהם. אני חייבת לצטט את הדברים שנאמרו על המורה הנפלא בבית המשפט: האם העידה: הוא היה מורה נערץ האח אומר: לא יכול להיות והיא משקרת הילדה עצמה אומרת: זה הציק לי ופחדתי להגיד לו שיפסיק את זה כי צריך לתת לו כבוד. הוא רב. הסניגור ביקש שלא להתעלם מכך שלמורה שמונה ילדים קטנים וייגרם להם נזק אם הוא יישלח לכלא, לצד מצבו הכלכלי הקשה ומצב בריאותו. מילות השופטת מעודדות: העונש במקרה זה צריך להביע את הסלידה ושאט הנפש ממעשה העבירה וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה וסלידה ממנו. בגזירת הדן יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות ותהיינה קשות ככל שתהיינה. הנאשם היה חייב לתת את הדעת למעשיו בטרם ביצע אותם ומשלא עשה כן, אין לו על מי להלין. "דווקא הנאשם, שהוא אב לילדים קטינים, היה צריך לשוות לנגד עיניו בטרם ביצע את המעשים את ההשלכות הקשות על ילדיו אם ייתפס ויורשע בדין ורק בסוף העונש המסכן - שנתיים מאסר - מקווה שאחרי שחרורו על התנהגות טובה לא יתנו לו להיות מדריך הנוער בשכונה ...
כשמדברים על פגיעה מינית תמיד אני תוהה מה יותר גרוע: האם אותו אנס אלים שבא מהרחוב ותוקף אקראית, או האנס / המטריד שמתחזה לאדם ישר והגון, אהוב על כל מקורביו ובינתיים מנצל את התדמית הטובה שלו לפגיעה. מצד אחד מקרים מזעזעים וחריםים באלימותם (כמו מקרה הילדה הקטנה שחוינו השבוע) מצד שני מורים, מדריכים, הורים וסבים שזוכים לאמון מלא ובוגדים בו, ורמסים ומשפילים את המאמינים בהם. אני חייבת לצטט את הדברים שנאמרו על המורה הנפלא בבית המשפט: האם העידה: הוא היה מורה נערץ האח אומר: לא יכול להיות והיא משקרת הילדה עצמה אומרת: זה הציק לי ופחדתי להגיד לו שיפסיק את זה כי צריך לתת לו כבוד. הוא רב. הסניגור ביקש שלא להתעלם מכך שלמורה שמונה ילדים קטנים וייגרם להם נזק אם הוא יישלח לכלא, לצד מצבו הכלכלי הקשה ומצב בריאותו. מילות השופטת מעודדות: העונש במקרה זה צריך להביע את הסלידה ושאט הנפש ממעשה העבירה וחומרת הענישה היא ביטוי להוקעת המעשה וסלידה ממנו. בגזירת הדן יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות ותהיינה קשות ככל שתהיינה. הנאשם היה חייב לתת את הדעת למעשיו בטרם ביצע אותם ומשלא עשה כן, אין לו על מי להלין. "דווקא הנאשם, שהוא אב לילדים קטינים, היה צריך לשוות לנגד עיניו בטרם ביצע את המעשים את ההשלכות הקשות על ילדיו אם ייתפס ויורשע בדין ורק בסוף העונש המסכן - שנתיים מאסר - מקווה שאחרי שחרורו על התנהגות טובה לא יתנו לו להיות מדריך הנוער בשכונה ...