מה יותר קדוש? פורים או יום כיפור?
מאחורי הַמַּסֵּכָה "אוף, אמא, אני לא יודע במה לבחור", שמעתי קול חמוד וצייצני מאחוריי, "יש כאן כל כך הרבה אפשרויות..." ליד חמישה דוכנים גדולים עמוסים במגוון של תלבושות, מסכות ואמצעי עזר, עמד לו ילד מתוק כבן שש. על רגליו מגפי בוקרים, על גבו זוג כנפי מלאך צחורות, על פניו מסכה של הארי פוטר, ובידו קילשון. אימו הביטה בו ונאנחה. אכן, לא קל לגדל ילדים בדור הזה... אחד הדברים המאפיינים את חג הפורים הוא המנהג להתחפש. אלא שאם פעם זה היה דבר קל, כיום זו כבר משימה מסובכת ומורכבת הרבה יותר. החנויות מלאות בתלבושות שונות ומשונות, ובאביזרים שרק הולכים ונעשים משוכללים משנה לשנה. אם פעם ההתלבטות הייתה פשוטה - האם להתחפש למרדכי היהודי או לכהן הגדול, לאסתר המלכה או לכלה, בימינו הרפרטואר התרחב מאוד. מסדאם חוסיין ועד חיים יבין (להבדיל...), ומחפיסת סיגריות ועד טלפון נייד. וכל המקורי והנועז יותר – הרי זה משובח. שאלתם פעם את עצמכם מה פשר המנהג יוצא הדופן הזה? האם מתאים ליהדות שכל כך הרבה מדברת על יושר, כנות וחשיבות האמת, להביא אותך לשנות את הכול ולהפוך את עצמך פתאום למישהו אחר? ובכן, למנהג ההתחפשות יש רמזים כבר במגילת אסתר. המוטיבים העיקריים במגילה הם הרי ההיפוך וההסתר. ההיפוך הוא בגורל היהודים – מסכנת חיסול והשמדה טוטאלית, לניצחון גדול על האויבים, משתה ושמחה. הדסה, בת דודו של מרדכי, מחליפה את שמה לאסתר, מסתירה את מוצאה ומתחפשת ללא יהודייה. מרדכי שבתחילה יוצא בלבוש שק ואפר, הופך בהמשך את בגדיו ללבוש מלכות. יש אומרים שגם חרבונא, סריס המלך, שידע 'להשחיל' ברגע הנכון את המילה הנכונה ולתת את העצה ששיגרה את המן היישר אל ראש העץ שהכין למרדכי, הוא בעצם אליהו הנביא זכור לטוב שהתחפש. ההסתר מרומז אפילו בשם המגילה - "אסתר", המלמד על גודל ההסתר שקיים לאורכה. האם ידעתם שזהו הספר היחיד בתנ"ך שבו אלוקים לא מוזכר אפילו פעם אחת?! לאן הוא נעלם, אתם שואלים? ובכן, מסתבר שגם הוא התחפש לו. התחבא מאחורי הקלעים ודאג למשוך בחוטים הנכונים כדי להוביל את הסיפור המסובך אל סופו הטוב. אחרת, ככל הנראה, כולנו לא היינו פה היום... אבל אפשר להסביר את כל העניין בדרך נוספת. ________________________________ ישנם שני חגים בשנה שלמרות ההבדל הרב ביניהם, יש להם שֵם דומה. בכל השנה אין חג יותר הפוך ומנוגד באופיו לפורים מאשר... יום הכיפורים. בזה שמחים וצוהלים, אוכלים ושותים, ובזה נמצאים בכובד ראש, מתפללים וצמים. אך דווקא השם הדומה רומז לתכונה אחת משותפת שיש להם. יש שהסבירו שיום הכיפורים קרוי כך כי הוא רק 'כְּ-פּוּרִים', כלומר, כְּּמוֹ פּורים. מה הקשר, אתם שואלים, מה יכול להיות בכלל דומה בין שני ימים הפוכים כאלו? יש דבר כזה, והוא היכולת לחדור מבעד למעטה החיצוני ולגלות את מה שנמצא עמוק בפנים. ביום כיפור, אחרי שנה שלמה שבה לא היינו כל כך בסדר, החלקנו פה, טייחנו שם, פישלנו ופספסנו, מגיע היום בו אנחנו שמים את כל זה בצד, שמים את היד על הלב ומצהירים בכנות: "זהו! עד כאן מעשי שובבות, שטויות. מכאן ואילך אני רוצה לפתוח דף חדש. לחיות בצורה ישרה וטובה יותר. להיות טהור ונקי ולהגשים את כל השאיפות הטובות שיש בתוכי. גם אם בשנה הקודמת לא כל כך הצלחתי, מעכשיו יהיה אחרת. "עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה, בשנה, בשנה הבאה..." גם בפורים, השמחה והשתיה, גורמת לאדם לשחרר כל מיני מעצורים ועכבות שהוא שם לעצמו, ומשהו שנמצא עמוק בפנים יוצא לחופשי ומתגלה. ________________________________ ואולי עכשיו התגלתה לנו סיבה נוספת למנהג להתחפש בפורים. אנחנו אומרים בזה, קודם כל לעצמינו ולאחר מכן גם כלפי חוץ, בחיים, הרבה פעמים, אנחנו לא באמת מי שאנחנו בִּפְנִים. אנחנו עוטים על פנינו כל מיני 'מסכות'. משחקים אותה, עושים פוזות, מנסים לְרַצוֹת, להתחנף, למצוא חן. מתיימרים להיות איזו דמות שהיא לא בדיוק אנחנו. יש פעמים שאנחנו אומרים דברים שלא מתכוונים אליהם באמת ודווקא את הדברים הכי אמיתיים אנחנו מחביאים, מתביישים ומתכחשים אליהם. פורים הוא זמן של אמת. יום של גילוי סודות. "נכנס יין יצא סוד", אמרו חז"ל. מעניין מאוד מהי המסכה שלך, אבל יותר מזה מעניין ומה נמצא מאחוריה. שנזכה לתת לאני האמיתי שלנו להתגלות, ושגם אם נתחפש יום אחד בשנה, זה רק יזכיר לנו בשאר הזמן להיות אנחנו באמת. פורים שמח! (הדברים הללו נכתבו על-ידי יוני לביא)
מאחורי הַמַּסֵּכָה "אוף, אמא, אני לא יודע במה לבחור", שמעתי קול חמוד וצייצני מאחוריי, "יש כאן כל כך הרבה אפשרויות..." ליד חמישה דוכנים גדולים עמוסים במגוון של תלבושות, מסכות ואמצעי עזר, עמד לו ילד מתוק כבן שש. על רגליו מגפי בוקרים, על גבו זוג כנפי מלאך צחורות, על פניו מסכה של הארי פוטר, ובידו קילשון. אימו הביטה בו ונאנחה. אכן, לא קל לגדל ילדים בדור הזה... אחד הדברים המאפיינים את חג הפורים הוא המנהג להתחפש. אלא שאם פעם זה היה דבר קל, כיום זו כבר משימה מסובכת ומורכבת הרבה יותר. החנויות מלאות בתלבושות שונות ומשונות, ובאביזרים שרק הולכים ונעשים משוכללים משנה לשנה. אם פעם ההתלבטות הייתה פשוטה - האם להתחפש למרדכי היהודי או לכהן הגדול, לאסתר המלכה או לכלה, בימינו הרפרטואר התרחב מאוד. מסדאם חוסיין ועד חיים יבין (להבדיל...), ומחפיסת סיגריות ועד טלפון נייד. וכל המקורי והנועז יותר – הרי זה משובח. שאלתם פעם את עצמכם מה פשר המנהג יוצא הדופן הזה? האם מתאים ליהדות שכל כך הרבה מדברת על יושר, כנות וחשיבות האמת, להביא אותך לשנות את הכול ולהפוך את עצמך פתאום למישהו אחר? ובכן, למנהג ההתחפשות יש רמזים כבר במגילת אסתר. המוטיבים העיקריים במגילה הם הרי ההיפוך וההסתר. ההיפוך הוא בגורל היהודים – מסכנת חיסול והשמדה טוטאלית, לניצחון גדול על האויבים, משתה ושמחה. הדסה, בת דודו של מרדכי, מחליפה את שמה לאסתר, מסתירה את מוצאה ומתחפשת ללא יהודייה. מרדכי שבתחילה יוצא בלבוש שק ואפר, הופך בהמשך את בגדיו ללבוש מלכות. יש אומרים שגם חרבונא, סריס המלך, שידע 'להשחיל' ברגע הנכון את המילה הנכונה ולתת את העצה ששיגרה את המן היישר אל ראש העץ שהכין למרדכי, הוא בעצם אליהו הנביא זכור לטוב שהתחפש. ההסתר מרומז אפילו בשם המגילה - "אסתר", המלמד על גודל ההסתר שקיים לאורכה. האם ידעתם שזהו הספר היחיד בתנ"ך שבו אלוקים לא מוזכר אפילו פעם אחת?! לאן הוא נעלם, אתם שואלים? ובכן, מסתבר שגם הוא התחפש לו. התחבא מאחורי הקלעים ודאג למשוך בחוטים הנכונים כדי להוביל את הסיפור המסובך אל סופו הטוב. אחרת, ככל הנראה, כולנו לא היינו פה היום... אבל אפשר להסביר את כל העניין בדרך נוספת. ________________________________ ישנם שני חגים בשנה שלמרות ההבדל הרב ביניהם, יש להם שֵם דומה. בכל השנה אין חג יותר הפוך ומנוגד באופיו לפורים מאשר... יום הכיפורים. בזה שמחים וצוהלים, אוכלים ושותים, ובזה נמצאים בכובד ראש, מתפללים וצמים. אך דווקא השם הדומה רומז לתכונה אחת משותפת שיש להם. יש שהסבירו שיום הכיפורים קרוי כך כי הוא רק 'כְּ-פּוּרִים', כלומר, כְּּמוֹ פּורים. מה הקשר, אתם שואלים, מה יכול להיות בכלל דומה בין שני ימים הפוכים כאלו? יש דבר כזה, והוא היכולת לחדור מבעד למעטה החיצוני ולגלות את מה שנמצא עמוק בפנים. ביום כיפור, אחרי שנה שלמה שבה לא היינו כל כך בסדר, החלקנו פה, טייחנו שם, פישלנו ופספסנו, מגיע היום בו אנחנו שמים את כל זה בצד, שמים את היד על הלב ומצהירים בכנות: "זהו! עד כאן מעשי שובבות, שטויות. מכאן ואילך אני רוצה לפתוח דף חדש. לחיות בצורה ישרה וטובה יותר. להיות טהור ונקי ולהגשים את כל השאיפות הטובות שיש בתוכי. גם אם בשנה הקודמת לא כל כך הצלחתי, מעכשיו יהיה אחרת. "עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה, בשנה, בשנה הבאה..." גם בפורים, השמחה והשתיה, גורמת לאדם לשחרר כל מיני מעצורים ועכבות שהוא שם לעצמו, ומשהו שנמצא עמוק בפנים יוצא לחופשי ומתגלה. ________________________________ ואולי עכשיו התגלתה לנו סיבה נוספת למנהג להתחפש בפורים. אנחנו אומרים בזה, קודם כל לעצמינו ולאחר מכן גם כלפי חוץ, בחיים, הרבה פעמים, אנחנו לא באמת מי שאנחנו בִּפְנִים. אנחנו עוטים על פנינו כל מיני 'מסכות'. משחקים אותה, עושים פוזות, מנסים לְרַצוֹת, להתחנף, למצוא חן. מתיימרים להיות איזו דמות שהיא לא בדיוק אנחנו. יש פעמים שאנחנו אומרים דברים שלא מתכוונים אליהם באמת ודווקא את הדברים הכי אמיתיים אנחנו מחביאים, מתביישים ומתכחשים אליהם. פורים הוא זמן של אמת. יום של גילוי סודות. "נכנס יין יצא סוד", אמרו חז"ל. מעניין מאוד מהי המסכה שלך, אבל יותר מזה מעניין ומה נמצא מאחוריה. שנזכה לתת לאני האמיתי שלנו להתגלות, ושגם אם נתחפש יום אחד בשנה, זה רק יזכיר לנו בשאר הזמן להיות אנחנו באמת. פורים שמח! (הדברים הללו נכתבו על-ידי יוני לביא)
