מה ילמד הטבח את המגזר הדתי?
אני שואל את עצמי מה ילמד הטבח בישיבה את המגזר הדתי? האם יבינו סוף סוף שאין דבר כזה "תורתו היא אומנותו" וגם הם צריכים להטות שכם ולעזור בהגנה על המדינה?! האם הם סוף סוף יבינו שלא מספיק "לראות" רק את אלוהים? - למה לא היה שומר הפתח הישיבה? למה? כי "הקדוש ברוך הוא ישמור?! עכשיו הוא שומר יותר טוב על 8 ילדים מתים?! האם הם ילמדו שאילולא החייל (שעשה צבא שהיה חמוש והעיקר שידע מה לעשות) - האם הם מבינים שהוא הציל מי יודע עוד כמה ילדים? האם הוא, שאולי רצה לעבוד או ללמוד באוניברסיטה, האם הוא לא הניח לשלוש שנים בצד את "תורתו היא אומנותו" והלך לשרת את מדינתו? האם הם לא צריכים להיות כמוהו? האם הם הבינו שהוא חרף את נפשו וחייו עבורם בעוד הם לא עושים כן, כמגזר דתי, לחברה כולה (אני מדבר על כולם כעיקרון ולא על מעטים מהם שכן מתגייסים)? עם כל הכאב - אסור שלא לראות את האגואיסטיות שלהם. אז בני חילוניים כן יכולים לחרף את נפשם למעם ילדיהם ובניהם הם, דתיים, חרדים, תלמידי רבנות ועוד פויילה שטיק כאלה - אבל הם לא יכולים לחרף את נפשם? אני מדבר על עיקרון. לא מעניין לי אם החייל המציל היה דתי או יוצא ישיבה גם הוא. כל הכבוד שלי מונח לפניו. אני מדבר על עיקרון! מה זה שמדינה מרשה שבני חילוניים הם בשר לתותחים ובני דתיים ילמדו רק תורה?! אני מקווה שהמגזר הדתי למד דבר מה. בדרך הקשה - אבל ילמד. אני שואל איפה משרד החינוך? למה אין קביעה בחוק שבבתי ספר, במרכזים של בני נוער חובה שיהיה שומר?! גם במגזר הדתי? אבל מה לומר? מי שמותר לו לא לחסן את ילדיו או לזכות במים למיקוואות בהנחה גדולה ביחס לחקלאים, או לקבוע לכולנו אם נטוס בשבת או לא - אלה יכולים לא להיות ערניים לאפשרות של רצח ילדיהם וכמובן אחר כך לבכות. הבכי מותר במדינה דמוקרטית. זה אפילו חינם. בכל מדינה שמכבדת את עצמה היתה עפה שרת החינוך, האחראי על הבטחון בישיבה ובפיקוד העורף, ראשי הישיבה וההורים מועמדים לדין יען לא הקפידו על בטחון הישיבה. בכאב ובברכה. יהודה.
אני שואל את עצמי מה ילמד הטבח בישיבה את המגזר הדתי? האם יבינו סוף סוף שאין דבר כזה "תורתו היא אומנותו" וגם הם צריכים להטות שכם ולעזור בהגנה על המדינה?! האם הם סוף סוף יבינו שלא מספיק "לראות" רק את אלוהים? - למה לא היה שומר הפתח הישיבה? למה? כי "הקדוש ברוך הוא ישמור?! עכשיו הוא שומר יותר טוב על 8 ילדים מתים?! האם הם ילמדו שאילולא החייל (שעשה צבא שהיה חמוש והעיקר שידע מה לעשות) - האם הם מבינים שהוא הציל מי יודע עוד כמה ילדים? האם הוא, שאולי רצה לעבוד או ללמוד באוניברסיטה, האם הוא לא הניח לשלוש שנים בצד את "תורתו היא אומנותו" והלך לשרת את מדינתו? האם הם לא צריכים להיות כמוהו? האם הם הבינו שהוא חרף את נפשו וחייו עבורם בעוד הם לא עושים כן, כמגזר דתי, לחברה כולה (אני מדבר על כולם כעיקרון ולא על מעטים מהם שכן מתגייסים)? עם כל הכאב - אסור שלא לראות את האגואיסטיות שלהם. אז בני חילוניים כן יכולים לחרף את נפשם למעם ילדיהם ובניהם הם, דתיים, חרדים, תלמידי רבנות ועוד פויילה שטיק כאלה - אבל הם לא יכולים לחרף את נפשם? אני מדבר על עיקרון. לא מעניין לי אם החייל המציל היה דתי או יוצא ישיבה גם הוא. כל הכבוד שלי מונח לפניו. אני מדבר על עיקרון! מה זה שמדינה מרשה שבני חילוניים הם בשר לתותחים ובני דתיים ילמדו רק תורה?! אני מקווה שהמגזר הדתי למד דבר מה. בדרך הקשה - אבל ילמד. אני שואל איפה משרד החינוך? למה אין קביעה בחוק שבבתי ספר, במרכזים של בני נוער חובה שיהיה שומר?! גם במגזר הדתי? אבל מה לומר? מי שמותר לו לא לחסן את ילדיו או לזכות במים למיקוואות בהנחה גדולה ביחס לחקלאים, או לקבוע לכולנו אם נטוס בשבת או לא - אלה יכולים לא להיות ערניים לאפשרות של רצח ילדיהם וכמובן אחר כך לבכות. הבכי מותר במדינה דמוקרטית. זה אפילו חינם. בכל מדינה שמכבדת את עצמה היתה עפה שרת החינוך, האחראי על הבטחון בישיבה ובפיקוד העורף, ראשי הישיבה וההורים מועמדים לדין יען לא הקפידו על בטחון הישיבה. בכאב ובברכה. יהודה.