מה יקרה אם מחר לא יהיה צבא
אוריארד, אתה כל הזמן טוען שפציפיזם הוא לא ריאלי כי אין לנו תשובה לשאלה "מה יקרה ביום אחרי שהצבא (רק הישראלי יש להניח) יפורק" אבל השאלה עצמה היא כל כך היפותטית שאין לה שום רלבנטיות לבחינת השאלה של הריאליות של פציפיזם. את השאלה הזאת תשאל כשנגיע לזמן של יום לפני פירוק הצבא, עד אז יש עוד שמונה מיליון דברים שצריכים לקרות כדי שנגיע ליום הזה. במקום לשאול "איך מגיעים ליום שלפני פירוק הצבא" אתה עושה לעצמך חיים קלים ושואל רק מה יקרה ביום שאחרי, כאילו שכדי להגיע ליום הזה לא צריך לעבור כברת דרך אדירה, כאילו שאפשר מהיום למחר לפרק את הצבא. אגב, אם יש לך תוכנית ריאלית לאיך מפרקים את הצבא מהיום למחר (ורצוי בלי אלימות) אני מאוד אשמח לשמוע עליה, אני לא יודע אם שמת לב אבל יש לי עניין רב בתוכנית שכזו. לצערי, עקב מגבלות מוחי הקטן, עד היום אפילו לא התקרבתי במילימטר לגיבוש תוכנית כזו, התוכנית היחידה שיש לי ארוכה מאוד וכרוכה בבערך שמונה מיליון דברים שצריכים לקרות כדי שנצליח לפרק את הצבא, אז באמת, אם יש לך תוכנית כזאת, תשלח לי בדואל, ועד אז בבקשה תחפש שאלות קצת יותר ריאליות ורלוונטיות. לגבי השאלה השניה, על אימי, אחותי ותקיפתן המצערת (ומה אני, עז?), התשובה יחסית פשוטה בעיני. לכסח אותו. בטח. אין ספק. למצער אני לא ממש בנוי למשימה אבל אני בטוח שעוברים ושבים ישמחו להושיט יד, ובמקרה הגרוע אפשר לקרוא למשטרה. תבין, להתנגד לאלימות זה לא בהכרח להתנגד לכל אלימות בכל הקשר, יש כאלו שיגידו שהם מתנגדים לכל אלימות, אני מתנגד "רק" לרוב סוגי האלימות, והדגש שלי הוא קודם כל תלוי הקשר והוא דגש על מניעה, להגיע למצב שאלימות תהיה מוצא אחרון נדיר ולא פתרון זמין לכל סכסוך בכביש או עצבים של ארוחת חג. אתה, בשאלות והתגובות שלך, מתמקד רק בסיטואציה מאוד מאוד מסוימת וקיצונית (וכמו במקרה של פירוק הצבא, לא ריאלית) ומצפה לתשובה נקודתית בלבד. כשאתה מקבל תשובה נקודתית אתה נתלה בה כדי לטעון שהנה הפציפיזם לא אפשרי, אם התשובה תומכת באיזושהי דרגה באלימות אתה טוען שהנה פציפיסטים תומכים באלימות אז אלימות מותרת בכל מצב (אבל אתה זה שעשה את הקפיצה מסיטואציה ספציפית להכללה) ואם התשובה שוללת שימוש באלימות גם במקרה הקיצוני הזה אתה שוב קופץ להכללה ומסיק שהפציפיזם לא ריאלי כי הוא לא מוכן אף פעם להשתמש באלימות כדי לדכא אלימות (אבל ההנחה שחייבים להשתמש באלימות כדי לדכא אלימות היא שלך, אתה זה שעושה את הקביעה שתפיסה אחרת היא לא ריאלית, אבל זאת רק דעתך). בקיצור, תפסיק לקפוץ למסקנות, תפסיק להכליל מתשובה ספציפית לכלל הסוגיה, תפסיק להכליל מתשובות של אדם אחד על כלל הפציפיסטים. תגובה קלאסית שלך להודעה הזאת היא להיתפס רק לקטע הנקודתי שאמרתי שצריך לכסח אותו, להגיד, הנה, אתה תומך באלימות ומכאן להכליל באופן גורף שאני בעצם תומך בכל אלימות, או סתם צבוע (הרי אסור לי להפעיל שיקול דעת ולומר שבהקשרים מסוימים אני תומך באלימות, או שאני מקבל את קיומם של ארגונים חברתיים אלימים במידה מסוימת, פציפיסטים הם רובוטים), ושכל הפציפיסטים תומכים באלימות. אז אני כבר אומר לך, תירגע.
אוריארד, אתה כל הזמן טוען שפציפיזם הוא לא ריאלי כי אין לנו תשובה לשאלה "מה יקרה ביום אחרי שהצבא (רק הישראלי יש להניח) יפורק" אבל השאלה עצמה היא כל כך היפותטית שאין לה שום רלבנטיות לבחינת השאלה של הריאליות של פציפיזם. את השאלה הזאת תשאל כשנגיע לזמן של יום לפני פירוק הצבא, עד אז יש עוד שמונה מיליון דברים שצריכים לקרות כדי שנגיע ליום הזה. במקום לשאול "איך מגיעים ליום שלפני פירוק הצבא" אתה עושה לעצמך חיים קלים ושואל רק מה יקרה ביום שאחרי, כאילו שכדי להגיע ליום הזה לא צריך לעבור כברת דרך אדירה, כאילו שאפשר מהיום למחר לפרק את הצבא. אגב, אם יש לך תוכנית ריאלית לאיך מפרקים את הצבא מהיום למחר (ורצוי בלי אלימות) אני מאוד אשמח לשמוע עליה, אני לא יודע אם שמת לב אבל יש לי עניין רב בתוכנית שכזו. לצערי, עקב מגבלות מוחי הקטן, עד היום אפילו לא התקרבתי במילימטר לגיבוש תוכנית כזו, התוכנית היחידה שיש לי ארוכה מאוד וכרוכה בבערך שמונה מיליון דברים שצריכים לקרות כדי שנצליח לפרק את הצבא, אז באמת, אם יש לך תוכנית כזאת, תשלח לי בדואל, ועד אז בבקשה תחפש שאלות קצת יותר ריאליות ורלוונטיות. לגבי השאלה השניה, על אימי, אחותי ותקיפתן המצערת (ומה אני, עז?), התשובה יחסית פשוטה בעיני. לכסח אותו. בטח. אין ספק. למצער אני לא ממש בנוי למשימה אבל אני בטוח שעוברים ושבים ישמחו להושיט יד, ובמקרה הגרוע אפשר לקרוא למשטרה. תבין, להתנגד לאלימות זה לא בהכרח להתנגד לכל אלימות בכל הקשר, יש כאלו שיגידו שהם מתנגדים לכל אלימות, אני מתנגד "רק" לרוב סוגי האלימות, והדגש שלי הוא קודם כל תלוי הקשר והוא דגש על מניעה, להגיע למצב שאלימות תהיה מוצא אחרון נדיר ולא פתרון זמין לכל סכסוך בכביש או עצבים של ארוחת חג. אתה, בשאלות והתגובות שלך, מתמקד רק בסיטואציה מאוד מאוד מסוימת וקיצונית (וכמו במקרה של פירוק הצבא, לא ריאלית) ומצפה לתשובה נקודתית בלבד. כשאתה מקבל תשובה נקודתית אתה נתלה בה כדי לטעון שהנה הפציפיזם לא אפשרי, אם התשובה תומכת באיזושהי דרגה באלימות אתה טוען שהנה פציפיסטים תומכים באלימות אז אלימות מותרת בכל מצב (אבל אתה זה שעשה את הקפיצה מסיטואציה ספציפית להכללה) ואם התשובה שוללת שימוש באלימות גם במקרה הקיצוני הזה אתה שוב קופץ להכללה ומסיק שהפציפיזם לא ריאלי כי הוא לא מוכן אף פעם להשתמש באלימות כדי לדכא אלימות (אבל ההנחה שחייבים להשתמש באלימות כדי לדכא אלימות היא שלך, אתה זה שעושה את הקביעה שתפיסה אחרת היא לא ריאלית, אבל זאת רק דעתך). בקיצור, תפסיק לקפוץ למסקנות, תפסיק להכליל מתשובה ספציפית לכלל הסוגיה, תפסיק להכליל מתשובות של אדם אחד על כלל הפציפיסטים. תגובה קלאסית שלך להודעה הזאת היא להיתפס רק לקטע הנקודתי שאמרתי שצריך לכסח אותו, להגיד, הנה, אתה תומך באלימות ומכאן להכליל באופן גורף שאני בעצם תומך בכל אלימות, או סתם צבוע (הרי אסור לי להפעיל שיקול דעת ולומר שבהקשרים מסוימים אני תומך באלימות, או שאני מקבל את קיומם של ארגונים חברתיים אלימים במידה מסוימת, פציפיסטים הם רובוטים), ושכל הפציפיסטים תומכים באלימות. אז אני כבר אומר לך, תירגע.
