מה יקרה בפיתוח אם נהפוך למדינה אחת לשתי עמים?
מדי פעם מעלים את הסוגיה הפוליטית מדינית גם מצד ישראל וגם מצד הרשות הפלסטינית בגדה אם לוותר על הניסיון להקים מדינה פלסטינית עצמאית ובמקום זאת להקים מדינה אחת לשתי עמים. ברור שלמדינה זאת קיימים אופציות שלטון שונות משמירת אוטונומיות נפרדות במסגרת קונפדרציה דרך פדרציה ועד הכללה מלאה של השלטון במסגרת הקיימת. כל איחוד מדיני ייצור שלל סוגיות פוליטיות, מדיניות, כלכליות (בגלל הפער הכלכלי הגדול בין ישראל העשירה יחסית מול הרשות הקורסת כלכלית לצד אינספור בעיות וביניהם גם פערי תשתיות וכאן אני מגיע לסיבה שהעלתי את הנושא כאן.
עד עכשיו קשה לטעון שישראל לקחה על עצמה הרבה אחריות בנוגע לתשתיות הבנויות בגדה ובשנים האחרונות נראה שעיקר הדאגה הייתה לכבישים שיועדו בעיקר להתנחלויות אבל במקרים מסויימים גם משתלבים בתשתיות הפלסטיניות. אבל כל איחוד מדיני יפיל על ישראל אחריות רצינית גם בנוגע לתשתיות בגדה כשכמובן כל החלטה לשמור על אוטונומיות נפרדות תצריך אף יותר תשתיות בגדה.
מה למשל? כבישים מהירים ורכבות בין הערים בגדה לערי המשולש ולמטרופולינים המרכזיים בישראל (חיפה, ירושלים, גוש דן ובאר שבע), שדה תעופה קרוב לרמאללה, שדרוג האוניברסיטאות הפלסטיניות, בתי חולים, מתנ"סים, מתקני ספורט, מלונות, מעברי גבול ישירים לירדן ונתיב מהיר לעזה גם אם לא תאוחד עם ישראל, בתי ספר, שטחים ציבוריים תחנות כוח, אזורי תעשייה, תחנות משטרה, הקצאת שטחים לשגרירויות בירושלים וכולי וכולי. המחשה מסויימת לתהליך האיחוד יכולה לתת איחוד גרמניה המזרחית עם המערבית אבל בדוגמא לא מספיק קרובה.
בשנים האחרונות הרשות קידמה בעצמה חלק מהמיזמים אבל השאלה היא האם ישראל צריכה להשתתף בתכנון ובפיתוח או לפחות להכין תוכניות מגירה למקרה שאיחוד מדיני יתרחש? הרי די ברור שהצ'ופרים הגדולים ביותר שישראל יכולה לתת לפלסטינים קשורה לציפיות שלהם ליהנות מהרמה הכלכלית של ישראל ומכאן גם מרמת התשתיות שישראל יכולה לספק לה. בהנחה שיתרחש איחוד מהר מאוד הוא יכול להיכשל אם האזרח הפלסטיני לא ירגיש שינוי ברמת החיים ושינוי כזה תלוי גם ברמת התשתיות הציבוריות. אם היום סטודנטים פלסטינים בוחרים ללמוד בירדן ובמדינות אחרות בעתיד הם יצפו ליותר אפשרויות ללמוד גם בארץ ואם היום הם טסים לחו"ל דרך ירדן הם ירצו לטוס גם דרך ישראל או הגדה עצמה. ואם היום הם צריכים לסמוך על בתי חולים בישראל וירדן הם יצפו לרפואה באותה רמה גם בשכם ורמאללה וכך הלאה.
אז מה לעשות? לתכנן לבד ולשמור במגירה למקרה ש..? להתערב בתוכניות העצמאיות של הרשות שלא יסתרו אינטרסים משותפים בהווה או בעתיד? לסייע לרשות לגייס כסף לפיתוח גם ממקורות מערביים ולא רק ממדינות ערב?
מדי פעם מעלים את הסוגיה הפוליטית מדינית גם מצד ישראל וגם מצד הרשות הפלסטינית בגדה אם לוותר על הניסיון להקים מדינה פלסטינית עצמאית ובמקום זאת להקים מדינה אחת לשתי עמים. ברור שלמדינה זאת קיימים אופציות שלטון שונות משמירת אוטונומיות נפרדות במסגרת קונפדרציה דרך פדרציה ועד הכללה מלאה של השלטון במסגרת הקיימת. כל איחוד מדיני ייצור שלל סוגיות פוליטיות, מדיניות, כלכליות (בגלל הפער הכלכלי הגדול בין ישראל העשירה יחסית מול הרשות הקורסת כלכלית לצד אינספור בעיות וביניהם גם פערי תשתיות וכאן אני מגיע לסיבה שהעלתי את הנושא כאן.
עד עכשיו קשה לטעון שישראל לקחה על עצמה הרבה אחריות בנוגע לתשתיות הבנויות בגדה ובשנים האחרונות נראה שעיקר הדאגה הייתה לכבישים שיועדו בעיקר להתנחלויות אבל במקרים מסויימים גם משתלבים בתשתיות הפלסטיניות. אבל כל איחוד מדיני יפיל על ישראל אחריות רצינית גם בנוגע לתשתיות בגדה כשכמובן כל החלטה לשמור על אוטונומיות נפרדות תצריך אף יותר תשתיות בגדה.
מה למשל? כבישים מהירים ורכבות בין הערים בגדה לערי המשולש ולמטרופולינים המרכזיים בישראל (חיפה, ירושלים, גוש דן ובאר שבע), שדה תעופה קרוב לרמאללה, שדרוג האוניברסיטאות הפלסטיניות, בתי חולים, מתנ"סים, מתקני ספורט, מלונות, מעברי גבול ישירים לירדן ונתיב מהיר לעזה גם אם לא תאוחד עם ישראל, בתי ספר, שטחים ציבוריים תחנות כוח, אזורי תעשייה, תחנות משטרה, הקצאת שטחים לשגרירויות בירושלים וכולי וכולי. המחשה מסויימת לתהליך האיחוד יכולה לתת איחוד גרמניה המזרחית עם המערבית אבל בדוגמא לא מספיק קרובה.
בשנים האחרונות הרשות קידמה בעצמה חלק מהמיזמים אבל השאלה היא האם ישראל צריכה להשתתף בתכנון ובפיתוח או לפחות להכין תוכניות מגירה למקרה שאיחוד מדיני יתרחש? הרי די ברור שהצ'ופרים הגדולים ביותר שישראל יכולה לתת לפלסטינים קשורה לציפיות שלהם ליהנות מהרמה הכלכלית של ישראל ומכאן גם מרמת התשתיות שישראל יכולה לספק לה. בהנחה שיתרחש איחוד מהר מאוד הוא יכול להיכשל אם האזרח הפלסטיני לא ירגיש שינוי ברמת החיים ושינוי כזה תלוי גם ברמת התשתיות הציבוריות. אם היום סטודנטים פלסטינים בוחרים ללמוד בירדן ובמדינות אחרות בעתיד הם יצפו ליותר אפשרויות ללמוד גם בארץ ואם היום הם טסים לחו"ל דרך ירדן הם ירצו לטוס גם דרך ישראל או הגדה עצמה. ואם היום הם צריכים לסמוך על בתי חולים בישראל וירדן הם יצפו לרפואה באותה רמה גם בשכם ורמאללה וכך הלאה.
אז מה לעשות? לתכנן לבד ולשמור במגירה למקרה ש..? להתערב בתוכניות העצמאיות של הרשות שלא יסתרו אינטרסים משותפים בהווה או בעתיד? לסייע לרשות לגייס כסף לפיתוח גם ממקורות מערביים ולא רק ממדינות ערב?
