מה כבר יקרה אם שופט מזרחי מוערך ימונה לנשיא העליון?

[certified.woke]

השופט יוסף אלרון בבית המשפט העליון, בשנה שעברה. איך הוא מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן?; צילום: אורן בן חקון

עדנה היתה לחסידי הסדר הישן בעמוד הראשון של עיתון זה ערב החג. לא בפעם הראשונה מופיע שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בעמודי "הארץ" כמי שכבש מקום שאינו ראוי לו, ככזה הפועל בתוך קודש הקודשים ואין לו בכלל אלוהים. לא האלוהים של חבריו לכס השיפוט לפחות.

איך ייתכן שהעיראקי הזה, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן. השר לשעבר משה כחלון הביא אותו, צריך לבדוק אם הם לא מתפללים יחד באותו בית כנסת.

הרי ידוע שבמקום ממנו הגיע השופט אלרון, אין חשיבה עצמאית, כולם עדר "ביביסטים" מונהגים ככת של שוטים בלי מחשבה ביקורתית. כולם חמולה, גם השופט אלרון, כי הוא הרי "איש של שקד, נווה ולוין" ועובד בהוראתו הישירה של שר המשפטים חסיד ההפיכה המשטרית. ככה זה אצלם בעדה, זה תמיד אישי ורגשי, "איך הוא שונא אותם", הם לא יכולים להתגבר על השנאה.

כתבות קשורות​

• בצעד חסר תקדים, השופט אלרון הודיע על מועמדותו לנשיאות העליון | חן מענית
• "אלרון יהרוג אותם": האיש של שקד ונוה בעליון מוסיף לעבוד למען לוין | גידי וייץ
• אין מתאים מיוסף אלרון, עם הטינה האישית ליצחק עמית, ליישם את תכנית לוין | אמיר אורן

לא יעזור לו שהוא משפטן מוערך, והיה נשיא בית המשפט המחוזי, תפקיד שאינו מופיע בקורות חייו של מי שמתמודד מולו על תפקיד נשיא העליון. קריאת תיגר על שיטה ישנה, שהתאימה לישראל המוקדמת, היא לא פחות מ"צלם בהיכל" המשפט.

מה כבר היה קורה אם שופט נשיא מחוזי לשעבר, מזרחי עם רגישות חברתית שהיטה את פסיקת עמיתיו בנושא הדיור ציבורי וקבע, כי "על בית משפט זה להקפיד ולסייע ככל שביכולתו לאלה הזקוקים לכך יותר מכל", היה ממונה לנשיא בית המשפט העליון? איך מערכת המשפט ובית המשפט העליון היו נפגעים לו השופט אלרון היה יושב כנשיא בתביעה הייצוגית החברתית של תושבי גבעת עמל שנדחתה פה אחד על ידי חבריו (גילוי נאות: הכותב ייצג את התושבים בתביעה האמורה)?

אולי מעמדו של בית המשפט העליון בציבוריות הישראלית היה משתנה — מקום שבו האמון ההדדי קרס, ובעיקר האמון החיוני במוסדותיה של הדמוקרטיה הישראלית. הרי למדנו כולנו כי אין לבית המשפט "לא ארנק ולא חרב" לשמירת מעמדו הציבורי. אולי הגיע הזמן שגם לא יהיה לרוב השופטים בבית המשפט העליון מוצא אתני משותף.

גם בעת המלחמה מתברר כי בין הישראלים עובר לחש אסוני של חוסר אמון. שמיכת הישראליות נקרעה וחשפה את מערומיה של חברה, שהאמון בין פרטיה, בין קבוצותיה, בין מוסדותיה, בסיפור המשותף, בתכניו — התרסק לרסיסים. אזרחים ושבטים בישראל לא מאמינים יותר אלה לאלה. ישראל השתנתה, וכיום לכל אחת מקבוצותיה יש חזון שונה באשר לקיום המשותף. כללי השותפות כפי שהוסדרו עד כה היטיבו והתאימו בעיקר למנסחי הישראליות הראשונה והמוקדמת. על רצפת הקיום הישראלית אשר נוצקה בבהילות עם הקמתה של המדינה נמתחו סדקים אשר עם השנים נהפכו לתהומות, לבולענים המאיימים על ישראל ועל הישראלים. ליבת הישראליות הנדרשת, תחומי זהות, שותפות ומשפט חשפו בתוכנו פערים עצומים.

חסידי הסדר הישן אידיאולוגיה של העדר שינוי, מוסדות שאינם מתאימים עוד לישראל הנוכחית, והיאחזות עיקשת, עד הסוף, במה שהיה וכבר לא מתאים

מול אתגר זה אין לשומרי הסף של הסדר הישן מה להציע לחברה הישראלית המשתנה — לא חזון ולא דרך, רק אזהרות: לא המועמד הפוליטי הזה, אל תגעו בשיטה הנהוגה, אם לא יהיה מה שהיה נלך מכאן.

כמו מוכר סדקית מבוגר הפורש על שטיח ישן בשוק את מרכולת ביתו, טלפון חוגה ישן, טוסטר חבוט, כך מציעים לנו חסידי הסדר הישן אידיאולוגיה של העדר שינוי, מוסדות שאינם מתאימים עוד לישראל הנוכחית, והיאחזות עיקשת, עד הסוף, במה שהיה וכבר לא מתאים. הגיע העת להתחדשות. להגדרת כללי שותפות חדשים. לישראל נחוצים הגדרת זהות, שותפות וכללי משפט שיאפשרו ליהודים לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולאזרחיה הלא־יהודים לקחת חלק במדינה שוויונית ודמוקרטית.

ישראל המתעצבת מחדש תדרוש מאיתנו את אותה אנרגיה, את אותם כוחות, שהיו לנו עת הקמנו את המפעל.
=== סוף צטוט ===

 

[The Real Big Joe]

השופט יוסף אלרון בבית המשפט העליון, בשנה שעברה. איך הוא מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן?; צילום: אורן בן חקון

עדנה היתה לחסידי הסדר הישן בעמוד הראשון של עיתון זה ערב החג. לא בפעם הראשונה מופיע שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בעמודי "הארץ" כמי שכבש מקום שאינו ראוי לו, ככזה הפועל בתוך קודש הקודשים ואין לו בכלל אלוהים. לא האלוהים של חבריו לכס השיפוט לפחות.

איך ייתכן שהעיראקי הזה, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן. השר לשעבר משה כחלון הביא אותו, צריך לבדוק אם הם לא מתפללים יחד באותו בית כנסת.

הרי ידוע שבמקום ממנו הגיע השופט אלרון, אין חשיבה עצמאית, כולם עדר "ביביסטים" מונהגים ככת של שוטים בלי מחשבה ביקורתית. כולם חמולה, גם השופט אלרון, כי הוא הרי "איש של שקד, נווה ולוין" ועובד בהוראתו הישירה של שר המשפטים חסיד ההפיכה המשטרית. ככה זה אצלם בעדה, זה תמיד אישי ורגשי, "איך הוא שונא אותם", הם לא יכולים להתגבר על השנאה.

כתבות קשורות​

• בצעד חסר תקדים, השופט אלרון הודיע על מועמדותו לנשיאות העליון | חן מענית
• "אלרון יהרוג אותם": האיש של שקד ונוה בעליון מוסיף לעבוד למען לוין | גידי וייץ
• אין מתאים מיוסף אלרון, עם הטינה האישית ליצחק עמית, ליישם את תכנית לוין | אמיר אורן

לא יעזור לו שהוא משפטן מוערך, והיה נשיא בית המשפט המחוזי, תפקיד שאינו מופיע בקורות חייו של מי שמתמודד מולו על תפקיד נשיא העליון. קריאת תיגר על שיטה ישנה, שהתאימה לישראל המוקדמת, היא לא פחות מ"צלם בהיכל" המשפט.

מה כבר היה קורה אם שופט נשיא מחוזי לשעבר, מזרחי עם רגישות חברתית שהיטה את פסיקת עמיתיו בנושא הדיור ציבורי וקבע, כי "על בית משפט זה להקפיד ולסייע ככל שביכולתו לאלה הזקוקים לכך יותר מכל", היה ממונה לנשיא בית המשפט העליון? איך מערכת המשפט ובית המשפט העליון היו נפגעים לו השופט אלרון היה יושב כנשיא בתביעה הייצוגית החברתית של תושבי גבעת עמל שנדחתה פה אחד על ידי חבריו (גילוי נאות: הכותב ייצג את התושבים בתביעה האמורה)?

אולי מעמדו של בית המשפט העליון בציבוריות הישראלית היה משתנה — מקום שבו האמון ההדדי קרס, ובעיקר האמון החיוני במוסדותיה של הדמוקרטיה הישראלית. הרי למדנו כולנו כי אין לבית המשפט "לא ארנק ולא חרב" לשמירת מעמדו הציבורי. אולי הגיע הזמן שגם לא יהיה לרוב השופטים בבית המשפט העליון מוצא אתני משותף.

גם בעת המלחמה מתברר כי בין הישראלים עובר לחש אסוני של חוסר אמון. שמיכת הישראליות נקרעה וחשפה את מערומיה של חברה, שהאמון בין פרטיה, בין קבוצותיה, בין מוסדותיה, בסיפור המשותף, בתכניו — התרסק לרסיסים. אזרחים ושבטים בישראל לא מאמינים יותר אלה לאלה. ישראל השתנתה, וכיום לכל אחת מקבוצותיה יש חזון שונה באשר לקיום המשותף. כללי השותפות כפי שהוסדרו עד כה היטיבו והתאימו בעיקר למנסחי הישראליות הראשונה והמוקדמת. על רצפת הקיום הישראלית אשר נוצקה בבהילות עם הקמתה של המדינה נמתחו סדקים אשר עם השנים נהפכו לתהומות, לבולענים המאיימים על ישראל ועל הישראלים. ליבת הישראליות הנדרשת, תחומי זהות, שותפות ומשפט חשפו בתוכנו פערים עצומים.


מול אתגר זה אין לשומרי הסף של הסדר הישן מה להציע לחברה הישראלית המשתנה — לא חזון ולא דרך, רק אזהרות: לא המועמד הפוליטי הזה, אל תגעו בשיטה הנהוגה, אם לא יהיה מה שהיה נלך מכאן.

כמו מוכר סדקית מבוגר הפורש על שטיח ישן בשוק את מרכולת ביתו, טלפון חוגה ישן, טוסטר חבוט, כך מציעים לנו חסידי הסדר הישן אידיאולוגיה של העדר שינוי, מוסדות שאינם מתאימים עוד לישראל הנוכחית, והיאחזות עיקשת, עד הסוף, במה שהיה וכבר לא מתאים. הגיע העת להתחדשות. להגדרת כללי שותפות חדשים. לישראל נחוצים הגדרת זהות, שותפות וכללי משפט שיאפשרו ליהודים לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולאזרחיה הלא־יהודים לקחת חלק במדינה שוויונית ודמוקרטית.

ישראל המתעצבת מחדש תדרוש מאיתנו את אותה אנרגיה, את אותם כוחות, שהיו לנו עת הקמנו את המפעל.
=== סוף צטוט ===

שכחת לציין מי הכותב.
ולשופט (כמו לכל אדם) אין חסינות מביקורת אפיךו אם הוא עיראקי...

 

[certified.woke]

שכחת לציין מי הכותב.
ולשופט (כמו לכל אדם) אין חסינות מביקורת אפיךו אם הוא עיראקי...

הכותב הוא עורך דין בעצמו.

על כבוד שופט בית המשפט העליון, השופט יוסף אלרון, רובץ "רבב" יחיד אך בל-ימחה - מנויו לעליון הוא תוצאת התמרון של שני המניפולטורים אפי נווה ואיילת שקד...

 

[ריריו הריר]

השופט יוסף אלרון בבית המשפט העליון, בשנה שעברה. איך הוא מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן?; צילום: אורן בן חקון

עדנה היתה לחסידי הסדר הישן בעמוד הראשון של עיתון זה ערב החג. לא בפעם הראשונה מופיע שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בעמודי "הארץ" כמי שכבש מקום שאינו ראוי לו, ככזה הפועל בתוך קודש הקודשים ואין לו בכלל אלוהים. לא האלוהים של חבריו לכס השיפוט לפחות.

איך ייתכן שהעיראקי הזה, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן. השר לשעבר משה כחלון הביא אותו, צריך לבדוק אם הם לא מתפללים יחד באותו בית כנסת.

הרי ידוע שבמקום ממנו הגיע השופט אלרון, אין חשיבה עצמאית, כולם עדר "ביביסטים" מונהגים ככת של שוטים בלי מחשבה ביקורתית. כולם חמולה, גם השופט אלרון, כי הוא הרי "איש של שקד, נווה ולוין" ועובד בהוראתו הישירה של שר המשפטים חסיד ההפיכה המשטרית. ככה זה אצלם בעדה, זה תמיד אישי ורגשי, "איך הוא שונא אותם", הם לא יכולים להתגבר על השנאה.

כתבות קשורות​

• בצעד חסר תקדים, השופט אלרון הודיע על מועמדותו לנשיאות העליון | חן מענית
• "אלרון יהרוג אותם": האיש של שקד ונוה בעליון מוסיף לעבוד למען לוין | גידי וייץ
• אין מתאים מיוסף אלרון, עם הטינה האישית ליצחק עמית, ליישם את תכנית לוין | אמיר אורן

לא יעזור לו שהוא משפטן מוערך, והיה נשיא בית המשפט המחוזי, תפקיד שאינו מופיע בקורות חייו של מי שמתמודד מולו על תפקיד נשיא העליון. קריאת תיגר על שיטה ישנה, שהתאימה לישראל המוקדמת, היא לא פחות מ"צלם בהיכל" המשפט.

מה כבר היה קורה אם שופט נשיא מחוזי לשעבר, מזרחי עם רגישות חברתית שהיטה את פסיקת עמיתיו בנושא הדיור ציבורי וקבע, כי "על בית משפט זה להקפיד ולסייע ככל שביכולתו לאלה הזקוקים לכך יותר מכל", היה ממונה לנשיא בית המשפט העליון? איך מערכת המשפט ובית המשפט העליון היו נפגעים לו השופט אלרון היה יושב כנשיא בתביעה הייצוגית החברתית של תושבי גבעת עמל שנדחתה פה אחד על ידי חבריו (גילוי נאות: הכותב ייצג את התושבים בתביעה האמורה)?

אולי מעמדו של בית המשפט העליון בציבוריות הישראלית היה משתנה — מקום שבו האמון ההדדי קרס, ובעיקר האמון החיוני במוסדותיה של הדמוקרטיה הישראלית. הרי למדנו כולנו כי אין לבית המשפט "לא ארנק ולא חרב" לשמירת מעמדו הציבורי. אולי הגיע הזמן שגם לא יהיה לרוב השופטים בבית המשפט העליון מוצא אתני משותף.

גם בעת המלחמה מתברר כי בין הישראלים עובר לחש אסוני של חוסר אמון. שמיכת הישראליות נקרעה וחשפה את מערומיה של חברה, שהאמון בין פרטיה, בין קבוצותיה, בין מוסדותיה, בסיפור המשותף, בתכניו — התרסק לרסיסים. אזרחים ושבטים בישראל לא מאמינים יותר אלה לאלה. ישראל השתנתה, וכיום לכל אחת מקבוצותיה יש חזון שונה באשר לקיום המשותף. כללי השותפות כפי שהוסדרו עד כה היטיבו והתאימו בעיקר למנסחי הישראליות הראשונה והמוקדמת. על רצפת הקיום הישראלית אשר נוצקה בבהילות עם הקמתה של המדינה נמתחו סדקים אשר עם השנים נהפכו לתהומות, לבולענים המאיימים על ישראל ועל הישראלים. ליבת הישראליות הנדרשת, תחומי זהות, שותפות ומשפט חשפו בתוכנו פערים עצומים.


מול אתגר זה אין לשומרי הסף של הסדר הישן מה להציע לחברה הישראלית המשתנה — לא חזון ולא דרך, רק אזהרות: לא המועמד הפוליטי הזה, אל תגעו בשיטה הנהוגה, אם לא יהיה מה שהיה נלך מכאן.

כמו מוכר סדקית מבוגר הפורש על שטיח ישן בשוק את מרכולת ביתו, טלפון חוגה ישן, טוסטר חבוט, כך מציעים לנו חסידי הסדר הישן אידיאולוגיה של העדר שינוי, מוסדות שאינם מתאימים עוד לישראל הנוכחית, והיאחזות עיקשת, עד הסוף, במה שהיה וכבר לא מתאים. הגיע העת להתחדשות. להגדרת כללי שותפות חדשים. לישראל נחוצים הגדרת זהות, שותפות וכללי משפט שיאפשרו ליהודים לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולאזרחיה הלא־יהודים לקחת חלק במדינה שוויונית ודמוקרטית.

ישראל המתעצבת מחדש תדרוש מאיתנו את אותה אנרגיה, את אותם כוחות, שהיו לנו עת הקמנו את המפעל.
=== סוף צטוט ===

החשד שאלרון נבחר לעליון כי הוא מתנגד לסדר קיים. מהפכן אם תרצה.
עירקי מהפכן היה לנו כבר את עובדיה שעשרות שנים אחריו אנחנו עדיין אוכלים חרא.
אבל, בהתעלם מהיותו עירקי, הוא בסופו של דבר מינוי פוליטי כלומר יש איתו ענין של ציפיות, גם מצידו.
בשנה הבאה בכל מקרה הוא בפנסיה, אז ברור שבחירתו לנשיא לכמה ימים, נועדה לביצוע משימה מאוד מוגדרת וכנראה הרסנית במיוחד. זה הגיון.

 

[DANIAVNI]

השופט יוסף אלרון בבית המשפט העליון, בשנה שעברה. איך הוא מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן?; צילום: אורן בן חקון

עדנה היתה לחסידי הסדר הישן בעמוד הראשון של עיתון זה ערב החג. לא בפעם הראשונה מופיע שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בעמודי "הארץ" כמי שכבש מקום שאינו ראוי לו, ככזה הפועל בתוך קודש הקודשים ואין לו בכלל אלוהים. לא האלוהים של חבריו לכס השיפוט לפחות.

איך ייתכן שהעיראקי הזה, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר, מעז לקרוא תיגר על "שיטת הסניוריטי", על הסדר הישן. השר לשעבר משה כחלון הביא אותו, צריך לבדוק אם הם לא מתפללים יחד באותו בית כנסת.

הרי ידוע שבמקום ממנו הגיע השופט אלרון, אין חשיבה עצמאית, כולם עדר "ביביסטים" מונהגים ככת של שוטים בלי מחשבה ביקורתית. כולם חמולה, גם השופט אלרון, כי הוא הרי "איש של שקד, נווה ולוין" ועובד בהוראתו הישירה של שר המשפטים חסיד ההפיכה המשטרית. ככה זה אצלם בעדה, זה תמיד אישי ורגשי, "איך הוא שונא אותם", הם לא יכולים להתגבר על השנאה.

כתבות קשורות​

• בצעד חסר תקדים, השופט אלרון הודיע על מועמדותו לנשיאות העליון | חן מענית
• "אלרון יהרוג אותם": האיש של שקד ונוה בעליון מוסיף לעבוד למען לוין | גידי וייץ
• אין מתאים מיוסף אלרון, עם הטינה האישית ליצחק עמית, ליישם את תכנית לוין | אמיר אורן

לא יעזור לו שהוא משפטן מוערך, והיה נשיא בית המשפט המחוזי, תפקיד שאינו מופיע בקורות חייו של מי שמתמודד מולו על תפקיד נשיא העליון. קריאת תיגר על שיטה ישנה, שהתאימה לישראל המוקדמת, היא לא פחות מ"צלם בהיכל" המשפט.

מה כבר היה קורה אם שופט נשיא מחוזי לשעבר, מזרחי עם רגישות חברתית שהיטה את פסיקת עמיתיו בנושא הדיור ציבורי וקבע, כי "על בית משפט זה להקפיד ולסייע ככל שביכולתו לאלה הזקוקים לכך יותר מכל", היה ממונה לנשיא בית המשפט העליון? איך מערכת המשפט ובית המשפט העליון היו נפגעים לו השופט אלרון היה יושב כנשיא בתביעה הייצוגית החברתית של תושבי גבעת עמל שנדחתה פה אחד על ידי חבריו (גילוי נאות: הכותב ייצג את התושבים בתביעה האמורה)?

אולי מעמדו של בית המשפט העליון בציבוריות הישראלית היה משתנה — מקום שבו האמון ההדדי קרס, ובעיקר האמון החיוני במוסדותיה של הדמוקרטיה הישראלית. הרי למדנו כולנו כי אין לבית המשפט "לא ארנק ולא חרב" לשמירת מעמדו הציבורי. אולי הגיע הזמן שגם לא יהיה לרוב השופטים בבית המשפט העליון מוצא אתני משותף.

גם בעת המלחמה מתברר כי בין הישראלים עובר לחש אסוני של חוסר אמון. שמיכת הישראליות נקרעה וחשפה את מערומיה של חברה, שהאמון בין פרטיה, בין קבוצותיה, בין מוסדותיה, בסיפור המשותף, בתכניו — התרסק לרסיסים. אזרחים ושבטים בישראל לא מאמינים יותר אלה לאלה. ישראל השתנתה, וכיום לכל אחת מקבוצותיה יש חזון שונה באשר לקיום המשותף. כללי השותפות כפי שהוסדרו עד כה היטיבו והתאימו בעיקר למנסחי הישראליות הראשונה והמוקדמת. על רצפת הקיום הישראלית אשר נוצקה בבהילות עם הקמתה של המדינה נמתחו סדקים אשר עם השנים נהפכו לתהומות, לבולענים המאיימים על ישראל ועל הישראלים. ליבת הישראליות הנדרשת, תחומי זהות, שותפות ומשפט חשפו בתוכנו פערים עצומים.


מול אתגר זה אין לשומרי הסף של הסדר הישן מה להציע לחברה הישראלית המשתנה — לא חזון ולא דרך, רק אזהרות: לא המועמד הפוליטי הזה, אל תגעו בשיטה הנהוגה, אם לא יהיה מה שהיה נלך מכאן.

כמו מוכר סדקית מבוגר הפורש על שטיח ישן בשוק את מרכולת ביתו, טלפון חוגה ישן, טוסטר חבוט, כך מציעים לנו חסידי הסדר הישן אידיאולוגיה של העדר שינוי, מוסדות שאינם מתאימים עוד לישראל הנוכחית, והיאחזות עיקשת, עד הסוף, במה שהיה וכבר לא מתאים. הגיע העת להתחדשות. להגדרת כללי שותפות חדשים. לישראל נחוצים הגדרת זהות, שותפות וכללי משפט שיאפשרו ליהודים לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולאזרחיה הלא־יהודים לקחת חלק במדינה שוויונית ודמוקרטית.

ישראל המתעצבת מחדש תדרוש מאיתנו את אותה אנרגיה, את אותם כוחות, שהיו לנו עת הקמנו את המפעל.
=== סוף צטוט ===

אכן דרושים תיקונים במערכת המשפט.
אבל, לא מתקנים קילקול אחד ע"י יצירת קלקול גרוע ממנו.
העברת השליטה על מערכת המשפט לידי מפלגת השלטון היא מכת מוות לדמוקראטיה, הרבה יותר פוגענית ומסוכנת משיטת הסניוריטי.