מה כולם יחשבו

[רננהלי]

מה כולם יחשבו

גיליתי שזה דבר שמאוד משפיע עליי. מה יחשבו עליי. עכשו אני רואה את זה בהקשר לעבודה (שוב הנושא הזה...). קשה לי עם זה שאני לא עובדת בתחום שלי, אלא עובדת במשהו אחר שלמרות שאני נהנית ממנו, הוא הרבה פחות נחשב. וכל פעם שיוצא לי לפגוש אנשים, ושואלים אותי:מה את עושה עכשו? זה ישר כמו חץ בלב. אני מתביישת להגיד מה אני עושה. מתביישת לספר שלמדתי מקצוע מסויים ובסוף אני לא עובדת בתחום. מתביישת בעצמי. וכנראה 'מה יחשבו אחרים' מאוד מאוד משפיע על ההחלטות שלי. כי חלק מזה שאני רוצה לחפש עבודה בתחום שלמדתי זה בגלל זה. בגלל שכולם מסביבי מתפלאים למה אני עדיין מתמהמהת (הורים, אחים, דודים, חברים של ההורים, סתם אנשים שאני פוגשת). אני מרגישה שווה פחות. עד כמה ההשפעה של מה שחושבים האחרים גדולה אצלכם? ואיך אתם מתמודדים עם זה??

 

[להבה ירוקה]

תשובה חלקית

אני לא עונה כרגע לגבי ה-מה כולם יחשבו עליי, כי קשה לי כרגע עם התשובה שרציתי לכתוב. אבל לגבי החלק שבך שרוצה לחפש עבודה, בגלל מה שכולם חושבים. אני לא בטוחה שזה חלק גדול ממך. במקרה הזה, הפחד מעבודה במקצוע שלמדת, נראה לי גדול יותר. נכון שיש ציפיות (בדיוק לפני כשבועיים, חוויתי את העומס הזה - מההורים,דודים,חברים וכו'..), ונכון שזה קצת מלחיץ - אבל אני לא בטוחה (תקני אותי אם אני טועה) שאת לא מחפשת עבודה בגלל זה.

 

[רננהלי]

לא

זו לא הסיבה היחידה שבגללה אני מרגישה שאני צריכה לחפש עבודה. בכל זאת למדתי מקצוע שאני בחרתי, ורציתי, והיה לי די מעניין ללמוד אותו. אז באיזשהו מקום אני גם רוצה לעבוד בו (באיזשהו מקום - רק צריך למצוא את המקום הזה

ולהאיר עליו) אבל אני חושבת שההשפעה של האחרים מלחיצה אותי נורא, וגורמת לי לעשות את זה יותר מהר ממה שאני באמת מוכנה או רוצה. נקודה נוספת לבעיה 'מה יחשבו האחרים' היא שבעצם, הרבה פעמים מה שקשה לנו זה העובדה שמה שהם אומרים קולע למשהו שאנחנו מרגישים על עצמינו. לי קשה עם עצמי שאני לא מסוגלת עדיין להתמודד ולהתחיל לעבוד במקצוע הזה. אני מרגישה לא שווה כלום, מרגישה חלשה, שאני לא מתפקדת טוב בחיים שלי, לא יודעת לכוון אותם ולהתמודד. אני גם מרגישה שאני עושה שטות - כי כדאי כבר להתחיל ולעבור את התקופה הקשה. וכדאי להתקדם בחיים ובמקצוע. ואולי ללמוד אחר כך תואר שני. בכלל, להתפתח. ובגלל שאני לא עושה את זה אני חושבת על עצמי דברים רעים. והאנשים ששואלים: מה את עושה היום? ו: את לא רוצה לעבוד במקצוע שלך כבר? ו: מה לעשות, החיים קשים, כל ההתחלות קשות אבל צריך להתחיל (באמת?? אה, טוב, אחרי שאמרתם, כל כך עודדתם אותי, עכשו אני אהיה מסוגלת). הם בעצם דורכים על נקודות שכואבות לי ומדגישים את מה שאני חושבת על עצמי. ואני, שמרגישה על עצמי שאני חלשה ולא שווה, רוצה שלפחות אף אחד לא ידע מזה, אז אני צריכה להפגין משהו חזק. וזה שאני לא מתחילה לעבוד בדיוק מפגין את ההיפך. כאילו "חושף אותי" "מגלה את האמת עליי" האמת שאני מנסה להסתיר. מחפשת דרכים להתמודד ולהתעלם ממה שאחרים ישחבו עליי. בינתיים, אחת הדרכים היא לכתוב על זה, או לדבר על זה, ולנסות להבין מה עומד מאחוריי הפחד. זה עוזר קצת, משחרר משהו. (אם בכל זאת תתחרטי, אני אשמח מאוד לשמוע מה התשובה שלך בנושא, וגם איך את מתמודדת עם זה)

 

[להבה ירוקה]

מממ...בכמה מילים

מה יחשבו עליי - בהרבה תחומים כבר לא מזיז לי. שיניתי כ"כ הרבה. האמת היא ש"מה יחשבו עליי" היה בעיקר אני. אני חשבתי על עצמי דברים רעים, ולאחרים זה לא שינה בכלל. אני הייתי ה"אחרים". השופט והתובע. ללא סניגור. את זה שיניתי לאט לאט, בעזרת מעשים - התחלתי לעשות כל מה שנמנעתי ממנו בעבר. משהו שבינתיים טעון תיקון בעיני, קשור לבחורים. שם עדיין ה"מה יחשבו עליי" חזק מאד. ויש אפילו "מי יחשבו עליי". משום מה, תמיד כשאני מכירה מישהו, אז אני ישר חושבת מה יגידו עליו שני ידידים שלי מגיל הנעורים. לא יודעת למה זה קורה, האבסורד הזה. כדי לתקן את זה, התקשרתי לאחד מהידידים וסיפרתי לו את כל זה, למרות שזה היה הכי פאדיחה בעולם. זה מאד הקל עליי. אני לא יודעת אם זה פתר את הבעיה, כי זה היה לפני כחודשיים, עם הבחור האחרון שהיו לי ספקות כאלו לגביו.

 

[רננהלי]

באמת נשמע מוזר

מה הם היו בשבילך אז? או לא רק בשבילך, אולי בשביל כל הסביבה. מה הם מסמלים? ולמה התכוונת ב"התחלתי לעשות כל מה שנמנעתי ממנו בעבר"?

 

[להבה ירוקה]

הם היו התגשמות הפנטזיה

הפנטזיה שלי בגיל 15 הייתה להיות מקובלת, אהובה, ועם חברים פעילים ומקוריים. והשניים האלה היו בדיוק זה. אבל בדיוק בדיוק ב-100% הם היו כל מה שאפילו לא העזתי לבקש. כך הרגשתי. יכול להיות שבכלל אני זו ש"העלתה" אותם לדרגת פנטזיה, ואז "הורידה" את עצמה (עצמי) לשפל המדרגה לעומתם. כיום הם כבר לא פנטזיה. הם אנשים שיקרים לי מאד. אבל משהו משם נשאר... עדיין. מה הם מסמלים? זו שאלה טובה. אז הכי ישיר שאני יכולה: הם מסמלים עבורי את המעמד החברתי שלי. אם הם שווים, אז גם אני שווה. כך חשבתי אז. למה זה נשאר עד היום? אין לי תשובה. ולשאלתך האחרונה: דברים שנמנעתי מהם פעם ועושה היום - * לעשן ליד ההורים * ללכת עם מכנסיים (בושה בגוף שלי) * ללכת עם בגד-ים (שוב הגוף) * לצאת לרקוד ולהשתולל ולהזיע * להגיד ליד ההורים שאני מאמינה באלוהים. שאני משתתפת בסדנאות, במדיטציה, ביוגה וכל מה שהוגדר על-ידי אבא שלי כפסיכי.

 

[נסיכת אהבה]

הממ...

בעבר מאוד השפיע עליי עניין ה"מה יגידו" ועכשיו הבנתי שהכי חשוב זה מה שאני מרגישה ומה שאני אומרת ועובדה שהנה אני יוצאת עם בחור מקסים שהוא צעיר ממני בשנתיים <אבל בוגר מאוד לעומת אחרים שיותר מבוגרים ממני וממש ילדותיים> ולא איכפת לי מה אחרים יאמרו על זה וכו'- לא מזיז לי כבר וזה חלק מעניין ההתבגרות לדעתי- ההבנה שהדיעה שלנו על החיים שלנו היא החשובה. רננהלי, אני לא חושבת שיש לך במה להתבייש בכלל, תהיי גאה במקום שבו את נמצאת כיום ותסתכלי קדימה לעבר העתיד.

 

[רננהלי]

שירוש

איך עשית את זה? תספרי לי גם איך משנים את זה? (מצחיק, אחותי הציעה לי לצאת עם מישהו שקטן ממני בשנתיים, עוד כשיצאתי עם הבחור ההוא. אמרתי לה אז:לא. בגלל שיצאתי עם מישהו. אבל עכשו אני לא אומרת לה כן. זה באמת מפריע לי. לא רק בגלל 'מה יחשבו האחרים' אני גם חוששת שהוא יהיה ילדותי אם הוא קטן ממני, אבל גם מנקר לי בראש הענין הזה: מה יגידו החברות שלי, איך הן יקבלו את זה? למרות שיש לי חברות שהתחתנו עם מישהו קטן מהן, ובכל זאת...) אני באמת צריכה להיות גאה בקום שאני בו. כי אני עושה את העבודה שלי טוב, ומאוד אוהבים אותי. חשבתי לעצמי אתמול. שבסך הכל טוב לי. אני מרגישה כמעט בחופש, בגלל שטוב לי בעבודה. מאז שאני זוכרת את עצמי כמעט תמיד יש לי במוצאי שבת קצת שביזות כזו - שביזות יום א'. גם אם אהבתי את המסגרות שהייתי בהם, גם אם נהניתי בהן מאוד. עדיין תמיד הצטערתי שנגמרה שבת, שמתחיל שבוע חדש, שבוע של מחוייבויות, של מטלות. ועכשו, אין לי את זה. אני לא מצטערת שנגמרת שבת, כי באמת טוב לי בשאר השבוע. אני לא מרגישה שאני עובדת, אני מרגישה שאני עושה משהו שטוב לי. אז אני מרגשיה בחופשה.

 

[להבה ירוקה]

שביזות יום א'

נראה לי הכי נורמאלי בעולם. אפילו אם העבודה היא הכי הכי מדהימה שיש. נראה שזה פשוט פיזיקאלי - כמו מקום דחוס, שרוצה תמיד להשתחרר למקום פנוי יותר, ככה גם כשעובדים, מחפשים ומעריכים את ימי החופש. אבל כשלא עובדים, אז אין ימי חופש.

 

[נסיכת אהבה]

איך עשיתי את זה?

שמתי Zין אחד על כולם, ומי שיש לו בעיה עם הבחירות שלי יכול לא להיות חלק מעולמי וזהו. הוא עושה לי טוב וזה מה שחשוב, לא מה ש- X או Y יגידו לי...

 

[אופיפה]

משאילה תשובה של מישהו אחר:

שקראתי בפורום אחר והוא אמר שאנחנו צריכים לבדוק באם אנחנו מחשיבים דעות של אחרים לגבינו יותר מאשר אנחנו מחשיבים את דעתנו האישית. כשנענה על השאלה הזו נדע איפה אנחנו עומדים... ואם את מרגישה בושה וחוסר שלמות עם מקום עבודתך אז כנראה שעוד לא הגעת למקום אליו את רוצה להגיע מבחינת מימוש עצמי. אם היית סובלת שם, יכול להיות שהיית מתאמצת יותר לחפש משהו שתהיי יותר שלמה איתו. אבל כל אחד עושה את זה בקצב שלו.

 

[אופיפה]

וממליצה להכנס לפורום :

'השנה שלי' ולקרוא את - הנושא השבועי של יעל ארבל. בדיוק עוסק הנושא הזה.

 

[להבה ירוקה]

הפורום כולו מומלץ בחום ../images/Emo13.gif

 

[שובטמה]

תשובה למה כולם יחשבו....

מה שחשוב זה מה נכון לך. מי יתן וכל בני האדם יהיו מאושרים. דרך הגב- אחד מבני הדודים או מישהו הגיע להתיעץ איתך על אחת מההחלטות שלו ?