מה כל כך טוב בפורום הזה?.......
למלא את הנפש בפורום יש אנשים הבאים לכאן מכאב, יש אנשים שבאים לכאן מסקרנות, יש אנשים שבאים לממש פנטזיות, יש אנשים שמבקשים להיות אמיתיים, יש אנשים שמבקשים להתחזות. ישנם כאלה הבאים מעולם הכפור ובשעת הצ`אט זוכים מן החום שבהפקר. יש אנשים ש``חברם`` למיטה אינו חברם באמת, יש אנשים שאנו לא מכירים והנם חברים של אמת. יש שאומרים כי כאן מכירים ראשית את התוכן ואחר את הגוף והאחרים טוענים להכיר את הגוף ולאחר מכן את התוכן, אך לא בהכרח כי התוכן הנגלה לעינינו הוא אכן התוכן שאותו אנו אוהבים ואין בהכרח כי התוכן היוצא מפי המצ`וטט הוא אכן אמיתי ולא מתחזה - ואז כן נגלה שלא הגוף ולא הנפש הוא אשר ביקשנו, כי אם זו פנטזיה ריקה מתוכן ואין בה שביב שאליו כדאי להגיב. אך יש לי אמת שהיא בשורה - אמת כברזל. לתוך חלון זה ניתן לשפוך את אשר שבלב. כי רבים הסיכויים שימצא לך חבר וגם חברה, להיות מקשיבים לחבק באהבה. מקום כה חמים שהופכים לנאהבים, מקום כה נעים להיות מחובקים. אני האיש מן השורה שזורע אהבה, איש ש-נתינה הוא שמו הנפשי, מוציא אדם מצלמוות, מחושך איתן, מתסכול כה עמוק שפורס גשר על פי תהום. אני איש שכזה הנוסך אושר ואור, אני איש שכזה גם פגוע וחי בקור. ובתוך עולמי שהוא גם עולמה, לא נתפס בתובנה שגלגל ההצלה אצלה במיטה. וכאן בחדר אצל משפחת הנשואים ואצל גם הארבעים, אני מקשיב ויודע עד כמה כאן פגועים. אני חש בחסר של אותם אהובים ולבי ורוחי נוסקים אליהם, עוד חיבוק ומילה מטעינה מצברם, עוד רגש וחום בעולמם שמלא קור. להקשיב ולחדד את החוכמה ובינה, לאפשר ולחזק ולראות בהם ב``עיניהם`` אותה הקלה. ואני העני, גם אני בכאבי שיתפתי מכם, וחשתי בחום, בחיבוק המלטף של מילים חמימות מילים אדומות. ולא אחת ששאלתי, היאך זה אפשר, להיות מחוזק מאדם לא מוכר, וזו האהובה שנושמת איתי, כלל לא מכירה וכלל לא מבינה. 3 לילות, של שיחות עמוקות, לתוך הלילה יורדות ומקבלות פני חמה, כמעט עד כלות הנשמה, עד אשר היא קלטה - את אשר הנוכרית הבינה בשניה. הנה היא האישה שחשבתי לתומי שאולי רוב הזמן הייתה אשתי, לא הצליחה לקלוט עד הלילה האחרון, שאולי ואולי תוכי כל שרצתה. איך בכתה בכי מר שגילתה את הצר בלבי הרחב. איך חמקו מידיה שנים של פריחה. זו היא ה-אינדבידואליסטית - גם ה-אגואיסטית שנתנה בי הדעת שאסור לאבד את הדעת, שמילות השיר ``בלעדייך אני חצי בן אדם`` הוא איוולת ורעות רוח, ועל מזבח האהבה לא יוקרב עוד לעולם - את העצמי ועצמאותי, יקיריי ותחביביי ולכן אני כאן. אני כאן ואתכם, רעיי אהובים, אני אתכם כי דווקא כאן - שלם ולא חצי בן אדם, אני כאן בכל גובהי, אני כאן למענכם וגם למעני. אני פורס ידיי לעברכם לחמם כפות ידיי וכך כשידיי מונחות לפניכם רוצות לחבק, להקרין ולחמם. לגביי הנכם נשמות יקרות - נפלאות, גם אם אין בנפשי, לחקור ולתהות אם אנוש הנכם אם לאו. היום אני מרגיש - היום אני מתחיל - לחיות מחדש מתוך חוכמה ובינה ואת האני לא אשכח. רז
למלא את הנפש בפורום יש אנשים הבאים לכאן מכאב, יש אנשים שבאים לכאן מסקרנות, יש אנשים שבאים לממש פנטזיות, יש אנשים שמבקשים להיות אמיתיים, יש אנשים שמבקשים להתחזות. ישנם כאלה הבאים מעולם הכפור ובשעת הצ`אט זוכים מן החום שבהפקר. יש אנשים ש``חברם`` למיטה אינו חברם באמת, יש אנשים שאנו לא מכירים והנם חברים של אמת. יש שאומרים כי כאן מכירים ראשית את התוכן ואחר את הגוף והאחרים טוענים להכיר את הגוף ולאחר מכן את התוכן, אך לא בהכרח כי התוכן הנגלה לעינינו הוא אכן התוכן שאותו אנו אוהבים ואין בהכרח כי התוכן היוצא מפי המצ`וטט הוא אכן אמיתי ולא מתחזה - ואז כן נגלה שלא הגוף ולא הנפש הוא אשר ביקשנו, כי אם זו פנטזיה ריקה מתוכן ואין בה שביב שאליו כדאי להגיב. אך יש לי אמת שהיא בשורה - אמת כברזל. לתוך חלון זה ניתן לשפוך את אשר שבלב. כי רבים הסיכויים שימצא לך חבר וגם חברה, להיות מקשיבים לחבק באהבה. מקום כה חמים שהופכים לנאהבים, מקום כה נעים להיות מחובקים. אני האיש מן השורה שזורע אהבה, איש ש-נתינה הוא שמו הנפשי, מוציא אדם מצלמוות, מחושך איתן, מתסכול כה עמוק שפורס גשר על פי תהום. אני איש שכזה הנוסך אושר ואור, אני איש שכזה גם פגוע וחי בקור. ובתוך עולמי שהוא גם עולמה, לא נתפס בתובנה שגלגל ההצלה אצלה במיטה. וכאן בחדר אצל משפחת הנשואים ואצל גם הארבעים, אני מקשיב ויודע עד כמה כאן פגועים. אני חש בחסר של אותם אהובים ולבי ורוחי נוסקים אליהם, עוד חיבוק ומילה מטעינה מצברם, עוד רגש וחום בעולמם שמלא קור. להקשיב ולחדד את החוכמה ובינה, לאפשר ולחזק ולראות בהם ב``עיניהם`` אותה הקלה. ואני העני, גם אני בכאבי שיתפתי מכם, וחשתי בחום, בחיבוק המלטף של מילים חמימות מילים אדומות. ולא אחת ששאלתי, היאך זה אפשר, להיות מחוזק מאדם לא מוכר, וזו האהובה שנושמת איתי, כלל לא מכירה וכלל לא מבינה. 3 לילות, של שיחות עמוקות, לתוך הלילה יורדות ומקבלות פני חמה, כמעט עד כלות הנשמה, עד אשר היא קלטה - את אשר הנוכרית הבינה בשניה. הנה היא האישה שחשבתי לתומי שאולי רוב הזמן הייתה אשתי, לא הצליחה לקלוט עד הלילה האחרון, שאולי ואולי תוכי כל שרצתה. איך בכתה בכי מר שגילתה את הצר בלבי הרחב. איך חמקו מידיה שנים של פריחה. זו היא ה-אינדבידואליסטית - גם ה-אגואיסטית שנתנה בי הדעת שאסור לאבד את הדעת, שמילות השיר ``בלעדייך אני חצי בן אדם`` הוא איוולת ורעות רוח, ועל מזבח האהבה לא יוקרב עוד לעולם - את העצמי ועצמאותי, יקיריי ותחביביי ולכן אני כאן. אני כאן ואתכם, רעיי אהובים, אני אתכם כי דווקא כאן - שלם ולא חצי בן אדם, אני כאן בכל גובהי, אני כאן למענכם וגם למעני. אני פורס ידיי לעברכם לחמם כפות ידיי וכך כשידיי מונחות לפניכם רוצות לחבק, להקרין ולחמם. לגביי הנכם נשמות יקרות - נפלאות, גם אם אין בנפשי, לחקור ולתהות אם אנוש הנכם אם לאו. היום אני מרגיש - היום אני מתחיל - לחיות מחדש מתוך חוכמה ובינה ואת האני לא אשכח. רז