איןכמואורי
New member
מה לא לקרוא
את ג'ף למייר כמובן. אם מחברים אחרים לוקחים שילובים שונים של עצב, שמחה, מתח וכו' ושוזרים אותו לתוך עלילה אז למייר לוקח מלאנכוליה, מוסיף לה איטיות, מתבל בצער ומגיש לך קר שתחנק עם העצבות. סיימתי עכשיו את החלק השני של טרילוגיית מחוז אסקס ובמקום לכתוב ביקורת מסודרת בעיקר בא לי למות ושום דבר מעבר. בזמנו שמעתי שאומרים אותו דבר על ג'ימי קוריגן שהוא איטי אבל גם קוריגן וגם דן קלואוס לדוגמא הם באגס באני לעומת הספרים שלו שכל כל עצובים. קראו ואל תוותרו אבל התכוננו למועקת על.
את ג'ף למייר כמובן. אם מחברים אחרים לוקחים שילובים שונים של עצב, שמחה, מתח וכו' ושוזרים אותו לתוך עלילה אז למייר לוקח מלאנכוליה, מוסיף לה איטיות, מתבל בצער ומגיש לך קר שתחנק עם העצבות. סיימתי עכשיו את החלק השני של טרילוגיית מחוז אסקס ובמקום לכתוב ביקורת מסודרת בעיקר בא לי למות ושום דבר מעבר. בזמנו שמעתי שאומרים אותו דבר על ג'ימי קוריגן שהוא איטי אבל גם קוריגן וגם דן קלואוס לדוגמא הם באגס באני לעומת הספרים שלו שכל כל עצובים. קראו ואל תוותרו אבל התכוננו למועקת על.