"מה לא עושים בשביל הילדה"

[יום.]

"מה לא עושים בשביל הילדה"

ככל שאני חושבת על זה יותר, אני חושבת שזה אחד המשפטים הכי אוהבים ששמעתי בחיי. ההורים שלי, זוג משוגע לכל הדעות. משוגעים עם ארבע ילדים, ולכל ילד שיגעון משלו. אנחנו רוצים את זה, ואת זה, ולא רוצים את זה ובטח שלא את זה, השתגעתם?!?! לא אנחנו לא נלך לשם ולא ניסע לשם, אבל אנחנו רוצים את זה ואת ההוא ותביאו לנו ותעשו לנו. וההורים שלי הם מתייצבים לצידנו לכל גחמה, כל שיגעון קטן, הם תמיד לידנו, תמיד אוהבים, תמיד תומכים, דואגים, שואלים, מתעניינים. אני חושבת לעצמי שלא יכלתי לזכות בהורים נפלאים יותר כאלו שמשפט המפתח שלהם הוא: "מה לא עושים בשביל הילדה?"

 

[jessy19]

פינוק...

לדעתי זה באמת נפלא שיש הורים כאלה אבל לדעתי זה גורם לכך שהילדים יהיו מאוד מאוד מפונקים ולאו דווקא יוכלו להסתדר במקומות כגון הצבא שהרצון של החייל הוא לאו דווקא השולט... זאת דעתי האישית כמובן...

 

[עינת]

../images/Emo45.gif

 

[מייקי69]

לא מכירה במילה הזאת!!!

סוף סוף מצאתי מקום טוב לשפוך את התיאוריה שלי! יש!!!! לא מאמינה בדבר הזה "ילדים מפונקים". לא מאמינה. זאת אומרת כן מאמינה שיש, לא מאמינה שזה משהו רע. רגע, בהסבר שלי יש הרבה קווים דקיקים, אז לשים לב לפני שקופצים, לצד זה או אחר, כן? מאמינה שיש הורים שלא יודעים להתמודד, ואין להם כוח להתמודד. כאלה שלא יודעים להציב גבולות. יש כאלה (וזה כמובן, בלי קשר להודעה הראשית הנחמודת, שאני משתרשרת אליה.) אלא שלהבדיל מאלה שמכנים את התופעה כ"ילדים מפונקים" - אני ממש לא חושבת שהילדים האלה מפונקים, אלא בדיוק להיפך. הם חסרים. חסרים תשומת לב מינימאלית, ועוד. כל הגדרה אחרת ל"ילדים מפונקים" אינה מקובלת עלי. כי אין כמות של אהבה ש"צריך" או ש"מותר" לתת. אין כמות מדודה לתשומת לב, לאיכפתיות, לנתינה. פשוט אין. אז בעצם יצא לי הסבר פשוט: הורים שאין להם כוח לנתב את ילדיהם, לתת להם מושג לגבי נכון או לא נכון, אסור ומותר, רע או טוב - אינם הורים לילדים "מפונקים". אלא לילדים חסרים. והורים שנותנים הרבה, המון, הכל, לא בהכרח "מייצרים" ילדים מפונקים שחושבים שהכל מותר ושאין אלוהים, אלא להיפך - הם מייצרים ילדים בעלי בסיס טוב ונכון, עם בטחון עצמי. "מפונקים" במובן של "הדודות"?! אין חיה כזאת. אני מניחה שהתופעה היא תופעה - ורק המינוח שגוי בעיני. הוא תמיד מקפיץ אותי, בתור הורה. כי מהרגע הראשון שהחזקתי את התינוק שלי בידיים, היו מי שעיקמו את הפרצוף בקטע של "אל תחזיקי אותו כל הזמן על הידיים, שלא יתרגל". מה יתרגל? יתרגל לטוב? למה שלא יתרגל לטוב? זאת כמובן דוגמא אחת, קטנה וטיפשית. אבל כבר מאז למדתי לסלוד ולפקפק במילה הזאת ה"שלילית" כל כך של "ילד מפונק". הנה, אמרתי.

 

[יום.]

כן, כן

רק אחרי שכתבתי את זה הבנתי שזה גם עשוי להשמע כך, כאילו אני והאחים שלי הם חבורת מפונקים וטו לו (האמת היא שיותר פחדתי שנשמע כחברת כפויי טובה). אבל האמת היא שיש דיי הרבה פעמים שאני גם רבה אם ההורים שלי, ולא מבינה למה הם לא מרשים לעשות את זה ואת זה, ולמה הם לא מביאים לי את זה, זה לא כואב להם, נכון? אבל בזמן האחרון הבנתי שגם את הגבולות שהם שמים לי הם שמים לי כי הם אוהבים אותי וכי הם רוצים בטובתי. וסכ"ה לפעמים זה שהם לא ממלאים אחר בקשה קטנה שלי מלמד אותי גם הרבה דברים. >זהו אני הולכת לישון, לילה טוב<

 

[jessy19]

ילד מפונק

ילד מפונק הוא ילד שמקבל כל מה שהוא רוצה, שבחיים לא שמע את המילה "לא" ושהוריו לא יודעים מה זה דחיית סיפוקים. ילד כזה לא יוכל להסתדר בחברה בה לא מקבלים כל מה שרוצים.

 

[s h o o s h a]

מינוח או לא מינוח

יש ילדים מפונקים והילדים האלו יכולים להיות מפונקים מגיל 0 ועד גיל 100 האמיני לי, מכירה אחת כזו אישית. (אז נכון שמאחת לא עושים הכללה, אבל אם כל אחד מכיר אחד/אחת, זה כבר הופך להיות "תופעה") ומה זה ילד מפונק?(לדעתי, כמובן) ילד שאינו יכול/רוצה לעשות לעשות צעד אחד בלי "אמא אווזה" או מינימיום הליווי של סינָרַה. וזה מתבטא בגיל צעיר ביותר ("אמא-אמרו לי[נו, אז תגיד בחזרה], הרביצו לי[אז תרביץ בחזרה], לקחו לי[אל תיתן שיקחו לך] ועוד היד נטויה). מכאן, שלא משנה מה המינוח שתתני לתופעה הזו, פינוק הוא הנכון ביותר, ומה לעשות, גם השגור והידוע ביותר (מכירה: אוףףף, איזה מפונק הילד הזה? לא עושה כלום ורץ תיכף לספר לאמא/אבא/אח גדול) ובין זה לבין שיתרגל לטוב ההבדל עצום. תינוק שנולד ומבקש את קרבת אמו ובוכה כשאינו בידיה אינו נחשב לתינוק מפונק. הוא תינוק שזקוק לחוּמה של אמו. ילד שנפל ושבר את ידו או אפילו קיבל חבטה חזקה ובוכה ורוצה שילטפו אותו אינו ילד מפונק. הוא זקוק לחיזוק. הרי הוא עבר "טראומה". גם כאן יש עוד כהנה וכהנה דוגמאות להבדלים שבין....לבין. אבל לא אלעיט אותך ואתכם. לדעתי, כוונתי הובהרה והועברה (מקווה שבדרך נאותה). מאחלת לכולנו ילדים בריאים, אוהבים ולא נורא בכלל אם מידי פעם גם מתפנקים

 

[אחותו של שקספיר]

../images/Emo45.gifאם הייתי מגדלת לפי ספוק קשישא

הרי היו יוצאים כשירים חסינים ונכונים לעמוד בכל מטלות החיים. ילד, הוא בעצם בן אדם קצר רגליים (וקצר שכל עד גיל מסויים ,לפחות) אבל הוא זקוק בדיוק לחום, אהבה, תשומת לב, הענקה, (כמו כל המבוגרים ארוכי הרגליים ,אבל זה ספור אחר). אם הייתי קוראת את ד"ר ספוק ודומיו, התנוקות היו יונקים כל 4 שעות, ישנים רק על הגב (בטן,לא זוכרת מה היה צריך) בגיל שנתיים היה צריך להניח אותם על הסיר עד שתצא נשמתם. וחלילה חלילה לא להחזיק אותם על הידיים. לביש מזלו של הד"ר הנ"ל, מילד מספר 1 היה לי מספיק אמונה בעצמי וחושיי, והתעלמתי ממנו (אחות טיפת חלב, גננת א וכל גורמי החיברות האחרים). והילדים קיבלו ממני הכי הרבה אהבה,חום ו"פינוקים" שיכולתי לתת. כל ילד גם לפי עונות השנה (שלו שלי) וגם לפי הצרכים שלו. יש אחד שהוא "גזלן אהבה" ויש אחר שזקוק לפחות אולי. אבל... פינוקים זו מילה שהוקמה על ידי אירגון ההורים הייקים שמטרתה להגדיר גבולות של תשומת לב ואהבה לילד . ואין בין "פינוק" ובין "עצמאות" ו"אישיות שמסוגלת להתמודד עם קשיים" מאום. ולהיפך - אולי דווקא הילד שקיבל ככל צרכיו, (יעני פינוק במילותיכם),הוא הילד שאינו מסוגל לסבול תסכולים, וכל חוויה של תסכול חדש רק "משחזרת" לו חוויות ישנות עגומות. אז..לכל מטבע שני צדדים ואני חרה של אימא , גם מפנקת וגם מאמינה בפינוק. (וגם אוהבת שמפנקים אותי בחזרה).

 

[עינת]

../images/Emo6.gif

כן, זוכרת את התאוריות המטומטמות הללו (יסלח לי ד"ר ספוק) זוכרת גם שכולם מסביב הזדעקו כשהתינוקות שלי עשו פיפס ומיד בדקתי למה... שאמרו לי - יצא לך ילד מפונק חחחח מאחלת לכל אם ילדים עצמאיים כמו שיש לי ילדים שיודעים לתת ואפילו לפנק את אמא שלהם לפעמים (כמו שהיא מפנקת אותם).

 

[עינת]

התבלבלתן קצת אני חושבת

חם, חיבוקים , אהבה אינם פינוק!!! פינוק = לעשות עבור הילד את מה שהוא יכול לעשות בעצמו כלומר לרקוד באופן בלתי פוסק על פי החליל שלו - תביאי לי, תעשי לי וכ"ד ילד שלא מזיז את עצמו וכל סביבתו עושה עבורו הוא ילד מפונק ואפילו הייתי לוקחת את המינוח שלך מייקי ואומרת ילד "חסר" - חסר גבולות, חסר עצמאות, חסר חוט שדרה. ילד שמקבל תשומת לב (וגם היא בגבולות כיוון שיש עוד דברים חוץ ממנו בעולם), ילד שמקבל חם ,אהבה ואת כל מה שהוא זקוק לו הוא ילד שחי בסביבה שיודעת להעניק אהבה.