מה לא עשינו על מנת ליראות קולנוע חינם

[הטכנאי קרמר]

מה לא עשינו על מנת ליראות קולנוע חינם

בשנות ה50 -60 היינו הולכים לקולנוע
כרטיס הייה יקר מאוד . בטירת כרמל . בחיפה הייה יותר יקר
טיפסנו על גדרות
קדחנו חורים בדלדות להציף
אני בחופש הגדול הלכתי להיות עוזר מסריט
על מנת ליראות סרטים בחינם
בקיף הייה לנו אמפי . ללא גג
אז ראו 1/4 מס חינם מהכביש
במיוחד בסרט "שימשון ודלילה "
רוב הישבו בשנת 55 ראה 1/2 מסך חינם
במיוחד את הלהבא שחיממו את הקידון
שעיוור את שימשון
אגב יש שרידים בטירת כרמל של כול בתי הקונוע האלה
עומדים על תילם
חג אורים שמח

 

[הטכנאי קרמר]

כניראה בישוב שלכם

או שלא היו בתי קולנוע
או שההורים נתנו כסף לילדים ליראות סרטים
שאף אחד לא היגיב

 

[אפונה ירוקה חמודה]

בנים בעיקר התפלחו לסרטים.

בנווה שאנן איפה שגרתי , כשיצאנו מהפעולה בקן של התנועה המאוחדת היינו מתלבשים על עץ אסקדיניות ומחסלים את כל היבול, בשקט בשקט בערב מתפלחים לגינה של בית. לפעמים היו מרגישים דיירי הבית ומישהו היה יורד ופותח את הממטרה ואז היתה קמה מהומה גדולה ובורחים.
בשכונה היתה אשה מסכנה שגרה בבית בודד ואנחנו קראנו לה "משיגנע הולנד" והיינו נכנסים לחצר ומיללים כמו חתולים מיוחמים (בעיקר הבנים) היא היתה יוצאת וצועקת "קישטא" , ועושה תנועות מוזרות עם הידיים - ואנחנו היינו בורחים בצעקות וצחוקים...

 

[ג רפאל]

אני הייתי ילד טוב ירושלים [לא שגרתי שם]

לא התפלחתי מעולם לקולנוע
לא קטפתי פרי מעץ של השכן
לא זרקתי אבנים על חתולים
לא צלצלתי בבתי שכנים.
לא הצקתי ולא התעללתי באיש

קראתי ספרים ושטתי על כנפי הדימיון.

 

[arye9]

נתניה בשנות ה50 המוקדמות

לקולנוע מגדלאור נהגנו להכנס דרך חלון
השרותים של הנשים עד שאחד מבני כתתנו
נתפס על ידי הסדרן שהעלה אותו לבמה והכניס לו שתי סתירות לחי.
מאז היינו חייבים לטפס על העצים שמהם ראו את המסך (קולנוע קיצי).

לקולנוע שרון החדש והמפואר היינו נכנסים פשוט דרך הדלתות האוריות
שהשאירו אותן פתוחות לשם כניסת אויר קר ואוורור.

קולנוע סטודיו הקיצי אילץ אותנו לעלות לגג בית המלון שבנו אחריו.
.

 

[Y. Welis]

לא זוכר אם סיפרתי את השיטה שלי להתפלח

אפילו בשנות השמונים היו דרכים, ואפילו אז היו מכורי קולנוע כמוני (אם כי לא פגשתי נוספים במהלך ההתפלחויות; הדור שלי כבר היה 'מרופד' יותר, וחלקם כבר עברו לוידאו).

המקום - בית אגרון בירוש', שבקומת הקרקע שלו היה אולם קולנוע של יזם ממוצא הונגרי חביב, שהביא קולנוע קאלט לעיר בסוף השבעים. מאחר והכניסה לבניין היא גם הכניסה לקולנוע, ואין מחיצה בין הכניסה לאולמות לכניסה, אזי היא היתה תמיד פתוחה.
לכן לפני ההפסקה הייתי יורד למטה לשרותים, מחכה כמה דקות להפסקה (כמעט תמיד 55-50 דקות מתחילת הסרט), ואז יוצא מהשירותים, קונה משהו בקיוסק, וחוזר לאולם... פעם הבעלים תפס אותי וגירש, ובכך הסתיימה התקופה... אבל הספקתי עד אז לראות לפחות 15 סרטים כך, מהאמצע. את חלקם חזרתי לראות מההתחלה, אחרים הסתפקתי במחצית.

המקום - הסנימטק הירושלמי. הזמן - 1987-8 (אותו הזמן של בית אגרון לעיל). המצב - ביהמ"ש אישר באופן תקדימי הפעלת קולנועים בירושלים בלילות שבת [השופטת פיליציה לאנגר או אולי איילה פרוקצ'ה], אבל אסר על מכירת כרטיסים (גם חייב לעיתים 'הרצאות' לפני, כדי שלא שזה לא יחשב כ'בידור': הסטטוס קוו היה חזק מדי בתודעתם של חילונים כמו ראש העיר דאז טדי קולק, מכדי שיוותרו עליו).

אז אם לא מוכרים כרטיסים, מה כן מוכרים? - מדבקות *מתוך הכרטיסים*, שבהן כתובים מס' המושב ומס' השורה.
עכשיו לסנימטק היו 4 או 5 צבעי מדבקות כאלה. למרבה מזלי, היה לי (וגם היום) תחביב מוזר - איסוף כרטיסי קולנוע... והיו לי שלל כרטיסים מהסנימטק (הייתי מנוי בהמשך), כך שכל מה שהייתי צריך לעשות הוא -

- לבוא,
- לרדת לתור שליד הקופה.
- להציץ בצבע המדבקה שהיה באותו שישי.
- לעלות לשירותים
- להוציא את הקופסה מהכיס עם המדבקות
- להדביק אחת על היד
- להיכנס לסרט.

וכך ראיתי 7-10 סרטים ומופעי-קליפים (כמו של קוטנר, בימים ש-MTV היה חלום רטוב בארץ), עד שהסנימטק התקדם והעז לעבור לכרטיסים הרגילים. לפחות היה מה לעשות בימי שישי... מי שלא הוזמן למסיבות אז... היו מבוקשות.

אין - מים גנובים ימתקו. היו חוויות טובות... הכל בשם הקולנוע.

 

[העפרוני הכסוף]

לי דווקא היתה שיטה לגיטימית

חבר לכיתה בתיכון היה בנו של צייר כרזות הקולנוע (אחד משניים בארץ).
הוא הועסק לעתים בספירת צופים ("צ'קר"),
ויכול היה לצפות בסרט מרגע סגירת דלתות האולם,
וגם להביא איתו אורח אחד.

 

[הטכנאי קרמר]

עוד שיטה ליראות חינם

היו סרטים עם קהל רב
הייה הסרט "הגשר על הנהר קוואי "
בחיפה . נסענו מטירת כרמל חברה ליראות
את הסרט בחיפה . ההרגשה הייתה כאילו נוסעים לחו"ל
קניתי כרטיס . הייה לחץ בכניסה. היה עמד סדרן אחד
ותולש את הביקורת . אני אקפתי אחד לפני
ולא הורידו לי את הביקורת מהכרטיס
הכרטיס נישאר שלם
אחרי כ15 דקות יצאתי לרגע מהאולם
מכרתי את הכרטיס . קניתי לי דברים טעימים פלאפל
כך ראיתי סרט חינם . ונהנתי מאכילת מעדן בחיפה פלאפל

 

[Y. Welis]

היו שלטים כאלה - בת"א ובירוש'. עוד זוכר.

כי הרגילים לא היו גדולים מספיק. עד אמצע השמונים בערך.
&nbsp
אגב שלטים - עוד לפני שראיתי את 'דיזנגוף 99' וסצינת קילוף פלקטי הסרטים מהלוחות, קילפתי בעצמי כמה פלקטים בירוש', בשנת 89'. היו אז כמה יפים במיוחד (בלי קשר לאיכות הסרט - למעשה אפילו ביחס הפוך). עבודה לא פשוטה... אבל עם תוצאות שנותרו עד היום (הפלקטים המקוריים היו די יקרים - גם היום).