תחושת-בטן ? אשליות ? היקשים הגיוניים ?
האם תחושת-הבטן ה"אינטואיטיבית" שלי בימים האחרונים ש"משהו זז" בעניינם של גלעד, אודי ואלדד היא אשליה בלבד ? אם אתייחס רק למידע שמטופטף בטפטוף גובר והולך לאזני הציבור ולעיניו - ציטוטים מעתונים בערבית, עוד ועוד ראיונות ברדיו ובטלביזיה עם בני המשפחות ואחרים (צבי רגב בקול-ישראל, שלמה גולדווסר בערוץ 1, מיקי גולדווסר בערוץ 2, איגרא - בעבר מאנשי ה'מוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים' שעסק בנושאי שבויים ונעדרים, תמונה שהוקרנה כמה פעמים בערוץ טלביזיה של עופר דקל, הנמצא בכלל בחו"ל בעניין השבויים, משוחח עם ראש 'המוסד' מאיר דגן, הערכות מומחים ופרשנים לאמינות של דברי נאסראללה ולנכונות שיקול-הדעת להעביר ללבנון את סמיר קונטר בתמורה לאלדד רגב ואהוד גולדווסר, ראיון בערוץ 2 עם חיים אברהם, אביו של בני מחטופי הר-דב שהוחזר לישראל בארון-מתים, כמו 2 חבריו עומר סוואעד ועדי אביטן, איזכור מאבקה של מרים גרוף, אמא של יוסקה, ותצלומי חזרתם של יוסקה ושל ניסים סאלם מהשבי, ואפילו תמונתו ל אלחננן טננבאום מחובק ע"י בתו ובנו - - - וראיון ארוך עם עמוס גלעד שחזר לפני כמה ימים ממצרים בעניינם של גלעד שליט ותכנית ה'רגיעה', וההצהרות התוכפות והולכות של ראש-הממשלה, שר-הבטחון, שרת-החינוך, ועוד פוליטיקאים הנדחקים אל המקרופונים והמצלמות: "לא תהיה הבנה על רגיעה בלי שגלעד שליט יחזור הביתה !" - - -) כל זה ועוד יותר (לא הכל אני מצליח לקלוט ו'לתפוס') בתוך יום-יומיים-שלושה האחרונים ! והטפטוף גובר ! למחר הוזמנו בני משפחת רון ארד אל ראש-הממשלה ! אז מה כל אלה ? לוחמה פסיכולוגית ו'ספינים' בלבד, או "הכנה נפשית" למשהו אמיתי העומד לקרות. הלוואי ונוכל לסגור בקרוב את כל האתרים וה'פורומים' בעניינם של החיילים השבויים - - - אלא אם נשמור את ה'פלטפורמות' האלו לקראת החטיפה והשבי הממושך הבאים, כי בממשלה יהססו וייסחבו ויסתבכו. הרי אצלנו לא לומדים לקחים מטעויות עבר !
