מה לגבי עוד ילד?

[דורית ובניה]

מה לגבי עוד ילד?

דבר טוב מאוד שיצא לי מהפגיה זה שיש לי חברת נפש משם. אמא של פג אחר (שבוע 28 ) בילתה איתי כמעט 4 חודשים בפגיה ונהיינו חברות טובות. הילד של החברה שלי עבר שבעה מדורי גהנום (ממש ממש, אפילו יותר גרוע מעומר שלי , האחיות כבר ניחמו אותה פעמיים על מותו אבל הוא גיבור ואמיץ והחזיק מעמד) והיא ממש לא מסוגלת לחשוב היום על הריון נוסף (הפג כבר בן 4 ). יש לה טראומה ענקית מהתקופה הזו והחשש שיוולד לה עוד פג מונעת ממנה עד היום להרות ולנסות להביא עוד ילד. רציתי לדעת איך זה אצלכן, האם הטראומה גרמה לכן לחשוב פעמיים לפני כניסה נוספת להריון ? אצלי, הריתי די בהפתעה כשעומר היה בן שנתיים ושמונה חודשים , אבל ההריון עם אופירי היה בהחלט היסטרי, עם ליווי של רופא פרטי צמוד ועשיית כל הפעולות הרפואיות האפשריות כדי למנוע לידת פג נוסף.

 

[ורד של שירה]

רוצה אבל פוחדת... אני מזדהה מאוד עם

החברה שלך, אומנם עברו רק שנה ושלושה חודשים אבל אני ממש פוחדת. ברור לי שההריון הבא שלי יעבור בהיסטריה גמורה, מעקב צמוד, הקפדה על אוכל, חרדות של כל הסובבים אותי ואני ממש לא מרגישה מוכנה לזה. אני מקווה שזה יעבור כי אני רוצה לפחות שלושה ילדים. אין ספק שאני בטראומה, טראומה מהלידה, טראומה מהאשפוז שלי, טראומה מהפגיה, טראומה מהשיחרור הביתה, טארומה מהחרדות

 

[אפונת הגינה]

זה ממש לא רלוונטי עכשיו אבל יש

חששות. ההריון הבא יהיה יותר הסטרי מהקודם (שגם ככה לא היה רגוע במיוחד...).

 

[נירית של עידודנה]

אני דווקא מאוד רציתי הריון נוסף

גם כחוויה מתקנת, וגם כי התחלתי לשים לב שדנה הופכת לילדה מאוד מפונקת, וחשבתי שנוכחות של אח/ות נוסף קצת יוציא אותה מזה. ההריון השני היה סיוט

לא נהנתי מדקה אחת בו. הייתי בלחץ אטומי, וכל הזמן רצתי לבדוק את מצב צוואר הרחם שלי. הייתי בבי"ח לפחות 3 פעמים במהלך ההריון, ופעמיים הכרחתי אותם לאשפז אותי לשמירה. שכבתי חודש בבית, והסיוט הכי גדול - אסור היה לי להרים את דנה. במבט לאחור: לא היה קורה כלום אם הייתי מחכה עוד קצת (ההפרש בין דנה לעידו הוא שנתים וחודשיים). מה שכן הליך הלידה, השחרור של עידו מביה"ח והימים הראשונים איתו (למישהי יש מושג איך מנקים את הטבור? ) אכן היוו חויה מתקנת, ומילאו אותי באושר הרבה יותר גדול ממה שמרגישה אמא לילד רגיל. אני הערכתי כל פרט הכי קטן בימים הראשונים של עיד, ולא לקחתי כלום כמובן מאליו.

 

[דורית ובניה]

מסכימה עם כל מילה

אין לכן מושג כמה כיף לקחת תינוק הביתה אחרי 3 ימים . מגיע לכולכן!!!

 

[קרנושה]

ואני......

כנראה לא הספקתי לחשוב על זה לעומק ו..... נו......אך לומר זאת? (אל תצחקו)... אהמממ לחשוב זה דבר אחר ולהעלות את זה בכתב ממש מול בעיניים זה קשה...... נראה לי ש...... אני חושבת שאני עכשיו ב..... זהו ...פורשת..... לא לצחוק!! (לא מאמתת את זה מתוך פחדים וחששות אדירים!) קרן אמא של מתי , ליהיא וליאור...

 

[דורית ובניה]

מחכים לעדכונים...

 

[קרנושה]

OK

כשאדע אתם תדעו.... בינתיים מושכת עוד יום של אי וודאות (וטוב לי ככה)

 

[אינה של יערה]

עוד קצת. עוד שנה לפחות.

אין לי שום רצון להתמודד עכשיו עם האנרגיות של יערונת וגם עם הדאגות וככל הנראה השמירה/אשפוז של הריון נוסף. סוף-סוף נרגענו, התאוששנו, אפילו לחץ הדם שלי התייצב. וטוב לי ככה. קודם-כל, ההריון הבא שלי יגיע דרך IVF (סיפור ארוך ומפותל וחלקו גם באשמת ההריון עם יערה). אין לי כוח לריצות, לבדיקות, האולטרסאונד היומי ומפח הנפש. כרגע יערה מאוד קטנה ואם אמא שלה תיעלם לה לשמירת הריון היא תיקח את זה קשה. (הספיקה לי התגובה שלה לשלושת הימים שבהם הייתי חולה, בעלי היה במילואים והיא היתה אצל ההורים שלי). יש סיכוי לא רע שהרעלת תחזור, ככה זה כשיש לחץ דם גבוה כרוני. לכן יש סיכוי לא רע ללדת שוב פג עם עיכוב בגדילה. פג עם אמא עסוקה וטרודה מפסיד. יש פחות סיכוי שיקבל חלב-אם, ובילד הבא אני אעשה הכל כדי שהשאיבה/הנקה יצליחו יותר מהפעם הקודמת. והסיבה העיקרית - עם יערה, ההרגשה היא כאילו זכינו בלוטו. לא רוצים להתגרות בגורל פעם שנייה, כי ייתכן שלא יהיה לנו כל-כך הרבה מזל בילד הבא בקיצור, בשנה הקרובה אנחנו מושבתים!

 

[אמא של נוריאל]

אצלינו ההריון היה גם מפתיע,

אני לא יודעת אם בגלל הפגיה (יחסית לא היו לנו בעיות, אבל רואים מספיק מסביב), או שבגלל שרציתי רווח קצת יותר גדול - לא רציתי עכשיו הריון. אישי לעומת זאת היה מוכן לזה כבר מזמן. ולמרות שנוריאל פג לייט אני מלאת חששות ופחדים....אבל היה לי ברור לגמרה שיהיה עוד אחד או שניים בעתיד.

 

[שרהודיה]

לגבי הריון נוסף

אני מאד רוצה.. למרות הפחד, אני חושבת שאולי בהריון הבא יקפידו עלי יותר.. ואני בכאב ראשון בחודשים כאלו בטח ארוץ לבית חולים, ולא אחכה אפילו שנייה בבית. מצד שני זה לא כ"כ לנו ואחרי כמה נסיונות שלא הצליחו ורק עייפו אותי, החלטנו לנוח ואולי נחזור לטיפולים בעתיד..

 

[anat30g]

לא היתה טראומה

בגלל שההריון שלי היה עם תאומים - ידעתי מראש שיש אופציה של לידה מוקדמת. הידיעה הזאת ליוותה את ההריון מתחילתו ולכן גם התכוננתי אליו נפשית. ככה שהלידה הקדימה והתאומים הגיעו לשם - זה היה כל כך תואם לציפיות שלא נוצרה שום טראומה. אני מניחה שבהריון של עובר יחיד לידה מוקדמת זה טראומתי - כי זה בכלל לא עולה כאופציה... ז"א לא חושבים על זה - כמו שהורה בהריון מרובה עוברים חושב, יודע ונלחם למנוע זאת עד כמה שניתן וכשלא מצליחים - אז יודעים שזה חלק מהחבילה. מלבד זאת - יש לי 4 ילדים עכשיו - מבחינתי הריון נוסף זה סיוט - ולא בגלל הטראומה - אלא בגלל שאין לי כוח לעוד.

 

[אמא של עמרי]

אין לי ספק - טראומה אמיתית

אחרי שנתיים ושלושה חודשים אני לא חושבת על זה באופק ביכלל ביכלל . עדיין לא חזרתי לעבוד - להיות עצמי . ומהבחינה הרופאית אני בטוחה שזה יהיה הריון מסובך ואין לי את הכוחות לעבור את זה שוב . מה גם שנחת עלי ניתוח גניקולוגי שבוע הבא שמי יודע לכמה זמן זה ישבית אותי עם או בלי רצון .. אני מוקירה ומעריכה מאוד מאוד את קיומו של עמרי וחשה סיפוק . אני מניחה שעוד מספר שנים אחושב על זה . יהיה הפרש גדול מאוד אבל לא איכפת לי

 

[עטיה]

ילד נוסף ...

שלום ... אני דווקא כבר בשלב שאני רוצה מאוד עוד ילד, אבל יכול להיות שאחרי כל מה שהיה, הפסיכולוגיה משפיעה. בזה אני מתכוונת שאחרי זמן מה של ניסיונות לא מוצלחים. נבדקנו (בן זוגי ואני) ואנו מוגדרים כיום כעקירות משנית לא מוסברת. אני עומדת לעבור צילום חלל הרחם בשבוע הבא, כדי לראות אם רעלת ההריון שעברתי (והניתוח הקיסרי בעקבותיו) השאיר סימנים לא רצויים ... אני מנסה להשתחרר מהלחץ אבל זה די קשה, כשאומרים לך מראש שזה יהיה הריון בסיכון גבוה ובעצם לא יודעים מה גרם לרעלת הקשה בסיבוב הראשון.