מה לידיא לחשה.... פרק 1
אתמול, לידיא לחשה לי את המילים הבאות... אבא יקר, אני מבקשת סליחה שבכיתי כה הרבה בחודשיים הראשונים....היה לי קשה. באתי מהים שלי אמא אל העולם היבש.. לקח לי זמן להתרגל. סליחה שעשיתי קקי עלייך ממש בשניות הראשונות שהרמת אותי אל ידייך... אני יודעת כי חיכית למפגש הזה תשעה חודשים ולא ציפית שאני אעשה את זה עלייך... נבהלתי קצת אבל עכשיו אני מתה עלייך. אבא, בקשר לרגליים שלי, זה כזה נורא? למה כולם מסתכלים על הרגליים שלי ככה? למה המבקרים שבאו לראות אותי בבית-חולים היו עצובים? כשהייתי בים של אמא, כל הזמן דיברתם אליי...אמרתם שאתם מחכים לשמחה של החיים שלכם...מחכים לי שאני אבוא. אז מה קרה? אל תגיד לי שזה רק בגלל הרגליים? אבא, אני זוכרת תקופה מסויימת שלא דיברתם אליי.. דיברתם רק עליי. אמא בכתה...ואני התחלתי לדאוג שהיא תוזיל הרבה דמעות ולא יישאר מים בבטן שלה... ממש דאגתי והתחלתי לבעוט... אבא, אתם הייתם רציניים? זה בגלל שהרופא אמר שיש יש לי "קלאב פו"? מה זה "קלאב פו" בכלל? אני מכירה רק את פו הדב אבל "קלאב פו"? זה כה מפחיד? אבא, אתם בטח יודעים עכשיו שזה לא כך כך נורא, להיפך אני רוצה שתהיו שמחים שיש לי "קלאב פוט" (סוף סוף למדתי איך להגיד את זה), כי אני מיוחדת. נכון אבא? אני מיוחדת? אמרתם 1 מכל 1000 זוכה בזה.... אז אני מיוחדת. אבא, אתה ואמא צריכים להודות לי על מה שלימדתי אותכם. בדרך כלל הורים מלמדים ילדים. אבל במשפחות מיוחדות כמו המשפחה שלנו, ילדים הם המורים. לימדתי אותכם מה זה סבלנות.... לימדתי אותכם מה זה שותפות....קירבתי אותכם אחד לשני...עכשיו אתם יכולים לעבור דברים קשים יותר....יש לכם כוח ובטחון. אוי... אבא אני עייפה..אדבר איתך על זה בפעם הבאה. עכשיו תני לי את המוצץ ותפסיקו לדחוף לי את הבקבוק..אתה ואמא... כל הזמן! אני אוכל מתי שאני ארצה... גם אם זה בשלוש לפנות בוקר... אני אקרא לכם מהמיטה שלי... ומבקש את הסבלנות שלימדתי אותכם עליה גם בשעות אלו... לילה טוב אבא.. ותודה שאתה מקשיב.
אתמול, לידיא לחשה לי את המילים הבאות... אבא יקר, אני מבקשת סליחה שבכיתי כה הרבה בחודשיים הראשונים....היה לי קשה. באתי מהים שלי אמא אל העולם היבש.. לקח לי זמן להתרגל. סליחה שעשיתי קקי עלייך ממש בשניות הראשונות שהרמת אותי אל ידייך... אני יודעת כי חיכית למפגש הזה תשעה חודשים ולא ציפית שאני אעשה את זה עלייך... נבהלתי קצת אבל עכשיו אני מתה עלייך. אבא, בקשר לרגליים שלי, זה כזה נורא? למה כולם מסתכלים על הרגליים שלי ככה? למה המבקרים שבאו לראות אותי בבית-חולים היו עצובים? כשהייתי בים של אמא, כל הזמן דיברתם אליי...אמרתם שאתם מחכים לשמחה של החיים שלכם...מחכים לי שאני אבוא. אז מה קרה? אל תגיד לי שזה רק בגלל הרגליים? אבא, אני זוכרת תקופה מסויימת שלא דיברתם אליי.. דיברתם רק עליי. אמא בכתה...ואני התחלתי לדאוג שהיא תוזיל הרבה דמעות ולא יישאר מים בבטן שלה... ממש דאגתי והתחלתי לבעוט... אבא, אתם הייתם רציניים? זה בגלל שהרופא אמר שיש יש לי "קלאב פו"? מה זה "קלאב פו" בכלל? אני מכירה רק את פו הדב אבל "קלאב פו"? זה כה מפחיד? אבא, אתם בטח יודעים עכשיו שזה לא כך כך נורא, להיפך אני רוצה שתהיו שמחים שיש לי "קלאב פוט" (סוף סוף למדתי איך להגיד את זה), כי אני מיוחדת. נכון אבא? אני מיוחדת? אמרתם 1 מכל 1000 זוכה בזה.... אז אני מיוחדת. אבא, אתה ואמא צריכים להודות לי על מה שלימדתי אותכם. בדרך כלל הורים מלמדים ילדים. אבל במשפחות מיוחדות כמו המשפחה שלנו, ילדים הם המורים. לימדתי אותכם מה זה סבלנות.... לימדתי אותכם מה זה שותפות....קירבתי אותכם אחד לשני...עכשיו אתם יכולים לעבור דברים קשים יותר....יש לכם כוח ובטחון. אוי... אבא אני עייפה..אדבר איתך על זה בפעם הבאה. עכשיו תני לי את המוצץ ותפסיקו לדחוף לי את הבקבוק..אתה ואמא... כל הזמן! אני אוכל מתי שאני ארצה... גם אם זה בשלוש לפנות בוקר... אני אקרא לכם מהמיטה שלי... ומבקש את הסבלנות שלימדתי אותכם עליה גם בשעות אלו... לילה טוב אבא.. ותודה שאתה מקשיב.
