מה למדתם מהמקום שבו חייתם והייתם רוצים בארץ?

[ניצן cocos]

מה למדתם מהמקום שבו חייתם והייתם רוצים בארץ?

אני למדתי שנימוס וסדר ציבורי הם דברים מאוד חשובים, (לומר סליחה, לא לחסום מעברים)
חוץ מזה שזעם זה דבר שצריך לשלוט בו בייחוד כשאנו עם זרים
חוץ מזה מתגעגע לאוכל במזרח- מזל שלזה הפתרון הוא לבשל אותו.
ואתם?

 

[ivgy1980]

אני מתגעגע לחיות איפה שנולדתי ונולדו סביי

 

[קטנה גדולהה]

למדתי ש....

אין כמו בארץ! סדר וניקיון? בכל מקום בעולם יש סדר וניקיון ויש גם לכלוך והזנחה תלוי באיזו עיר/שכונה מדובר (גם בארץ וגם בעולם).
למדתי שגם אין כמו הגמישות והגדלת ראש כמו שיש לאנשים בארץ.

 

[שופשופון]

הלוואי שהבית ספר היה פה כמו בארה״ב

החינוך, הכבוד למורה, זה שגם ההורה מכבד את המורה... משהו שלא היה מזיק בארץ.
הלוואי שבארץ לא היה צפוף כל כך (בכבישים, בחניות אם בכלל יש חניה..)
מצד שני יש הרבה דברים שיש בארץ ומאד שונה במקומות אחרים.

 

[ivgy1980]

בארץ יותר טוב! אין על ישראל!!

 

[שופשופון]

o.k לא הבנתי למה בדיוק אתה חותר...

 

[ivgy1980]

אין כמו המשפחה, אין כמו הים, אין כמו ישראל!

 

[Philip Jr]

אשתי התנדבה בבי"ס בארה"ב

ועם החינוך הטוב והכבוד היא זיהתה, איך לומר? רובוטיות מסוימת.. קשיחות מאד גדולה כלפי הילדים.. חוסר גמישות ומתן מקום ליצירתיות של הילדים.. יחס שהיה לנו מאד תמוה. אולי זה לא המקום הנכון לפתוח שרשור שלם על החינוך בארה"ב..

 

[שופשופון]

נכון, מסכימה איתה

ומסכימה איתך שלא זה המקום לפתוח שרשור על החינוך בארה"ב, אבל, לא היה מזיק אם בארץ היו מאמצים כמה דברים מהחינוך האמריקאי. כמו שציינתי, כבוד למורה ולמנהל בתור בסיס.
(גם אנחנו נתקלנו בקשיחות טיפוסית של האמריקאים, בציות לחוקים בלי לראות את הפרט, נתקלנו במורים שבאסיפות הורים דיווחו לי כמה מילים הבת שלי יודעת לקרוא בדקה וזהו, לעומת מורים מקסימים שחיבקו ונישקו את הילדים והיו פתוחים לרעיונות חדשים כל הזמן).

 

[Philip Jr]

השאלה המעניינת היא מי צריך לאמץ

את אותם דברים - מערכת החינוך או אולי ההורה הישראלי? כלומר בעיניי מה שקלוקל קודם כל אלו הם ההורים בישראל, ורק אז אולי מערכת החינוך.. ומכיוון שחמותי מנהלת בי"ס בישראל אני רואה ושומע על דוגמאות לכך כמעט כל יום..

או במילים אחרות, אולי הכותרת המקורית שלך הייתה צריכה להיות "הלוואי שההורים פה היו כמו בארה"ב" - מכבדים את מעמד המורה והמנהל ומנחילים זאת לילדיהם..

וכדי לענות על השאלה המקורית יש לי תשובה מאד ספציפית - את הדבר הזה שיש לקופאי בארה"ב שמסתובב ויש עליו את השקיות וכך היא/הוא אורזים לי את הדברים תוך כדי הסריקה!

 

[שופשופון]

יכול להיות....

את מערכת החינוך צריך לשנות מהבית, נשמע הגיוני.
אבל לא הייתי רוצה שההורים פה יהיו כמו האמריקאים בכל כך הרבה דברים, שאולי פשוט אוותר על המחשבה הזאת ואשאר עם האוירה הלא משהו שיש בבתי הספר ואסתפק ביתרונות האחרים שיש להורים הישראלים

 

[ניצן cocos]

במקום שגרתי גם חשוב "לכבד את המורה"

ולדעתי זאת טעות. אני מעדיף הערות של מורים כמו בארץ על ההתנהגות של התלמיד , שידע שזו אחראיות שלו ולא בגלל שיש מורה בסביבה.

 

[רום קינמון]

וזה רע, כי ?

נדמה לי שאנשים ממש מפחדים מהקונפורמיות, ללכת אחרי הזרם. לא תמיד זה רע.
ילדים לפעמים צריכים קשיחות כל זמן שזה לא גובל בהתעללות כלפי הילדים או באלימות.

 

[Philip Jr]

תשמעי..

אני לא מעוניין שהילדה שלי (עוד אין לי אגב..) תצייר ינשוף ורוד, רק כדי שהמורה תבוא ותגיד לה שינשופים לא יכולים להיות ורודים והיא מבקשת שתצבע בהתאם להוראות..

זו דוגמא קיצונית אני יודע, אבל היא מייצגת לא רע את מה שאשתי ראתה בזמן ההתנדבות.. אני מסכים עקרונית עם מה שאת אומרת, אבל לא עם איך שזה מתבטא לעיתים רבות בשטח בתוך הכיתה.

 

[רום קינמון]

אתה מזכיר לי את בעלי. אני לא יכולה

לנהל דיון עם דוגמה קיצונית.
אני גם חושבת שכל מקרה לגופו, ואם תתן לי דוגמה הייתי יכולה להתייחס.

 

[Philip Jr]

אתן לך דוגמא מאד מייצגת

אין לילדים הפסקות.. ככה פשוט. אשתי הייתה בשוק.. חוץ מהפסקת אוכל בצהריים הם כל הזמן בכיתה, או עומדים בטור כדי לצאת מהכיתה לפעילות, או עומדים בתור להיכנס לכיתה. בניגוד לעקרונות מאד מוכרים בתחום החינוך והלימוד, הילדים פשוט לא נחים לרגע.. וזה בי״ס יסודי.. הלו״ז שלהם מאד מאד קשוח. אנחנו הופתענו מזה מאד.

אגב, אני כיניתי את הדוגמא הראשונה קיצונית, וגם את, אבל היא לא עד כדי כך.. וזו הבעיה.

 

[שופשופון]

נשמע קיצוני

ברור שיש להם הפסקות, בדיוק כמו בארץ. ובנוסף אחת גדולה ב12 לארוחת צהרים.
עומדים בתור להכנס לכיתה זה נכון, וזה עדיף מלהכנס בפראות לכיתה.
מנסיון של הבית ספר שילדים שלי היו שם ושל חברים בבתי ספר שונים, הילדים מאד נהנו בבית ספר
למרות שעמדו בתור בשביל להכנס לכיתה... המשמעת שיש שם נתנה להם הרגשה שהם במקום מוגן
שבו הם צריכים לכבד את האחר ויכבדו אותם. אני רואה את התסכול של הבן שלי כשהוא אומר למורה
שוב ושוב שילד הרביץ לו והמורה לא עושה עם זה כלום, לעומת בבית ספר בארהב שבו ילד שמרביץ
מטופל (בכל מיני דרכים, לא תמיד זה משהו קיצוני אבל הילד המורבץ מרגיש שהתייחסו אליו ושמנסים
למנוע תקרית כזאת בעתיד)

 

[ניצן cocos]

גם בארץ מטפלים, בטח מצאת ביס גרוע.

אני בטוח שיש איזורים בארהב שהמורה מפחד ממשפחת הילדים ולא מטפלים בשום תלונה.

 

[הדרך חזרה]

לילדים שלי היו בארהב מורות מאוד נחמדות

ואדיבות, ומשקיעות, שלא העירו על ינשופים ורודים. הן כיבדו את התלמידים, והתלמידים כיבדו אותן. היה סדר, ונימוס, ואדיבות והמון חיוך ונעימות.
מצד שני, לא היה להן מושג מי הילד. לא הכירו אותו. לא את האישיות שלו, לא את התחביבים שלו, לא את החלומות שלו, לא את ההומור שלו.
בכל פעם שאמרתי להן משהו באסיפת הורים על יכולות של הילד, זה התקבל בהפתעה.

באסיפת ההורים השניה שלי פה בישראל, שמעתי מכל מורה של ילדי (ויש להם כאן גם מחנכים וגם מורים מקצועיים) הערכה אמיתית של הילד. לא רק הציונים שלו, אלא מי הוא. אני לא יכולה לתאר לך איזו הקלה זה מרגיש, ששולחים את הילד למערכת שמזהה בו בנאדם, ולא תלמיד.

 

[Philip Jr]

מעניין וחשוב..

וכמובן כמו בכל חוויה יש הרבה מקרים וחוויות שונות. בדיוק אתמול ישבנו עם חברה שמתחילה ללמד ילדי גן (אנחנו בארה"ב). אני מאמין שהיא תהיה מצוינת, ושאין ספק שהיא תכיר את האדם ולא רק התלמיד. מעניין אם מה שאת מתארת זה משהו שהרבה הורים בארה"ב מרגישים, או שאולי הם פשוט לא שמים לב כי לא חוו משהו אחר.