מה לעזאזל??????
היה לי דייט הערב, משו שאמור היה להיות נחמד, ספונטני, לא מתוכנן. הוא קפץ לקפה, וזה היה דומה יותר לשיחה עם ידיד מאשר עם כל דבר אחר, מן שיחת שיווק עצמי כזו- למה שווה לך להכנס למערכת יחסים??? והדגש- יש לציין- לא מערכת יחסים איתי אלא מערכת יחסים בכללי. ואז אני יושבת שם ותוהה מדוע הבן אדם בכלל הטריח את עצמו ב11 בלילה לבוא לקפה- ולכל הצינקנים לא היה מתוכנן או מרומז שום דבר מעבר. בקיצר, הרגשתי כמו פסיכולוגית, גננת או כל דבר אחר.... וכאב לי שהייתי מוכנה להתפשר, שאני שאומרת לכל העולם, אשתו וגרושתו שלא מתפשרים על בן זוג מוכנה להתפשר- ולו לערב אחד. כאב לי שלא העפתי אותו אלא שיחקתי את המשחק כאב לי שפחדתי, מזה שדייט רודף דייט וכל אחד נראה יותר גרוע ומה זה אומר עלי כאב לי עלי, שהרגשתי שאני צריכה לשווק את עצמי ולהסביר למה פאקים שלי הם לא סוף העולם כאב לי שהייתי מוכנה לעבור את זה כדי להרגיש שיש מישו שרוצה אותי והכי כאב לי שלא העפתי אותו, שהייתי מוכנה לשבת ולהקשיב ולשווק את מערכות היחסים באשר הן רק בשביל להרגיש לערב אחד שמישהו מסתכל מעבר לאיקיו שלי, גם אם זה אומר שהוא מסתכל רק על מידת חזיה או משו כזה אין פואנטה או מסר להודעה הזו, רק צורך לפרוק. אני יודעת שאני מחפשת פונקציה אני יודעת שכשמחפשים פונקציה לא מוצאים אדם אני יודעת שעוד לא לגמרי התגברתי על ההוא אני יודעת...... אני כל כך יודעת...... אבל יש לילות שהלבד אוכל אותך מבפנים, יש ימים שאתה כל כך צריך את החיבוק הזה, את המבט הזה, יש פעמים שכל כך חסר לי מישו שיצחק יחד איתי ברובד אחר משאר העולם, להרגיש שאני לא לגמרי לבד במלחמות שלי נגד כל העולם, אשתו, גרושתו והכלב שהיא קיבלה בהסכם גרושים. וכואב לי, פאק כל כך כואב לי בימים האחרונים. בא לי לצרוח ואין אף אחד שמקשיב- או לפחות זה מרגיש ככה. כולם רוצים לחנך, להסביר, להאיר את עיני ולהוביל אותי לעבר האור בערך. אף אחד לא פה להקשיב, להבין שהגעתי למקום שאני לא יודעת להתמודד איתו מהרבה בחינות- לא רק זוגית, ואני כל כך צריכה מישהו שיקשיב, ויבין ויחבק אותי בדיוק כמו שאני אוהבת. מישו שיבין שאני כל כך צריכה את כולם כרגע, אני רק לא יודעת לבקש. ואז זה מתבט בדייט אחרי דייט בתקווה שאולי האחד הבא ימלא את החור שכל מי שמכיר אותי לא מצליח למלא. וזו טעות, אני יודעת.... אני כל כך יודעת וכל כך כואב עכשיו........
היה לי דייט הערב, משו שאמור היה להיות נחמד, ספונטני, לא מתוכנן. הוא קפץ לקפה, וזה היה דומה יותר לשיחה עם ידיד מאשר עם כל דבר אחר, מן שיחת שיווק עצמי כזו- למה שווה לך להכנס למערכת יחסים??? והדגש- יש לציין- לא מערכת יחסים איתי אלא מערכת יחסים בכללי. ואז אני יושבת שם ותוהה מדוע הבן אדם בכלל הטריח את עצמו ב11 בלילה לבוא לקפה- ולכל הצינקנים לא היה מתוכנן או מרומז שום דבר מעבר. בקיצר, הרגשתי כמו פסיכולוגית, גננת או כל דבר אחר.... וכאב לי שהייתי מוכנה להתפשר, שאני שאומרת לכל העולם, אשתו וגרושתו שלא מתפשרים על בן זוג מוכנה להתפשר- ולו לערב אחד. כאב לי שלא העפתי אותו אלא שיחקתי את המשחק כאב לי שפחדתי, מזה שדייט רודף דייט וכל אחד נראה יותר גרוע ומה זה אומר עלי כאב לי עלי, שהרגשתי שאני צריכה לשווק את עצמי ולהסביר למה פאקים שלי הם לא סוף העולם כאב לי שהייתי מוכנה לעבור את זה כדי להרגיש שיש מישו שרוצה אותי והכי כאב לי שלא העפתי אותו, שהייתי מוכנה לשבת ולהקשיב ולשווק את מערכות היחסים באשר הן רק בשביל להרגיש לערב אחד שמישהו מסתכל מעבר לאיקיו שלי, גם אם זה אומר שהוא מסתכל רק על מידת חזיה או משו כזה אין פואנטה או מסר להודעה הזו, רק צורך לפרוק. אני יודעת שאני מחפשת פונקציה אני יודעת שכשמחפשים פונקציה לא מוצאים אדם אני יודעת שעוד לא לגמרי התגברתי על ההוא אני יודעת...... אני כל כך יודעת...... אבל יש לילות שהלבד אוכל אותך מבפנים, יש ימים שאתה כל כך צריך את החיבוק הזה, את המבט הזה, יש פעמים שכל כך חסר לי מישו שיצחק יחד איתי ברובד אחר משאר העולם, להרגיש שאני לא לגמרי לבד במלחמות שלי נגד כל העולם, אשתו, גרושתו והכלב שהיא קיבלה בהסכם גרושים. וכואב לי, פאק כל כך כואב לי בימים האחרונים. בא לי לצרוח ואין אף אחד שמקשיב- או לפחות זה מרגיש ככה. כולם רוצים לחנך, להסביר, להאיר את עיני ולהוביל אותי לעבר האור בערך. אף אחד לא פה להקשיב, להבין שהגעתי למקום שאני לא יודעת להתמודד איתו מהרבה בחינות- לא רק זוגית, ואני כל כך צריכה מישהו שיקשיב, ויבין ויחבק אותי בדיוק כמו שאני אוהבת. מישו שיבין שאני כל כך צריכה את כולם כרגע, אני רק לא יודעת לבקש. ואז זה מתבט בדייט אחרי דייט בתקווה שאולי האחד הבא ימלא את החור שכל מי שמכיר אותי לא מצליח למלא. וזו טעות, אני יודעת.... אני כל כך יודעת וכל כך כואב עכשיו........
