סיכום ביניים: מחכה לתוספות ותיקונים
1. מובן מאליו: לבדוק אם הילד זקוק לטיפול פיזי (פצע, מכה, כאב). במידה שמדובר בפגיעה קשה, אז כמובן שהפניה הראשונה תהיה לרופא, חדר מיון. 2. הרגעה וניחומים של הילד. 3. לברר בשקט מה בדיוק קרה ומי מעורב בנושא. להשתדל לתת לילד לספר מה קרה, לא להגיב בצורה אמוציונלית (גם אם מאד קשה) ולא לכוון אותו. אם לא ברור מה קרה - אפשר להיעזר ב"עדים" נוספים: החברים, המחנכת, שכנים .. 3. אם אחרי מה ששמענו אנחנו לא יודעים מה לעשות: גורמי היעוץ עומדים לרשותנו : - אם מדובר בארוע בבית הספר - מחנכת, יועצת בית הספר (בתנועה - המדריך, ובחוג - מדריך החוג, רכז החוגים) - מוקדי סיוע טלפוניים (ערן, אלי ועוד) - ההפניה בקישורי הפורום - אתרי סה"ר ואתר זה - ההפניה בקישורי הפורום 4. המלצות שונות: - כאשר הפגיעה בילד היא מינורית ונעשית על ידי ילד בגילו - כדאי לנסות קודם כל להשיג הדברות בין הילדים, אם ישירות מול הילד, אם באמצעות ההורים או גורמי החינוך. יתכן שמדובר בפגיעה שלא בכוונה, או בויכוח רגיל. - אם משוכנעים שהארוע חמור ופלילי - אפשר בהחלט להתייעץ עם חוקרי נוער גם ללא הגשת תלונה - הם מאד מיומנים ורגישים. - בארועים של תקיפה מינית - אגודות אל"י ומיט"ל ערוכות לייעץ ולסייע. - תקיפה מינית על ידי מבוגר - מחייבת דיווח למשטרה, אך כדאי ליצור קשר קודם עם עמותת סיוע שיעזרו לנו לתאם את הביקור במשטרה בצורה נעימה ולא טראומטית לילד. 5. ליידע את מי שצריך: - אם מדובר בילדים נוספים (פוגעים או נפגעים) - חשוב ליידע את הוריהם. - אם מדובר בגורם מסוכן לסביבה - חשוב מאד ליידע את מי שיכול לעצור פגיעה נוספת: בבית הספר או במתנ"ס ליידע את המנהל, ברחוב - ליידע את המשטרה ואת תושבי השכונה. אם הילד לא רוצה להיחשף כמי שנפגע - אפשר לבצע את היידוע דרך גורם מתווך.
