מה לעשות עם חולה שהחליטה לוותר???

[sivanFlower]

מה לעשות עם חולה שהחליטה לוותר???

שלום לכולם, אמא של בן זוגי חולה בסרטן. לפני שנתיים גילו לה סרטן השד, ולאחר טיפולים היא הוגדרה כהצלחה, לפני כחצי שנה. מעט אחר כך, לאחר שלא הרגישה טוב, גילו לה גרורות בגזע המוח ומיד עשו לה הקרנות. אחריהן גילו לה גם גרורות בכבד, אז היא מטופלת עכשיו בכדורים כימותרפיים. היא מאוד התנפחה בבטן ומרגישה לא טוב, משלשלת, ללא תאבון ונטולת אנרגיה בכלל. אתמול היינו אצלה והיא שוכבת במיטה ולא כל כך קמה, רק אם היא ממש חייבת. היא אמרה לנו שהיא וויתרה ואין לה כח לסבול. ניסינו לדבר לליבה, עוד שבועיים אמור להיוולד לה נכד, ואנחנו אמורים להתחתן, ניסינו לתת לה סיבות להלחם, אבל זה לא עוזר. מה עושים???? אנחנו ממש אובדי עצות! ברור לנו שללא כוח נפשי זה קרב אבוד, אבל אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות.

 

[ציפורלילה]

עם כמה שזה קשה..

וזה קשה אפילו להגיד את זה... אני חושבת שלכבד את הבחירה שלה זו הדרך. הסיטואציה הזו קשה מכל צד שמסתכלים עליה, גם מהצד המטפל, שרואה מישהו אהוב נשמט לו בין הידיים ולא יכול לעזור, וגם מהצד המטופל שמרגיש שדי, אין כוח יותר, לא להלחם ולא להרגיש רע. אני בטוחה שהיא מודעת לכל הסיבות שכן יכולות לתת לה מוטיבציה להמשיך ולהלחם על החיים שלה, אבל כנראה שמצד שני היא כבר מרגישה כל כך רע וכל כך חלשה מהמלחמה הזו שהיא מוכנה לוותר. לא כל יום אדם ניצב בין ההחלטה של להיות או לחדול בצורה כל כך ברורה וחדה. לא כל אחד מקבל את הבחירה לידיו, זו החלטה כל כך קשה, לכל כיוון שהוא. להחליט לחיות זה למצוא את תעצומות הנפש שנדרשות כדי להתעורר כל בוקר לתוך עוד יום של חולשה וכאב, ולהחליט למות זה לדעת שאמנם הסבל הפיזי ייגמר, אבל זה להשאיר מאחורה בני משפחה וחברים כואבים ומתגעגעים. דברו איתה, באהבה. תראו לה שאתם איתה בכל דרך שתבחר, זה ייתן לה את השקט לו היא זקוקה כדי להחליט מה היא הכי מסוגלת לעשות כרגע. תהיו איתה, גם אם זה אומר להפרד. זו זכות גדולה וחד פעמית, אל תוותרו עליה. יום טוב גלי

 

[מיליתו]

נאלצת להסכים

הבחירה בחיים היא בחירה יומיומית שאנחנו עושים גם בלי לחשוב עליה. החיים הם לא ברירת מחדל, אלא מקור להנאה, סיפוק התקדמות. נכון, יש אנשים שמצליחים למצוא גם בחיים עם קשיים רבים את המקורות האלה, ואת הרצון לחיות. אבל, אני חוזרת לשורה דווקא מתוך שיר דיכאוני של אביב גפן - לכבוד מיליארד טועים: "זה לא חובה לחיות, זה זכות להיות חיים". יש לנו זכות לחיות, ובאותה מידה יש לנו זכות לא לחיות. נראה שהיא בוחרת בשלב זה לא לחיות, ולא צריך להכריח אותה. כדאי לעודד, לדבר, להציע. אבל כשאי אפשר לראות עתיד טוב יותר כדאי לבדוק איתה - מה זה אומר מבחינתה להמשיך לחיות. האם המצב הנוראי שהיא נמצאת בו ישתפר? האם יש דרך להקל עליה, ולמלא את חייה בשמחה במצב הנוכחי? האם ניתן לשנות את המצב הנוכחי? יתכן ולא. התפיסה של המוות לא צריכה להיות תפיסה של הנורא מכל. יש מצבים בהם הגוף מגיע למצב שהוא לא יכול להכיל יותר. במצב כזה, מגיע המוות ומשחרר אותו. נכון שקשה לשמוע תפיסה כזו - במיוחד על סף לידה וחתונה, והמון התחלות מרגשות בחיים. אבל כמו שיש התחלות לחיים הפיזיים (לידה), יש גם סוף (מוות), ובכל מקרה זה רק ענין של זמן עד שכולנו נמות. השאלה היא איך נעביר את הזמן הזה. אם נעביר אותו בסבל, אז אולי כדאי לשנות משהו. בכל אופן, אם יש בה עוד אנרגיית חיים, נסו למצוא איתה את מה שהיא רוצה ואוהבת ושואפת להגיע אליו. אם באמת לא נותרה בו עוד אנרגיית חיים וכוח, תנו לא המון אהבה וקבלה, אל תיכנסו איתה לעימותים על מה שהיא מפסידה, כי כשיגיע רגע המוות אתם והיא תרגישו רע בגלל העימות הזה. תנו לה כוח וגיבוי לבחור - אילו החיים שלה והזכות שלה. אל תשפטו אותה על כך, עם כל הצער והכאב הבלתי נסבל.