מה לעשות עם קולגה לעבודה
שלום, היה פעם פורום אהבה אסורה, או משהו בשם דומה.
כרגע לא מוצא את הפורום, אבל אני רוצה בכל זאת לשפוך את אשר על ליבי. אני בן 39 ועובד במקום עבודה שלפני זמן מה הצטרפה מישהי בת 18. הצטרפויות של בני נוער לעבודה זה לא דבר חריג, ויחסי העבודה בין העובדים הם ללא דיסטנס כך שיש הרבה חברותא.
העניין שבדרך כלל הכל בסדר, אין לי משיכה לנשים אחרות שהיו בעבודה בתקופה שאני שם, גם אם הן ממש יפות או משדרות מיניות באמצעות לבוש והתנהגות.
אבל זאתי משהו מיוחד, כבר מהרגע הראשון שמתי לב למשהו אצלה. לא יודע מה. כשהגיע לראיון עבודה היה בה משהו שעורר תשומת לב. זה לא שהיא נכנסת לחדר ופתאום האור נדלק, זה משהו אחר.. אולי מן חוסר ביטחון כזה, אולי מופנמות. בדיוק כמו שלי, בדיוק כמוני.
מפה לשם, הזמן עבר והתוודינו זה לזו תוך כדי שיחות חולין. אני מקשקש עם כולן וכולם, ללא הבדל מין העובד. אבל איתה היה משהו אחר, מן חשיפה כזו שלי, שלה.
בואו נגיד ככה, אני נשוי כבר כמעט שנתיים ואשתי לא התעניינה בי כמו שהיא מתעניינת. אני גם אבא טרי עם תינוקת מהממת בת חודשיים. הנישואין האלו ידעו כעסים כאלו ואחרים, לא הייתי אומר משברים.. בעיקר חוסר תקשורת שגורמים לי לפעמים לתהות למה לא ידעתי יותר טוב להחליט.
נראה לי שבזמן העבודה אני כל הזמן מחפש את החברה שלה, כל הזמן דואג להיות איפה שהיא תוך מילוי המטלות שלי. היא מדי פעם מוצמדת אלי או לאחרים. כשהיא לא לידי זה נראה לי מוזר.. וזה רק משלב מסוים כי לפני כן זה פחות עניין אותי איפה היא או מה היא עושה. לא כמו עכשיו. לא כמו בשבוע האחרון.
נדמה לי שככל שאנחנו מדברים יותר, או דיברנו יותר, ככה חשתי כלפי יותר רגשות. הבעיה היא שאני לא יודע מה היא חושבת או מרגישה, יכול להיות שהיא לא רואה אותי יותר מקולגה. יכול להיות שהקצנתי קצת את הרגשות שלי - אם זה אפשרי. אני הוא מה שאני מרגיש.
כרגע היא עדיין בלימודים ובבגרויות ולכן היא לא נמצאת כל יום, מה שגורם לי להרהר עליה לא מעט..ולחזק את המשיכה הזו כלפיה. מה שגורם לי לסוג של מתח כאשר היא נמצאת, לנסות לקבוע ולהתקבע לע מה לשוחח, ואז.. אני חש תקוע כי פתאום אני כבר לא ספונטני..
ואני לא חושב שאני צריך לחוש כך כי אני נשוי למישהי אחרת ויש לי ילדה, ואיפשהו זה לא מתאים. מן הסתם. אך במערכת היחסים שלי עם אשתי, אל זכור לי שחשתי פרפרים בבטן או מתחים כאלו בתחילת הקשר ועד היום. לכן אני בטוח שמה שאני מרגיש כרגע כלפי אותה נערה זה לא יותר מהתאהבות, אבל זה קצת יותר מדי. ומזכיר לי נשכחות.. שבעבר הייתי חש תחושות דומות לנשים שהתאהבתי בהן ממבט ראשון או אחרי שיחה אחת, התאהבות חד צדדית שנמשכת גם שנים.. ושאין מקום לזוגוית אמיתית. חשבתי שעברתי את השלב הזה..
היום אני בן 39, עד לפני שש שנים לא היו לי מערכות יחסים אמיתיות או דו"צ. הייתי אדם שחי לעצמו בדי אורח חיים סגפני. לא הייתי יוצא הרבה פרט ללימודים וחבר או שניים. מערכת יחסים ראשונה בגיל 33 שנמשכה שנה וחצי והייתה די נוראית, ומערכת יחסים שנייה שממנה גם יצא חתונה וילדה. את הילדה אני מאוד אוהב, מאוהב, אהבת חיי. האישה- הרבה פחות. אבל לא חושב על גירושין בגלל הילדה ובגלל שכבר רכשנו נכס יחד.
לא יודע מה לעשות, חש מחנק מול אותה נערה.. כבר לא ספונטני מולה, מקובע, וכל הזמן חש מתח וצורך להיות בחברתה.
היא מבחינתה נערה עוקצנית כזו, לטעמי יפה, אך לטעמי גם עם ביטחון עצמי קצת נמוך. חיננית כזו עם קסם כזה שלא בטוח שכל אחד רואה. אחרים אומרים שקשה להם עם העוקצנות. היא ילדונת כזו.. יכולה להיות בת שלי.. לפעמים נראה לי שככה אני רואה את הדברים, או כמו אחות קטנה שאין לי כי אנחנו 4 בנים. היא קוראת לי אח.. אבל מחבקת כמעט רק אותי כשהיא מגיעה לעבודה או כשמסתיימת העבודה. נוצר איזה חיבור, אולי מיני. משהו בתוכי יודע שזה לא יהיה נכון לשכב או להגיע למצב כזה, אבל משהו בתוכי רוצה את זה.
לא יודע מה לעשות.
שלום, היה פעם פורום אהבה אסורה, או משהו בשם דומה.
כרגע לא מוצא את הפורום, אבל אני רוצה בכל זאת לשפוך את אשר על ליבי. אני בן 39 ועובד במקום עבודה שלפני זמן מה הצטרפה מישהי בת 18. הצטרפויות של בני נוער לעבודה זה לא דבר חריג, ויחסי העבודה בין העובדים הם ללא דיסטנס כך שיש הרבה חברותא.
העניין שבדרך כלל הכל בסדר, אין לי משיכה לנשים אחרות שהיו בעבודה בתקופה שאני שם, גם אם הן ממש יפות או משדרות מיניות באמצעות לבוש והתנהגות.
אבל זאתי משהו מיוחד, כבר מהרגע הראשון שמתי לב למשהו אצלה. לא יודע מה. כשהגיע לראיון עבודה היה בה משהו שעורר תשומת לב. זה לא שהיא נכנסת לחדר ופתאום האור נדלק, זה משהו אחר.. אולי מן חוסר ביטחון כזה, אולי מופנמות. בדיוק כמו שלי, בדיוק כמוני.
מפה לשם, הזמן עבר והתוודינו זה לזו תוך כדי שיחות חולין. אני מקשקש עם כולן וכולם, ללא הבדל מין העובד. אבל איתה היה משהו אחר, מן חשיפה כזו שלי, שלה.
בואו נגיד ככה, אני נשוי כבר כמעט שנתיים ואשתי לא התעניינה בי כמו שהיא מתעניינת. אני גם אבא טרי עם תינוקת מהממת בת חודשיים. הנישואין האלו ידעו כעסים כאלו ואחרים, לא הייתי אומר משברים.. בעיקר חוסר תקשורת שגורמים לי לפעמים לתהות למה לא ידעתי יותר טוב להחליט.
נראה לי שבזמן העבודה אני כל הזמן מחפש את החברה שלה, כל הזמן דואג להיות איפה שהיא תוך מילוי המטלות שלי. היא מדי פעם מוצמדת אלי או לאחרים. כשהיא לא לידי זה נראה לי מוזר.. וזה רק משלב מסוים כי לפני כן זה פחות עניין אותי איפה היא או מה היא עושה. לא כמו עכשיו. לא כמו בשבוע האחרון.
נדמה לי שככל שאנחנו מדברים יותר, או דיברנו יותר, ככה חשתי כלפי יותר רגשות. הבעיה היא שאני לא יודע מה היא חושבת או מרגישה, יכול להיות שהיא לא רואה אותי יותר מקולגה. יכול להיות שהקצנתי קצת את הרגשות שלי - אם זה אפשרי. אני הוא מה שאני מרגיש.
כרגע היא עדיין בלימודים ובבגרויות ולכן היא לא נמצאת כל יום, מה שגורם לי להרהר עליה לא מעט..ולחזק את המשיכה הזו כלפיה. מה שגורם לי לסוג של מתח כאשר היא נמצאת, לנסות לקבוע ולהתקבע לע מה לשוחח, ואז.. אני חש תקוע כי פתאום אני כבר לא ספונטני..
ואני לא חושב שאני צריך לחוש כך כי אני נשוי למישהי אחרת ויש לי ילדה, ואיפשהו זה לא מתאים. מן הסתם. אך במערכת היחסים שלי עם אשתי, אל זכור לי שחשתי פרפרים בבטן או מתחים כאלו בתחילת הקשר ועד היום. לכן אני בטוח שמה שאני מרגיש כרגע כלפי אותה נערה זה לא יותר מהתאהבות, אבל זה קצת יותר מדי. ומזכיר לי נשכחות.. שבעבר הייתי חש תחושות דומות לנשים שהתאהבתי בהן ממבט ראשון או אחרי שיחה אחת, התאהבות חד צדדית שנמשכת גם שנים.. ושאין מקום לזוגוית אמיתית. חשבתי שעברתי את השלב הזה..
היום אני בן 39, עד לפני שש שנים לא היו לי מערכות יחסים אמיתיות או דו"צ. הייתי אדם שחי לעצמו בדי אורח חיים סגפני. לא הייתי יוצא הרבה פרט ללימודים וחבר או שניים. מערכת יחסים ראשונה בגיל 33 שנמשכה שנה וחצי והייתה די נוראית, ומערכת יחסים שנייה שממנה גם יצא חתונה וילדה. את הילדה אני מאוד אוהב, מאוהב, אהבת חיי. האישה- הרבה פחות. אבל לא חושב על גירושין בגלל הילדה ובגלל שכבר רכשנו נכס יחד.
לא יודע מה לעשות, חש מחנק מול אותה נערה.. כבר לא ספונטני מולה, מקובע, וכל הזמן חש מתח וצורך להיות בחברתה.
היא מבחינתה נערה עוקצנית כזו, לטעמי יפה, אך לטעמי גם עם ביטחון עצמי קצת נמוך. חיננית כזו עם קסם כזה שלא בטוח שכל אחד רואה. אחרים אומרים שקשה להם עם העוקצנות. היא ילדונת כזו.. יכולה להיות בת שלי.. לפעמים נראה לי שככה אני רואה את הדברים, או כמו אחות קטנה שאין לי כי אנחנו 4 בנים. היא קוראת לי אח.. אבל מחבקת כמעט רק אותי כשהיא מגיעה לעבודה או כשמסתיימת העבודה. נוצר איזה חיבור, אולי מיני. משהו בתוכי יודע שזה לא יהיה נכון לשכב או להגיע למצב כזה, אבל משהו בתוכי רוצה את זה.
לא יודע מה לעשות.