מה לעשות ?

[סטודנט לעתיד]

מה לעשות ? ../images/Emo7.gif

שלום רב לפני זמן לא רב הפסקתי ללמוד בתחום שלא מצאתי את עצמי בו , כנראה שלא חשבתי הרבה ונכנסתי לתחום לא לי. עכשיו לוחצים עלי מאוד חזק לקחת קורס מקצועי בתחום המחשבים אבל אני חושש שאחרי הקורס אני יכול לאמר שלום ללימודים ולא להתראות ואולי תמיד ארגיש תחושת פספוס ענקית (יש לאמר שאני די "זקן" כבר להרשמות ללימודים בן 25 ). הקורס עצמו הוא של לשכת התעסוקה ולא יודעים אם הוא יפתח בכלל ואני מרגיש שסתם אני מבזבז זמן וכסף שיכלתי להרוויח כי זה לא לעניין להיקלט במקום עבודה ואז לעזור אותו אחרי חודש או משהו אז כל עוד שלא החלטתי מה לעשות אני בינתיים מובטל למרות שמצאתי עבודה זמנית לשבוע. עד כמה שזה ישמע תבוסתני אני דיי חלש מול הגורמים האלה שלוחצים עלי לקחת את הקורס. אני מסתכל בסביבתי שבה כולם או לומדים או עובדים או חיים , ואני תמיד נשאר מאחור הרבה מוטיבציה להתקדם לא נשארה בי אני לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים מרוב הבושה מהמצב שאליו הגעתי מקווה לשמוע רעיונות בברכה "הסטודנט"

 

[ניאו30]

כאחד שהיה "שם"

במצב די דומה,ואולי אפילו גרוע מזה...חיפשתי לימודים שיכניסו אותי לשוק העבודה(קדנציה שניה של לימודים)...הגעתי להנדסת תוכנה,גם כי אהבתי בזמנו להתעסק עם מחשבים,רק גיליתי אותם ומאוד התלהבתי,וגם כי זה היה מקצוע מבוקש וראיתי בזה את "כלי הרכב" שלי לצאת מהמצב שלי,מכמה בחינות... בכל מקרה,החזקתי שם מעמד שני סימסטרים,ציונים טובים ביותר...אבל מה?כשהייתי צריך לחשוב על השאלה "האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות בחיים?האם זה מתאים למי שאני באמת?" התשובה שעניתי לעצמי היתה לא.בהתחלה זה היה לא מהוסס,ואת ההיסוס סחבתי במשך סימסטר שלם,שיתפתי גם את המרצים בדילמה הזו שלי,והם לחצו עליי להישאר כי אמרו שיש לי נתונים(יענו ציונים) טובים.לך תסביר להם שיש דברים מעבר לציונים...אז הלכתי... הפסקתי את הלימודים,וזו היתה תקופה באמת קשה בשבילי,באמת,ממש ייסורי מצפון וחרטה,מה עוד שגם הוצאתי על זה לא מעט כסף שלאחר העזיבה,כביכול הלך לאיבוד.את האמת,זו היתה התקופה שהתחלתי לפתח מודעות עצמית,תקופה באמת קשה,ואם אפשר להגיד בסוד,שאף אחד לא ישמע,זו גם התקופה שהיו לי לא מעט מחשבות אובדניות בה,ממש ככה. אבל כיום אני חושב שזו ההחלטה הכי חשובה שקיבלתי בחיים(עד כה...חחח),אולי ההחלטה שסימנה את הניתוק שלי מה"עדר" והתחלת ביסוס ה"אני האמיתי" שלי,שאני עדיין בתוכו כמובן,משום שזו מלאכה בלתי נגמרת,המגלה כל הזמן עוד טפח ועוד טפח.כיום אני מבין שאלו ההחלטות הכי קשות,הבחירות שלנו לאן אנחנו הולכים מפה,אבל הם גם הכי חשובות. דבר נוסף,אני גם מאוד הוטרדתי מעניין הגיל(ואצלי זה היה בגיל 32,לפני כשנתיים),ולאחר זמן לא מועט הגעתי למסקנה התומכת בקלישאה הידועה-אף פעם לא מאוחר לשנות ולהשתנות,אם רוצים.כמו שלאהבה אין גיל,כך גם לשינוי.לדעתי,אף נהפוך הוא...יש המון קלישאות בעולם,ולאט לאט גיליתי שבנגוד לתחושה המזלזלת לעיתים הנהוגה כלפי אותם קלישאות,הרי שברובם,בכל אחת מהן יש מידה או קורטוב של אמת מהותית ומוצקה.זו אמונתי לפחות. ולגביי רעיון-דעתי היא שאתה צריך לנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקך,לקחת פסק זמן מהיומיום המטורף שלא מותיר לנו זמן לעצמנו ולחשוב עם עצמך,באמת ובכנות הכי גדולה שאתה יכול- מי אתה באמת? מי אתה רוצה להיות? ומה אתה רוצה לעשות בחיים? זאת התשובה של הלב,לא של הראש,ולכן ברוב המקרים,אם לא בכולם,היא תהיה הכי אמיתית ומתאימה. עוד משהו לגביי מה שאני חיפשתי-אפשר להגיד שחיפשתי את חווית ה"וואו",כלומר חוויה שבה אמרתי לעצמי "וואו,זה מה שאני רוצה לעשות בחיי!".אני פשוט ידעתי שזה זה,ברגע הראשון.אותי זה הוביל למקום הכי בלתי צפוי שחשבתי על עצמי(אתה יודע, בדיעבד, במחשבה של "אם לפני כמה שנים היית אומר לי שהיום אני יעסוק ב...או ילמד את...").אני חושב,לפחות מתחושותיי שלי,שזה בדיוק הדבר שגורם לנו להביט לאנשים בעיניים ולא להתבייש במי שאנחנו(שזה רגש שאני מכיר כל כך טוב,ויודע,היטב,כמה קשה לחיות איתו). כמובן שזה לא משהו שהוא חובה,תלוי בסדר העדיפויות שלך בחיים,האם אתה מחפש את המשמעות,ואת ה"ואוו",או שאתה מחפש רק לשרוד את החיים.זה לא חייב להיות שחור או לבן.למשל,עכשיו,אני על התפר בין שתי החוויות,אבל אני יודע שאני יותר לא אסתפק ברק לשרוד את החיים אלא אחפש כמה שאני אוכל את אותה משמעות,את אותה סיבה שבגללה בחרתי את החיים כאן על פני האדמה,במקום ובזמן הזה. ועוד משהו אחד קטן-כרגיל הסתייגות-שמה שאני אומר עכשיו נאמר גם הוא מסוג של נקודתיות,כלומר שבאיזה מקום אני אומר את זה בדיעבד,ואותו דבר בעוד עשר שנים,נניח, שאין לי מושג לאן החיים יקחו אותו.זה בדיוק העניין-לקבל את המוגבלות שלנו כבני אדם,את כך שהרבה פעמים אנחנו לא מבינים למה דברים מתרחשים כפי שהם,ובכל זאת לרכוש להם אמון,לרכוש לעצמך אמון,שבסוף אתה ואני נמצא את דרכנו,אל ייעודנו ומשמעות חיינו,שכרגע נסתרות,גם(עדיין) מעיניי. "הסטודנט הח'תיאר"

 

[o n m y w a y]

../images/Emo45.gifיפה מאד.

 

[גור42]

קודם כל, אתה ממש לא "זקן"...

כש*אני* הייתי בן 25, הייתי במצב הרבה פחות טוב ממך. לא היתה לי שום השכלה ושום ניסיון תעסוקתי. לא היו לי חברים וגם משפחה בקושי היתה לי. והייתי כזאת פדלעה, שאפילו לעלות במדרגות קומה אחת בקושי יכלתי. והיום? אני על סף סיום תואר בהצטיינות, נשוי באושר, ותהליכי פתיחת עסק עצמאי משלי. ואותה פדלעה שפעם לא יכלה לעלות במדרגות, רצה היום 30 ק"מ בשבוע. למעשה, ביום חמישי אני עומד להשתתף במרוץ חצי-המרתון הראשון שלי. ואתה יודע בן כמה אני היום? כולו בן 33. אז ידידי, תירגע מהלחץ. כל החיים לפניך ואין לך שום סיבה למהר לשום מקום - ובוודאי אין לך מה למהר, כאשר עדיין אין לך מושג לאן את רוצה להגיע... המלצתי: קח פסק זמן, וברר עם עצמך לאן אתה רוצה ללכת עם החיים שלך, בלי לחץ. ועוד המלצה: אל תתייחס יותר מדי לאותם "גורמים שלוחצים" עליך לקחת את הקורס. בסופו של דבר, אלו החיים שלך ולא שלהם. אתה זה שתצטרך לחיות עם ההחלטות שלך בעוד 5, 10 ו-20 שנה, ולא הם. אז זכות ההחלטה היא שלך.

 

[יעל ארבל]

מאוד אהבתי את תשובתו של ניאו אליך

גם אני כמו ניאו חושבת שאין גיל לשינוי, ובוודאי שגיל 25 אינו מופלג לשינויים וללימודים. לפני כמה שנים שמעתי על איש בן 80+ שסיים דוקטורט בגילו המופלג. על 80 יכולנו אולי להגיד שזה גיל מופלג, אבל 25? כשלעצמי התחלתי רק לחשוב על שינוי של החיים שממש לא אהבתי, בגיל 29. חשבתי שזה גיל מופלג, ומאז החיים שלי השתנו פעם אחר פעם ואת כל הדברים המשמעותיים ביותר עשיתי דווקא אחרי גיל 30. זה לעניין הגיל. לעניין הקורס - הדבר שהכי לא הייתי ממליצה לך זה ללמוד משהו שאתה לא אוהב ולא מחובר אליו. ועל דרך החיוב - הדבר שהכי הייתי ממליצה לך לעשות, זה ללמוד ו/או למצוא עבודה בתחום שאתה הכי נמשך אליו, גם אם הוא בכלל לא פופולרי, וגם אם כל הסביבה החיצונית שלך אומרת לך שאתה סתם מבזבז את זמנך. כל-כך הרבה התפשרתי בחיים שלי על עבודות ולימודים שלא היה לי בהם עניין, וכשהגעתי סוף סוף לדבר האמיתי (אם כי הבכלל לא מקובל לעסוק בו) אני מאושרת כמו שלא ידעתי אושר אף פעם בחיים. בקיצור, חבל לבזבז שנים יקרות על מקצועות ועל לימודים שלא כיף לך. הרבה יותר תורם וכדאי להחליט שאם אתה לא יודע מה את רוצה כרגע, אז אתה תבלה את השנים הבאות בחיפושים אחרי הדבר שיביא לך את הכיף הגדול, בעבודה או בלימודים, גם אם החיפושים האלו יקחו לך זמן. בסופו של דבר כשמוצאים - זה הדבר הכי כיפי בעולם. הרבה הצלחה לך,

 

[אנילה1]

אם נותנים לך קורס בלשכת העבודה

לדעתי עליך לקחת. כל מה שלומדים לא הולך לאיבוד. אי אפשר לדעת מתי יהיה לך צורך בידע הזה. ובייחוד שהקורס הוא בחינם.

 

[תמר היחידה 2]

אתה מכנה את עצמך סטודנט זו מוטיבציה

יש בך מוטיבציה לדעתי מעצם כך שאתה מכנב את עצמך סטודנט לעתיד. דבר שני מי הכניס לך לראש שאתה זקן. אני יכולה לספר לך שישנם מלא צעירים בגילך שעדיין לא החלו ללמוד ולא מוצאים את עצמם. חלקם עוד לא חזרו מהטיול הארוך במזרח, חלקם קופצים מעבודה לעבודה בארץ ומחכים שהמזל ינחת עליהם. עוד דבר שאני יכולה לספר לך שבחוג שלי בלימודים ישנם הרבה הרבה יותר מבוגרים 25-50. אל תתייאש ותשתדל לבחור תחום לימודים שמעניין אותך