Litaly jdh
New member
מה לעשות?
היי,קוראים לי ליטל ומצאתי את הפורום הזה וחשבתי שאולי אוכל להתייעץ פה.. אני עומדת להתגייס לצבא בעוד שבוע,הבעייה היא, שבעבר סבלתי מהתקפות חרדה. והרגשת הדימיוניות והניתוק שבאה איתה הייתה נשארת בי להרבה זמן, עכשיו רק לפני חודש חשבתי לעצמי שזה עבר לגמרי..כי כבר הרגשתי טוב,ראיתי את זה כמשהו כאוב מהעבר שלא יחזור יותר, ואז..זה שום חזר. ברגע של התרגשות ולחץ ו"אתגר " חדש בחיים,ישר עברתי עוד התקף חרדה..ושוב פעם ההרגשה הזוועתית הזאת חזרה..הפחד.. ה"אני לא אוכל להתמודד עם הסיטואצייה הזאת כרגע",הניתוק, אבל עברתי את זה,והתמודדתי עם זה איכשהו. אבל אני מפחדת,זה מרגיש כאילו זה יכול להתפרץ אצלי כול רגע..כאילו כול הרגשות החרא שהדחקתי פתאום חוזרים..זה כמו מפלצת שמשתלטת עליי. משהו גופני והפחד הזה..אלוהים אדירים,זאת ההרגשה הכי נוראית שקיימת.. עכשיו אני כבר מודעת לזה שזה מצב פסיכיאטרי..כי כמה שניסיתי להרגיע את עצמי ולשכנע את עצמי שהסיטואצייה שהייתי צריכה להתמודד איתה אז היא לא כזה ביג דיל- זה כאילו התת מודע שלי חשב אחרת,ולא יכולתי להשתלט על זה. אז מה אני יעשה בגיוס? בטירונות? בקורס? אני רוצה לשרת בבסיס סגור..לחוות צבא,אבל אני מפחדת, מה אם זה יחזור כשאהיה בצבא ואז אני יהיה תקועה שם בלי אף אחד שיעזור לי? אני לא רוצה ישר לפנות לקב"ן,אני לא רוצה להכנע לזה ולמתג את עצמי כ"חולת נפש",ככה שזה לא בא בחשבון. אז מה לעשות? אך להתמודד עם זה? אתם מכירים כדור הרגעה טוב אולי שלא צריך פסיכיאטר כדיי לקבל אותו? מצטערת על החפירה אם למישהו יש עצה אני אשמח לשמוע,תודה.
היי,קוראים לי ליטל ומצאתי את הפורום הזה וחשבתי שאולי אוכל להתייעץ פה.. אני עומדת להתגייס לצבא בעוד שבוע,הבעייה היא, שבעבר סבלתי מהתקפות חרדה. והרגשת הדימיוניות והניתוק שבאה איתה הייתה נשארת בי להרבה זמן, עכשיו רק לפני חודש חשבתי לעצמי שזה עבר לגמרי..כי כבר הרגשתי טוב,ראיתי את זה כמשהו כאוב מהעבר שלא יחזור יותר, ואז..זה שום חזר. ברגע של התרגשות ולחץ ו"אתגר " חדש בחיים,ישר עברתי עוד התקף חרדה..ושוב פעם ההרגשה הזוועתית הזאת חזרה..הפחד.. ה"אני לא אוכל להתמודד עם הסיטואצייה הזאת כרגע",הניתוק, אבל עברתי את זה,והתמודדתי עם זה איכשהו. אבל אני מפחדת,זה מרגיש כאילו זה יכול להתפרץ אצלי כול רגע..כאילו כול הרגשות החרא שהדחקתי פתאום חוזרים..זה כמו מפלצת שמשתלטת עליי. משהו גופני והפחד הזה..אלוהים אדירים,זאת ההרגשה הכי נוראית שקיימת.. עכשיו אני כבר מודעת לזה שזה מצב פסיכיאטרי..כי כמה שניסיתי להרגיע את עצמי ולשכנע את עצמי שהסיטואצייה שהייתי צריכה להתמודד איתה אז היא לא כזה ביג דיל- זה כאילו התת מודע שלי חשב אחרת,ולא יכולתי להשתלט על זה. אז מה אני יעשה בגיוס? בטירונות? בקורס? אני רוצה לשרת בבסיס סגור..לחוות צבא,אבל אני מפחדת, מה אם זה יחזור כשאהיה בצבא ואז אני יהיה תקועה שם בלי אף אחד שיעזור לי? אני לא רוצה ישר לפנות לקב"ן,אני לא רוצה להכנע לזה ולמתג את עצמי כ"חולת נפש",ככה שזה לא בא בחשבון. אז מה לעשות? אך להתמודד עם זה? אתם מכירים כדור הרגעה טוב אולי שלא צריך פסיכיאטר כדיי לקבל אותו? מצטערת על החפירה אם למישהו יש עצה אני אשמח לשמוע,תודה.
