מה לעשות
שלום לכולם זאת ההודעה הראשונה שלי פה בפורום ואני כותב כאן מהסיבה הפשוטה שראיתי את כל התגובות המחממות והמחזקות שלכם... אני בן 22 כמו שאולי ניחשתם ואני בן יחיד לאמא בת 69! אבא שלי נפטר שהייתי בגיל 10 ובכלל הטרגדיה במשפחה שלי חוגגת... לפני 4 חודשים גילו אצל אמא שלי סרטן המעי הגס עם גרורות בכל הכבד... אני בן אדם שקשה,אבל ממש ממש קשה לו לבכות וכששמעתי את זה מהרופא פשוט לא רציתי להאמין והתחלתי לבכות כמו ילד קטן... מאז, כאמור, עברו 4 חודשים ואני מרגיש שאני משלה את עצמי שהיא באמת תבריא מכל זה כי היא אישה חזקה ותמיד הייתה! הרופאים לא נשמעים לי אופטימיים ואני אומר את זה בלשון המעטה...בכל מקרה אני מנסה להאמין שהיא תצליח לצאת מזה, מנסה לחזק אותה במידת האפשר ומנסה לא להראות לה את הדאגה (לרוב אני משקר)ולמרות כל זה אני מרגיש שזה לא מספיק איך מתמודדים? תודה וסליחה אם נפגעו לכם העיניים
שלום לכולם זאת ההודעה הראשונה שלי פה בפורום ואני כותב כאן מהסיבה הפשוטה שראיתי את כל התגובות המחממות והמחזקות שלכם... אני בן 22 כמו שאולי ניחשתם ואני בן יחיד לאמא בת 69! אבא שלי נפטר שהייתי בגיל 10 ובכלל הטרגדיה במשפחה שלי חוגגת... לפני 4 חודשים גילו אצל אמא שלי סרטן המעי הגס עם גרורות בכל הכבד... אני בן אדם שקשה,אבל ממש ממש קשה לו לבכות וכששמעתי את זה מהרופא פשוט לא רציתי להאמין והתחלתי לבכות כמו ילד קטן... מאז, כאמור, עברו 4 חודשים ואני מרגיש שאני משלה את עצמי שהיא באמת תבריא מכל זה כי היא אישה חזקה ותמיד הייתה! הרופאים לא נשמעים לי אופטימיים ואני אומר את זה בלשון המעטה...בכל מקרה אני מנסה להאמין שהיא תצליח לצאת מזה, מנסה לחזק אותה במידת האפשר ומנסה לא להראות לה את הדאגה (לרוב אני משקר)ולמרות כל זה אני מרגיש שזה לא מספיק איך מתמודדים? תודה וסליחה אם נפגעו לכם העיניים