מה לעשות

msyosi

New member
מה לעשות

סוף סוף נכנסה לבית של אמא שלי החולה באלצהיימר עובדת פיליפינית, זאת לאחר אין ספור ראיונות. זו עובדת שאפילו אמא שלי אמרה שהיא רוצה אותה. ירח הדבש נסתיים לאחר שלושה ימים. אמי כל הזמן צועקת עליה אומרת שתגרש אותה משליכה את הבגדים של העובדת מהארון ועד כהנה וכהנה. שאלנו את השכנים וגם אנחנו בעצמנו ניסינו להקשיב מבחוץ שאולי העובדת מתנהגת לאמא לא יפה. אבל ממה שאנו שומעים היא מנסנ להרגיע אות הממש בשקט ובנימוס כמו כן אין על אמא שום סימן לפעילות פיזית אלימה של העובדת גם הבית ממש נקי ומסודר. מה לעשות??????????????. יוסי
 
שלום!

הכנסתם לבית מישהי זרה שאמא בחיים לא ראתה אותה לכן אני חושבת שזה טבעי שאמך מגיבה ככה.. צריך לתת לה קצת זמן להתרגל אליה..ואולי יהיה שיפור.. אלו גם התופעות של המחלה.. אין מה לעשות.. תמיד יש ימים של צעקות וימים טובים. אני רואה את זה עם העובדת שיש לנו עכשיו. היא ממש מעולה וגם יחסה אל סבתא חם. מדברת איתה יפה ובנימוס ותמיד צוחקת. אפילו שעבר די זמן וסבתי כבר התרגלה אליה, בכל זאת יש ימים שסבתי נורא עצבנית עליה גם במקלחת מרביצה, צועקת, צובטת, מאשימה אותה בגניבות וכו'. ויש ימים שהיא ממש חמודה מחייכת אליה, צוחקת, מדברת בנימוס גם במקלחת, ואנחנו לא שומעים אפילו צעקה אחת.. זאת המחלה וצריך להתרגל לזה..
 

ענתי44

New member
שלום יוסי ../images/Emo140.gif

ההתנהגות של אמא שלך נובעת מהמחלה. וגם מתסכול גדול וחוסר אונים. היא לבטח די מבוהלת ממה שקורה לה ומהשינויים שעוברים עליה. מאדם עצמאי שחי את חייו כראות עיניו להיות תלויה ומטופלת על ידי זרה שבאה ופולשת אליה לבית ולחיים זה לא קל. זה קשה לנו ה"בריאים", קל וחומר להורינו. תשב עם המטפלת, במקום שקט ונינוח, אולי כשאמא ישנה ותסביר לה שזה חלק מהמחלה ושצריך סבלנות מנסיון שלי שכולל גם קריאה בפורום על חולים אחרים, אני בטוחה שאמא, לאחר המשבר תתרגל לנוכחותה. ואם יש לה הרבה התפרצויות אולי כדי לבקש מהרופא איזה כדור שירגיע. אצל אמא בשלבי המחלה הראשונים כשהיא היתה מתפרצת וכועסת נתתי לפי המלצת הרופאה טיפות הרגעה טבעיות.לפי הצורך.
 
בעיה........

אין הרבה מה לעשות. תנו לעובדת חדר משלה עם מנעול, כדי שאמא לא תזרוק לה חפצים וכאלה. גם אבא שלי מקלל ומכה את העובד שלו, מה אפשר לעשות? זה קרה ככה עם כולם. אי אפשר להשאיר אותה בלי טיפול, נכון?
 

ronnyw

New member
מצטרפת לדעה הכללית

אין לי מילה להוסיף על מה שנאמר, זו אכן המחלה, זו אכן התנהגות אופינית, גם אנחנו עברנו את אותה סאגה. אז למה אני בכל זאת מלאה אותך? א. כי לפעמים הכמות עוזרת. כשנוכחים שזה קורה אצל עוד ועוד - זה מרגיע ומשכנע באמיתות הדברים. אז הוספתי את שלי... ב. כדי לספר לך שלפעמים המטופל מתרצה, מתרגל ומגיעה תקופה שקטה (כך היה אצלנו. היום אימא מתייחסת למטפלת נהדר). אז הרבה סבלנות !! רק וודא שוב ושוב שהמטפלת מבינה שאין פה קטע אישי.
 

msyosi

New member
תודה

תודה לכל המשיבים/ות כנראה כולנו שותפים למחלה וצריך כמו שאני רואה הרבה סבלנות
 
למעלה