מה מביאים מהיועצת הביתה?
אנחנו היינו כבר בשלושה מפגשים אצל היועצת. לא נרשמו גילויים או וידויים דרמטיים. כל הדברים שאמרנו שם, נאמרו גם בבית אם כי בנוכחות אדם שלישי שמנווט את השיחה אנחנו לפחות לא נקלעים למריבות הקשות יותר. בנזוגי טוען שאני שומרת על זכות השתיקה על מנת שלא להפליל את עצמי ... שמעבר לשיחות אצלה, אנחנו לא מדברים על הדברים בבית כי השיחה כמעט מייד גולשת לפסים של מריבה כואבת. אני עייפה מלחטט בפצעים אך שעה בשבוע שזה אורך המפגש אצלה, לא מספיקה כדי להתעמק בסוגיות שעל הפרק. האם חוסר היכולת להדבר בצורה רגועה מחוץ למסגרת הייעוץ מעידה על כך שאין תקווה? או שהיועצת איננה מתאימה / מועילה? או שאני סתם חסרת סבלנות ורומא לא נבנתה ביום?
אנחנו היינו כבר בשלושה מפגשים אצל היועצת. לא נרשמו גילויים או וידויים דרמטיים. כל הדברים שאמרנו שם, נאמרו גם בבית אם כי בנוכחות אדם שלישי שמנווט את השיחה אנחנו לפחות לא נקלעים למריבות הקשות יותר. בנזוגי טוען שאני שומרת על זכות השתיקה על מנת שלא להפליל את עצמי ... שמעבר לשיחות אצלה, אנחנו לא מדברים על הדברים בבית כי השיחה כמעט מייד גולשת לפסים של מריבה כואבת. אני עייפה מלחטט בפצעים אך שעה בשבוע שזה אורך המפגש אצלה, לא מספיקה כדי להתעמק בסוגיות שעל הפרק. האם חוסר היכולת להדבר בצורה רגועה מחוץ למסגרת הייעוץ מעידה על כך שאין תקווה? או שהיועצת איננה מתאימה / מועילה? או שאני סתם חסרת סבלנות ורומא לא נבנתה ביום?