מה מזכיר לכם החופש הגדול?

[עדגיל]

מה מזכיר לכם החופש הגדול?

או כפי שאמא שלי קראה לזה "וואקונס": חוברות עבודה (מציעה לכם להציץ באוסף הנפלא של הדי אור בפורום אוספים ואספנות), קייטנות, ים, עפיפונים. לקייטנות המסובסדות של העירייה היינו "מובלים" במשאית שהיו מכנים אותן בשם חיבה "טיולית". ככה גם נסענו למחנה עבודה של התנועה, וככה גם נסענו לטיול השנתי. הנה תמונה שממחישה למה אני מתכוונת. רואים ברקע את המשאית? שתי הנשים וכובעי הטמבל מזכירים לי את המדריכות/מורות.
מתוך האתר http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?164229-אוצר-נוסטאלגי-על-קצה-המזלג/page10 

 

[עדגיל]

ולמלאכת עפיפונים וטייארות. זוכרים את ה"בוסים"?

הכנת העפיפון מתוך "דבר" 31.7.64

"לעזרת האמהות בארצנו בא ספרה החדש של מרגלית עקביא "תבונת כפיים" (הוצאת יזרעאל תל אביב) ממנו העתקנו את ההוראות הניתנות להלן להכנת עפיפון:
א. קח שתי חתיכות קני סוף, הצלב אותן אחת על גבי חברתה, קשור יפה את מקום ההצלבה וחבר בחוט משיכה דק כך שתתקבל צורת מרובע כמתואר בתמונה. השאר חלק מן החוט לזנב, גזור מנייר דק מרובע בעל צורה כזו הגדול ב-2- ס"מ לכל צד. הדבק את הנייר על חוט המשיכה היוצר את מסגרת העפיפון ואת עודף 2 הס"מ, קפל מעל חוט זה המחזק את העפיפון. אל הזנב הוסף סרטי נייר צבעוני. מקום חיבור החוט שאתה מחזיק בידיך אל העפיפון מתואר בציור בקווקוים"

 

[הטכנאי קרמר]

אצלנו בטירת כרמל

הייתה גיבע שילדים היו מביאים עפיפונים
ומעיפים אותם
היו ילדים שהעפיפון היגיע לגובה עצום .
והוא הייה הגיבור .
היו ילדים שלזנב של העפיפון שמו סכיני גילוח
ליתקוף עפיפון אחר
וכך בחופש הגדול אחרי הצוהרים היו מתאספים רוב הילדים

 

[נטע....]

גם אצלי זה בעיקר קייטנות

במקומות שונים בראשון לציון העיר שבה גדלתי.
בייחוד זכור לי מהקייטנות הקאנטרי באזור מגלשות המים שלא הפסקתי לגלוש בהן שוב ושוב ושוב, אז זאת הייתה אטרקציה בפני עצמה ולכן ממש צבט לי בלב כשקראתי את הכתבה וראיתי מה שנשאר מאותו קאנטרי.

ויותר מאוחר, בחופש הגדול שבין כיתה ח' ל-ט', טיול בלתי נשכח של 5 ימים מתנועת הנוער לרמת הגולן, טיול בעיקר בתוך נחלים והרבה צעדות שאהבתי, ובין לבין קצת עבודה התנדבותית בקיבוצים (באותו טיול, שקראו לו "המשולב", כלומר שילוב של עבודה עם טיול).

 

[עדגיל]

הקאנטרי באזור באמת סיפור עצוב. אני מכירה אותו מקרוב

היו שם למיטב זכרוני התנגדויות של השכנים שטענו לרעשים בלתי נסבלים. בעיניי הוא היה סוג של קאנטרי שהקדים את זמנו: ירוק ומלא מתקנים, והיום הוא בדרך לעוד פרוייקט נדל"ן...

 

[אסיק1]

אני דווקא זוכר לטובה שיצאתי לעבוד

במקומות העבודה של ההורים.
כבר בכיתות ז-ח , היו סבבים של שבועיים לילדי עובדים
אני זוכר שהייתי צריך להשקים קום כדי להגיע למפעל כבר ב7 בבוקר, ללבוש נעלי עבודה ולצאת לשטח, עבודות גננות, פירוק צינורות, משלוחים מיון ותיוק. הפסקת 10 וארוחת צהריים בחדר אוכל עם כל העובדים ועבודה עד 1500
לבסוף להמתין חודש וחצי לקבל כ80 לירות!! לי זו היתה חוויה יפה מאד

 

[אפונה ירוקה חמודה]

מזכיר הרבה

חופש אצל דודתי בתל-אביב, זלילה פראית של גלידות, חוף הים במרחק 2 רחובות מהבית, וקריאת סיפורים רומנטים בעיתון לאישה.

 

[Y. Welis]

היו קייטנות, אבל שנאתי אותן. הייתי בורח מהן... עד שהבינו

שעדיף שלא לשלוח אותי.
&nbsp
הראשונה היתה בכפר שמריהו (יולי 1978), ועוד זכורים לי השירים('בכפר שמריהו קייטנה, ו -- וזוהי סיסמתה אודה-בוקה-צ'איה' - ללחן מוכר שלא זכור לי של מי). ברחתי ממנה לקייטנה בבריכת גורדון...
&nbsp
היה עוד נסיון אחד בהמשך ב-81' אולי, שהייתי יום או 2. לא סבלתי מעולם אנשים לא מוכרים - סתם מתח מיותר שהורס את הקיץ. אבל לעתים היו זיכרונות מעניינים, כמו מדריך אחד בקיץ 80', שידע לספר סיפורי מתח מתוך ספרים בכישרון מרשים. גם שם לא הייתי יותר מיומיים-שלושה.
&nbsp
אחרי 81' כבר לא היו עוד. ה-TV הספיקה לגמרי - הקייטנה המושלמת (+ רדיו וספרים ועוד כמובן).
&nbsp
עבודות לא היו - כי לא הוצעו לי. לא גרתי די זמן במקום אחד כדי להכיר את הסביבה. דברים מייזעים לא היו בשבילי (והיו כאלה שנקראו 'שיעורי חקלאות', שגם אותם לא שרדתי).

 

[תמיר 8]

אכן החוברות לחופש היו סיוט

כל החופש הן "ישבו לי על הראש" וקילקלו את החויה. כמובן שרק בלילה האחרון של החופש מילאתי אותן באופן חלקי. ותמיד היתי נשבע שבתחילת החופש הבא אני מסיים אותן תוך יומיים ונפטר מהן.... כמובן שמעולם זה לא קרה.

 

[ג רפאל]

אני סירבתי ללכת לקייטנות.-בהסכמת ועידוד הורי.

במקום ישבתי בבית וקנו לי ספרים ותקליטים. הייתי עסוק כל רגע.

 

[Y. Welis]

עבורי TV וספרים היו הפיתרון המושלם.

הבעיה שכאשר הכבלים הגיעו בקיץ 90' (ואני בן 18) לסבתי, חזרתי בזמן... ונתקעתי לכמה שנים. מחסרונות הכיף - מונע ממך להתבגר.
&nbsp
רואה את זה גם היום אצל צעירים. לפני מאה שנה עלו לארץ חלוצים בני 15-16 (סבו וסבתו של ארי שביט, בספרו שטרם תורגם על המדינה); היום בגילאים האלה, הם בקושי נחשפים לחיים האמיתיים. עבורם זה משחק גדול.

 

[ג רפאל]

בשנות ה60 גרתי בארצות הברית והכרתי את הטלביזיה

ההיכרות עזרה לי להיגמל מיד.
והשפיעה גם על התעניינותי -שכמעט איננה- בסרטי קולנוע.

 

[Y. Welis]

התקופה היתה גם מוצלחת - היה יותר מעניין בחוץ. אנרגיות מרתקות

 

[ג רפאל]

כן. קצת. נקלעתי לגמרי במקרה לאסיפת בחירות של קנדי

ליד בית המשפט ברחוב 161.בברונקס.שמעתי אותו נואם ומתרגש.
קיבלתי אפילו סיכה עם דיוקנו והכיתוב הצבע לקנדי. אני שומר אותה למזכרת עד היום.
אגב הריפורטאג'ה בסגנון -סיפורי הראשונה שלי פורסמה בגיליון התחיה של הישיבה-יוניברסיטי גם הדראפט של הגיליון שמור עימדי.
עד היום אחד הספרים החביבים עלי נוסטלגית וסנטימנטלית הוא נער הכרך של הרמן וק המדבר על הברונקס, איזור מגורי דאז.באותה התקופה.
היום כל האיזור השתנה - הינקי סטדיום שנשקף מחלוני [הייתי פופלארי בעת המשחקים] נסגר ועבר.
היהודים בשכונה או שמתו או שהחליטו להזדקן במקום אחר והאיזור יהודי הפורח של אז הוא נחלת שחורים היספנים ומהגרים.
פעם פעם רואים תמונות מהשטח העלוב כיום בסרטי מתח\בלשות. חבל.

 

[Y. Welis]

תודה על הזיכרונות. שווים העלאה על הכתב.

חשבתי שהברונקס היה איזור שחור מזמן...
&nbsp
&nbsp

 

[ג רפאל]

בזמנו היו מעוז יהודי, שני רק לברוקלין

גם הישיבה אוניברסיטי, הגן-חיות ובית-המשפט שוכנים בברונקס.
ובגרנד קונקורס היה מלון 'פלאזה'. על ה161.
באיזור מגורי [וואלטון] היתה מכבסה סינית, ירקן איטלקי, ועוד ירקן איטלקי שהיה עובר עם סוס ועגלה ומתחרה בראשון.תענוג היה לשמוע אותם באיטלקית במילים שאינם במילון.היה גם זגג ממוצא לא מזוהה. אבל מרבית החנויות ובעלי המלאכה היו יהודים, היו שם כחצי תריסר בתי כנסת -כולם אשכנזים -לפי הלנדסמנשאפט - ארץ המוצא של המשפחות דור-ראשון.[ פולין הונגריה רומניה וכד']
אפילו הדראג סטור -מוסד חשוב באמריקה- שבו ישבנו [וגנבנו סיגריה] היה נסגר ביום ששי ונפתח רק במוצ"ש.
היו זמנים.
והנה העליתי על הכתב.

 

[dovk]

כמה עניינים מעניינים בפוסט אחד!

1. אני אתחיל מהמשאית, שכן לא רק שהייתי מוסע לקייטנה (זה בהמשך) ולים בשבתות במשאית כזו... יש לי אחת כזו שאני חולם להביא למצב כמו אז (לאו דווקא מלוקקת חודשה, אבל ספסלים לאורך, מדרגות הסולם מאחור, הברזנט...!)
   וכשהמשאיות האלו נראו כך, הן עדיין לא נקראו טיוליות! טיולית קראו לגרסה המתקדמת יותר, בה בנו על שלדת המשאית, מאחורי תא הנהג, מרכב של אוטובוס ממש, עם דלת בצד, מושבים לרוחב...
   אז אלו היו משאיות שהובילו פרי הדר מהפרדסים לבתי האריזה בחורף, וילדים ונערים לטיולים ברחבי הארץ, ו/או לקייטנות. הספסלים, הברזנט והמדרגות היו מוסרים עם תום עונת הטיולים, והמשאיות היו חוזרות לביצוע הובלות כלליות וכאלה.
2. אני מתפלא שאף אחד כאן לא הזכיר/זוכר את קייטנת "נופש" שהיתה בהרצליה, ליד מלון אכדיה? בקייטנה הזו ביליתי לפחות שני קייצים, ובעיקר אני זוכר משם את "רכבת ההרים" - מתקן פשוט למדי שנורא אהבנו אבל היו מפעילים אותו רק לעתים רחוקות, אאל"ט...

 

[עדגיל]

וואו. משאית. לא כולנו הכרנו את קייטנת נופש

היא לא היתה לתושבי המרכז. אותי כילדה שלחו ההורים לבית הבראה שהיה למעשה פנימיה שבחודשי הקייץ הפכה לבית הבראה. הייתי באונים בכפר סבא, בכרמית בירושלים, בכפר הנוער ניצנים, ובנטעים. בנוסף, לנו בבת ים למשל, היתה קייטנה בחוף הריביירה. למנהל/המדריך הראשי היו קוראים ג'רבי, והוא היה גם מנהל מחלקת הנוער בעירייה. לקייטנה קראו קייטנת האגדות. היו שם פעילויות חברה, דרמה, מלאכה, משחקי קופסא וכו', היינו אוכלים ארוחות בוקר וצהרים. בעיקר אני זוכרת את ההתארגנויות ל"יום ים": 4 מדריכים היו עומדים במרחק גדול 2 מצד ימין, 2 מצד שמאל, המדריכים היו מותחים חבל וסוגרים עלינו בצורת ח' שלא נחצה את החבל. כמו שניסיתי להמחיש בציור. הנקודות האדומות הם המדריכים.

 

[sharpantie]

שלום עדגיל

גם אני הייתי בקייטנה בחוף בת ים בשנת 1959 אם אני לא טועה. זוכר מאוד את החבל שמתחו
כדי להגביל את שטח השחייה. נכון שהיו פעילויות שונות, ארוחות. זכור לי שמנהל הקייטנה היה בחור בשם
ראובן שעבד בעיריית תל אביב. בטח נפגשנו שם בין מאה ומשהו הילדים ואולי יותר.
שנה אחת קודם היתה קייטנה בפארק הלאומי ברמת גן, במקום שהיום הסאפארי.