מה מניע לפעולה את מנהיגות העתיד?
ימים ספורים לפני תחילתו של חול המועד פסח עזב הנשיא ברק אובמה את מדינת ישראל לאחר ששהה במחוזותינו שלושה ימים, נפגש עם קברניטי המדינה ואף נשא נאום ארוך ומרגש בפני סטודנטים בבנייני האומה.
מאת אילת צורי - המכון להדרכה בכתיבה עסקית
בפוסט שלפניכם הייתי רוצה לנתח את נאומו של אובמה (אשר כלל לא פחות מ-3200 מילים למי שתוהה) בקריטריונים של השיטה הייחודית אותה פיתחתי – היא "שיטת צורי." אני מאמינה כי השאלה המעניינת ביותר היא כיצד מצליח אובמה לגעת בלבם של השומעים שלו, להגיע לקהל היעד באופן כה אינטימי ויחד עם זאת להביע את דעותיו בצורה אסרטיבית ואף להניעם לפעולה?
טון אישי חם, נימוסי ומודה
ראשית, הנאום בנוי כולו כפנייה אישית אחת. על אף מעמדו הרם, אין אובמה מציג את עצמו כמנהיג המעצמה החזקה ביותר בעולם אלא קודם כל ולפני הכל כאדם. הוא מדבר עם שומעיו בגובה העיניים.
הפנייה האישית מושרשת במבנה הרטורי של הנאום והופכת לחלק בלתי נפרד ממנו בכל משפט ומשפט. האינטימיות שבאה לידי ביטוי בין היתר בשימוש של אובמה בשפה העברית ובהתייחסות ליחסים "שבינו לבין ביבי בבחינת חומר למערכונים של ארץ נהדרת" מרככת את קהל השומעים והופכת גם את הנושא השנוי ביותר למחלוקת להרבה יותר קל לעיכול.
חשוב לציין עוד כי כל האינטימיות הזו הייתה עטופה במידה רבה של נימוס בין היתר כאשר בתחילת הדברים אמר אובמה כי "כבוד הוא לי להיות פה" ובסיום הנאום הוא אף הודה לשומעיו על כך שהם הגיעו לשמוע אותו.
איזון בין הרגש לבין ההיגיון
שנית, בכל הנוגע לאיזון שבין הרגש לבין ההיגיון, הרי שניתן לומר כי נאומו של אובמה הוא דוגמה מצוינת לאיזון המושלם. נאומו של נשיא ארצות הברית נבנה בשיטת הסנדוויץ: רגש, היגיון ושוב רגש (בדומה לשיחת משוב). בצורה כזו, גורם אובמה לשומעיו להרגיש כי הוא מבין את מצוקתם ואת האינטרסים שלהם אך בה בעת הוא לא חושש להציג השקפות נוספות שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם דעתם של שומעיו.
כשהוא מציג את ההשקפות הללו הוא עושה זאת תוך שימוש בגוף ראשון, חף מכל טון פטרוני או מתנשא זה או אחר. הוא לא מורה לישראלים מה לעשות – הוא משתף אותם. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר במשפט הבא: " אני יודע שעבור הישראלים הצעירים, לנושאים האלה יש יסודות מעבר לאיום הנוכחי (בהתייחסו לאיום האיראני) או "אז אלה הם הדברים עליהם אני חושב כאשר אני חושב על האתגרים הרבים העומדים בפני ישראל".
יצירת סולידריות עם הקהל בעזרת שיח לשוני מתוחכם
שלישית, חשוב לשים לב לשימוש הלשוני בגוף הדובר ולתחלופה השכיחה בין צורות ההתייחסות. אובמה יוצר שיח מתוחכם של מעבר מגוף ראשון ביחיד (אני), לגוף שני ברבים (אתם) עד ליצירתה של סולידריות מוחלטת בגוף ראשון רבים "אנחנו" תוך ביסוס התכנים הייחודיים לכל גוף.
הוא פותח ב"אני": "אני אסיר תודה..התוודעתי". לאחר שהוא מבסס את רגשותיו כלפי הקהל, הוא פונה אליו ישירות בלשון "אתם": פנייה ישירה לקהל היעד: "אבל מה שהכי התרגשתי לקראתו, הוא האפשרות לדבר אליכם, העם הישראלי, באופן ישיר – במיוחד אל אנשים צעירים כה רבים – על ההיסטוריה שהביאה אותנו לכאן היום, והעתיד שתצרו בשנים הקרובות".
אמצעי נוסף ליצירת סולידריות הוא יצירת אנלוגיה רגשית מוסווית לאבא חם ומגן תוך שימוש באוצר מלים חם ומעבר מיידי להבעת תמיכה אסטרטגית גלויה כמנהיג ארצות הברית: "היום, אני רוצה להגיד לכם – במיוחד לאנשים הצעירים – שכל עוד שארצות הברית של אמריקה קיימת – אתם לא לבד." את המילים המודגשות אגב, אמר אובמה בשפה העברית.
מניע לפעולה את מנהיגות העתיד
לבסוף ובשלב הרביעי, ולאחר שביסס את יחסי הכבוד וההערכה בינו לבין שומעיו והציג שליטה עובדתית בהיסטוריה ובמורשת של ישראל ושל העם היהודי, פונה אובמה אל הדור הצעיר שהתכנס בבנייני האומה בירושלים וקורא להם ליצור עתיד חדש.
הוא מציג את עצמו כאדם בוגר שיש לו ניסיון והבנה בעבר, כדי לקרוא להם לפעול בעתיד. הוא מביע ביטחון ביכולותיהם: "אני בטוח שתוכלו לעזור לנו"; הוא מגלה כלפיהם תמיכה רגשית: "אני מלא תקווה שתעמדו באתגרים" ומשקף חמלה ורוחניות: "לנצח בקרבות למען השלום, ולעשות את העבודה הדרושה כדי לתקן את העולם הזה. את נאומו הוא חותם בברכה שמזכירה לנו את מעטפת האהבה שסובבת את הנאום באומרו "שאלוהים יברך אתכם, את ישראל ואת ארצות הברית של אמריקה. תודה רבה".
ימים ספורים לפני תחילתו של חול המועד פסח עזב הנשיא ברק אובמה את מדינת ישראל לאחר ששהה במחוזותינו שלושה ימים, נפגש עם קברניטי המדינה ואף נשא נאום ארוך ומרגש בפני סטודנטים בבנייני האומה.
מאת אילת צורי - המכון להדרכה בכתיבה עסקית
בפוסט שלפניכם הייתי רוצה לנתח את נאומו של אובמה (אשר כלל לא פחות מ-3200 מילים למי שתוהה) בקריטריונים של השיטה הייחודית אותה פיתחתי – היא "שיטת צורי." אני מאמינה כי השאלה המעניינת ביותר היא כיצד מצליח אובמה לגעת בלבם של השומעים שלו, להגיע לקהל היעד באופן כה אינטימי ויחד עם זאת להביע את דעותיו בצורה אסרטיבית ואף להניעם לפעולה?
טון אישי חם, נימוסי ומודה
ראשית, הנאום בנוי כולו כפנייה אישית אחת. על אף מעמדו הרם, אין אובמה מציג את עצמו כמנהיג המעצמה החזקה ביותר בעולם אלא קודם כל ולפני הכל כאדם. הוא מדבר עם שומעיו בגובה העיניים.
הפנייה האישית מושרשת במבנה הרטורי של הנאום והופכת לחלק בלתי נפרד ממנו בכל משפט ומשפט. האינטימיות שבאה לידי ביטוי בין היתר בשימוש של אובמה בשפה העברית ובהתייחסות ליחסים "שבינו לבין ביבי בבחינת חומר למערכונים של ארץ נהדרת" מרככת את קהל השומעים והופכת גם את הנושא השנוי ביותר למחלוקת להרבה יותר קל לעיכול.
חשוב לציין עוד כי כל האינטימיות הזו הייתה עטופה במידה רבה של נימוס בין היתר כאשר בתחילת הדברים אמר אובמה כי "כבוד הוא לי להיות פה" ובסיום הנאום הוא אף הודה לשומעיו על כך שהם הגיעו לשמוע אותו.
איזון בין הרגש לבין ההיגיון
שנית, בכל הנוגע לאיזון שבין הרגש לבין ההיגיון, הרי שניתן לומר כי נאומו של אובמה הוא דוגמה מצוינת לאיזון המושלם. נאומו של נשיא ארצות הברית נבנה בשיטת הסנדוויץ: רגש, היגיון ושוב רגש (בדומה לשיחת משוב). בצורה כזו, גורם אובמה לשומעיו להרגיש כי הוא מבין את מצוקתם ואת האינטרסים שלהם אך בה בעת הוא לא חושש להציג השקפות נוספות שלא בהכרח עולות בקנה אחד עם דעתם של שומעיו.
כשהוא מציג את ההשקפות הללו הוא עושה זאת תוך שימוש בגוף ראשון, חף מכל טון פטרוני או מתנשא זה או אחר. הוא לא מורה לישראלים מה לעשות – הוא משתף אותם. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר במשפט הבא: " אני יודע שעבור הישראלים הצעירים, לנושאים האלה יש יסודות מעבר לאיום הנוכחי (בהתייחסו לאיום האיראני) או "אז אלה הם הדברים עליהם אני חושב כאשר אני חושב על האתגרים הרבים העומדים בפני ישראל".
יצירת סולידריות עם הקהל בעזרת שיח לשוני מתוחכם
שלישית, חשוב לשים לב לשימוש הלשוני בגוף הדובר ולתחלופה השכיחה בין צורות ההתייחסות. אובמה יוצר שיח מתוחכם של מעבר מגוף ראשון ביחיד (אני), לגוף שני ברבים (אתם) עד ליצירתה של סולידריות מוחלטת בגוף ראשון רבים "אנחנו" תוך ביסוס התכנים הייחודיים לכל גוף.
הוא פותח ב"אני": "אני אסיר תודה..התוודעתי". לאחר שהוא מבסס את רגשותיו כלפי הקהל, הוא פונה אליו ישירות בלשון "אתם": פנייה ישירה לקהל היעד: "אבל מה שהכי התרגשתי לקראתו, הוא האפשרות לדבר אליכם, העם הישראלי, באופן ישיר – במיוחד אל אנשים צעירים כה רבים – על ההיסטוריה שהביאה אותנו לכאן היום, והעתיד שתצרו בשנים הקרובות".
אמצעי נוסף ליצירת סולידריות הוא יצירת אנלוגיה רגשית מוסווית לאבא חם ומגן תוך שימוש באוצר מלים חם ומעבר מיידי להבעת תמיכה אסטרטגית גלויה כמנהיג ארצות הברית: "היום, אני רוצה להגיד לכם – במיוחד לאנשים הצעירים – שכל עוד שארצות הברית של אמריקה קיימת – אתם לא לבד." את המילים המודגשות אגב, אמר אובמה בשפה העברית.
מניע לפעולה את מנהיגות העתיד
לבסוף ובשלב הרביעי, ולאחר שביסס את יחסי הכבוד וההערכה בינו לבין שומעיו והציג שליטה עובדתית בהיסטוריה ובמורשת של ישראל ושל העם היהודי, פונה אובמה אל הדור הצעיר שהתכנס בבנייני האומה בירושלים וקורא להם ליצור עתיד חדש.
הוא מציג את עצמו כאדם בוגר שיש לו ניסיון והבנה בעבר, כדי לקרוא להם לפעול בעתיד. הוא מביע ביטחון ביכולותיהם: "אני בטוח שתוכלו לעזור לנו"; הוא מגלה כלפיהם תמיכה רגשית: "אני מלא תקווה שתעמדו באתגרים" ומשקף חמלה ורוחניות: "לנצח בקרבות למען השלום, ולעשות את העבודה הדרושה כדי לתקן את העולם הזה. את נאומו הוא חותם בברכה שמזכירה לנו את מעטפת האהבה שסובבת את הנאום באומרו "שאלוהים יברך אתכם, את ישראל ואת ארצות הברית של אמריקה. תודה רבה".