מה מתגלגל?
רעיון הגלגול נשמות, לפי מה שניתן לקרוא בכתבה הבאה ושקראתי בעוד ספרים שונים על הבודהיזם, נראה שבעצם הבודהא לא קיבל את הרעיון הזה ושבגלל שבעצם אין אני, כי אין נשמה ואין שום עצמי שמתגלגל, אז מה שאני עושה אולי משפיע על אחרים בעתיד אך לי למואל שכותב דברים אלו לא יהיה שום קשר לזה. ואני מעיז לשאול, אז מבחינת חיים לאחר המוות מה ההבדל בין בודהיזם לגישה שדוחה כל מיסטיקה, כמו למשל ישעיהו ליבוביץ' שמאמין שהאדם יצור סופי אך קיום מצוות התורה זה מה שנותן לו משמעות אך כשהוא מת אז הוא מת וזהו, או למשל כמו שפינוזה(פנתאיזם) שהאדם הוא יצור סופי והעיקר אצלו זה אהבת אלוהים וכו'. וגם אמרו לי הרבה אנשים שמתענינים בבודהיזם שלדעתם ולפי מה ששמעו הרבה בודהיסטים בעצם מאמצים הבודהיזם כדרך חיים ולא מקבלים רעיונות מטאפיסיים כמו גלגול נשמות כמו שהניו-אייג' המערבי תופס אותו כמערכת שכר ועונש וניפוח האגו ע"י כך שיש נשמה(אני ניצחי) שחיה לנצח. (למשל שמעתי שג'ורג' הריסון היה בודהיסט אתאיסט עד סוף חייו). אז לסיכום, מה שאני מבין מכך שבעצם הבודהיזם דיבר על ביטול האגו ולהבין שאין אני וכו' אבל אחרי החיים אין הבדל בעצם בין מי שהגיע לכך או לא כי בתחנה הסופית(המוות) האני השיקרי נעלם והאשלייה נעלמת, ומה שקורה אח"כ כבר לא קשור אלי, אלא אם אאמץ את הבודהיזם לחיי אז יהיה לי כאן יותר טוב למרות שבכל מקרה לאחר מותי האשלייה תיגמר סופית וזהו. מה דעתכם, איך אתם תופסים את רעיון הקארמה וגלגול הנשמות בבודהיזם למרות שבעצם אין אני ואין נשמה? אולי זה קיים בבודהיזם רק בהשפעת המיתולוגיה ההודית-סמסרה שהייתה רווחת בזמן יצירת הבודהיזם אך בעצם אין לזה שום משמעות אמיתית?
רעיון הגלגול נשמות, לפי מה שניתן לקרוא בכתבה הבאה ושקראתי בעוד ספרים שונים על הבודהיזם, נראה שבעצם הבודהא לא קיבל את הרעיון הזה ושבגלל שבעצם אין אני, כי אין נשמה ואין שום עצמי שמתגלגל, אז מה שאני עושה אולי משפיע על אחרים בעתיד אך לי למואל שכותב דברים אלו לא יהיה שום קשר לזה. ואני מעיז לשאול, אז מבחינת חיים לאחר המוות מה ההבדל בין בודהיזם לגישה שדוחה כל מיסטיקה, כמו למשל ישעיהו ליבוביץ' שמאמין שהאדם יצור סופי אך קיום מצוות התורה זה מה שנותן לו משמעות אך כשהוא מת אז הוא מת וזהו, או למשל כמו שפינוזה(פנתאיזם) שהאדם הוא יצור סופי והעיקר אצלו זה אהבת אלוהים וכו'. וגם אמרו לי הרבה אנשים שמתענינים בבודהיזם שלדעתם ולפי מה ששמעו הרבה בודהיסטים בעצם מאמצים הבודהיזם כדרך חיים ולא מקבלים רעיונות מטאפיסיים כמו גלגול נשמות כמו שהניו-אייג' המערבי תופס אותו כמערכת שכר ועונש וניפוח האגו ע"י כך שיש נשמה(אני ניצחי) שחיה לנצח. (למשל שמעתי שג'ורג' הריסון היה בודהיסט אתאיסט עד סוף חייו). אז לסיכום, מה שאני מבין מכך שבעצם הבודהיזם דיבר על ביטול האגו ולהבין שאין אני וכו' אבל אחרי החיים אין הבדל בעצם בין מי שהגיע לכך או לא כי בתחנה הסופית(המוות) האני השיקרי נעלם והאשלייה נעלמת, ומה שקורה אח"כ כבר לא קשור אלי, אלא אם אאמץ את הבודהיזם לחיי אז יהיה לי כאן יותר טוב למרות שבכל מקרה לאחר מותי האשלייה תיגמר סופית וזהו. מה דעתכם, איך אתם תופסים את רעיון הקארמה וגלגול הנשמות בבודהיזם למרות שבעצם אין אני ואין נשמה? אולי זה קיים בבודהיזם רק בהשפעת המיתולוגיה ההודית-סמסרה שהייתה רווחת בזמן יצירת הבודהיזם אך בעצם אין לזה שום משמעות אמיתית?