לא יודע לגבי "מקובל"
אבל כלל האצבע, כמו בכל סוג בדיקות אחר, הוא להתחיל עם השאלה הבאה:
מתקשרים אלייך בשלוש לפנות בוקר. יש בעיה (שקשורה לעומסים) - מה הדבר הכי מפחיד שאת חושבת שקרה?
זה כנראה הדבר הראשון שאת רוצה לבדוק.
מספר המטרות יכול להיות די אינסופי - זמני תגובה של המערכת, צריכת זיכרון, חשמל, רשת, מעבד, נפח דיסק. אם את מודאגת שאיזה רכיב יתחמם יותר מדי ויגרום לשריפה - אז טמפרטורה של הרכיב הזה.
אחרי שהחלטת מה מעניין אותך למדוד (קודם) הגיע הזמן להבין תחת אילו תנאים את רוצה למדוד את זה - בדרך כלל יש קשר כלשהו לדפוס הפעולה של המערכת הקיימת, אז ככל שאת יודעת יותר על ההתנהגות של המשתמשים שעוברים דרך המערכת שלך, כך את יכולה לתכנן טוב יותר.
בדרך כלל אני שומע חלוקה לשלוש אסטרטגיות :
ביצועים: יורים על המערכת עומס סביר שאמור להיות בטווח היכולות שלה (בדרך כלל, איפה שאנחנו מנחשים שנהיה בעוד שנה - שזה זמן השיא במצב הנוכחי כפול פקטור כזה או אחר), בודקים שהיא מגיבה כמו שציפינו.
עומס (stress) - מתחילים לאט, ומגבירים את הקצב עד שהמערכת נחנקת. המטרה כאן היא לזהות באיזה שלב המערכת נחנקת, ומה צוואר הבקבוק. אולי אנחנו יכולים לשחרר אותו בקלות ולהתמודד עם עומס גבוה יותר (אם צריך).
אמינות - מפעילים את המערכת לאורך הרבה זמן כדי לראות אם יש שינוי בביצועי המערכת כשהיא באוויר ברצף.
 
חוץ מזה, יש גם החלק של single user performance, שם מתמקדים בביצועים בצד הלקוח - כמה זמן לוקח לדפדפן לטעון דף מסויים, כמה מידע היה צריך להוריד, כמה האפליקציה החדשה מחסלת סוללה, וכו'.
 
 
מה שכן, כנראה שהמקום הראשון, לא משנה מה תעשי, הוא לוודא שאת מסוגלת למדוד את הדברים שאת רוצה במוצר שכבר באוויר - האמירה "לוקח לי שלוש שניות לקבל תשובה" היא די ריקה מתוכן: זה יכול להיות "קודם לקח לי עשר שניות" או "בדרך כלל זה לוקח חמישית שנייה". אז כל מיני דברים כמו להדפיס ללוגים התחלה וסיום של קטעים חשובים (ואז, בעזרת grep וקצת אקסל, קיבלת גרף ביצועים בלי להשקיע משאבים בכל מיני תוכנות שלוקח זמן לקנפג - שזה אחלה בתור התחלה), ושמירת מדדים כלשהם במסד נתונים כלשהו יתנו לך את ההקשר שאת צריכה.
