עכבר הכפר במיל
New member
מה נשים רוצות/מה גברים רוצים
כולנו ללא הבדלי מין(בעיקר),דת וגזע רוצים את אותו הדבר,רוצים להשאר עם טעם של עוד,לחייך לעצמנו חיוך מסתורי כזה ,חיוך שרק אנחנו (ואולי לא..)יודעים את מהותו. תביטו לרגע אחד לימינכם ושמאלכם,אף אחד לא באזור,תיסתכלו לי ב"לבן" שבעיניים,בלי להיתיפייף..ותאמרו לי בכנות יש אדם אחד ברחבי הגלובוס(בלי שום קשר "למצב צבירתו")שלא רוצה להיתרגש,לחוש את אותם"פרפרים" בבטן התחתונה. ואחרי שהלאיתי אותכם בהקדמה כו ארוכה,להל"ן "סיפור מדהים" שמכיל את כל אותם דברים קטנים/גדולים שגורמים לנו לחייך. סיפורנו מתחיל בחדר כושר "מכובד" במרכזה של ארץ הקודש,עבדכם שותף פעיל באימונים יומיומיים וכדרכו בקודש מגיעה לאימוניו בשעות הבוקר המוקדמות (לפני העבודה ועל מנת למנוע היתקלויות מיותרות בתושבות המקום ...) לפני מספר חודשים הגיע ,מאמנת חדשה למכון,תימניה אקזוטית חייכנית מלידה,מולטית במבנה גופה ומבינה עינין בתחום עיסוקה המרכזי. בתחילה ניתקלו מבטנו,בהמשך,ניזרקו מילים ראשונות לחלל האויר,לאחר נוספו מילים בעלות קונוטציות "דו משמעותיות" וכך מספר חודשים אנחנו זורמים יחדיו לכיוונים לא ידועים(אבל מאוד מאוד מחודדים.)... וכך,עד ליום חמישי לפני כשבועים.. במכוננו,נהוג להעניק לכל "חתן" יום הולדת,תשורה..טיפול בכורסת שיאצו. וכעקרב שחוגג בימים אלו את יום הולדתו,היזכירה לי "המאמנת" בכניסתי שמגיעה לי הזכות,בסיומו של אימון עמדתי על זכותי והגעתי לחדר היעודי לקבל את "התמורה בעד האגרה". היא הפעילה את המוסיקה"היפנית הנעימה" הופעלה במקביל הכורסא היעודית ואני שוקע לי "בסטלבט" הפראי. לפני יציאתה מהחדר,היא זורקת לי את אחד ממשפטיה הידועים.." ומה הייתה רוצה לקבל מימני ליום ההולדת"... לב חלש לעבדכם..(למרות הארובי היום יומי)...לקחתי אויר..ובאותה מטבע.. "יש לי פנטזיה כפולה שיכולה להיות מתנה ראויה"... והיא"נו,על איזו מהפנטזיות" וחיוך סמוק בלחייה.. ואני בחצי היסוס,לצרף צופה לצפיה "בעבודת הבורא" ולאחר מעשה..."הצופה" תהפוך לשותפה פעילה אם בת זוגתי..."ובהצרחה" אני ההפוך לצופה.. וואלה לא יודע מאין זה בא לי..אבל זה בא לי בטיבעיות.. והיא בנון שרלנטיות כזו..."המתנה בדרך" ויצאה מהחדר.. ומאותו רגע חיי כבר לא היו אותם חיים... הודעת SMS "אתה עסוק?",....מספר לא מוכר לי... ואני משיב "ועם מי הכבוד?..." "לאחרונה נפגשנו ליד כורסת השיאצו..אפשר להגיע לביקור?" ואני בהלם..."בוודאי..." "בעוד שעה אנחנו מגיעות..לאן להגיע ומה להביא?" "פותחן בקבוקים ולהגיע לרח', אני במשרד..." "אני ברמזור הקרוב" אני בהלם מוחלט...יורד לכניסה, פותח את הדלת הראשית... נכנסות שתיים... הראשונה "המדריכה" מכירים...שחרחורת, אקזוטית, חייכנית מטריפה... השניה ("החברה" מעתה) תלתלים שטנים, יפיפייה, מבנה גוף נדיר...מדהימה... מגיעים למשרדי... אני חולץ פקק, של הבקבוק הראשון..ופותחים בשיחה זורמת מדהימה... כאילו שגדלנו באותה שכונה. השיחה ממשיכה לה לאפיקים שונים...והבקבוק השני נפתח...והראש טוב כזה.. והאווירה מתחממת..נגיעות מקריות ומכוונות יותר..ליטופים... והן מתנשקות להן בלהט ואני מתבונן בתאווה...והן נוגעות... ומסמנות לי להתקרב, ואני מתקרב...ונוגע..ונוגעות...ונוגעים..... ומתחלפים...ומצתרפתים...והידיים גולשות מתחת לבגדים.... וזה כל כך זורם... ואני עוצר..."בואו נעצור כאן ונמשיך במקום אקזוטי יותר" ומסתכלים בשעון...ועברו 3 שעות (!!!) וכולנו ממהרים... וחוזרים להודעות SMS... ובמשך שישה ימים...מטריפים אחד את השניה ואת השלישית ואת הראשון..בהודעות "טיזריות" מדהימות... יום חמישי בצהרים, סיימו את לימודיהן באוניברסיטה "יצאנו, אנחנו בדרך" ואני בדרכי ל"סוהו" להביא את הסושי שהוזמן מבעוד מועד, היין נשלף מהמקרר במשרדי... וכולם בדרך... בחיים לא עצרתי בכל כך הרבה רמזורים... לא היה לי ירוק אחד בדרך... המשך יבוא...(מבטיח,שבועת צופים)
כולנו ללא הבדלי מין(בעיקר),דת וגזע רוצים את אותו הדבר,רוצים להשאר עם טעם של עוד,לחייך לעצמנו חיוך מסתורי כזה ,חיוך שרק אנחנו (ואולי לא..)יודעים את מהותו. תביטו לרגע אחד לימינכם ושמאלכם,אף אחד לא באזור,תיסתכלו לי ב"לבן" שבעיניים,בלי להיתיפייף..ותאמרו לי בכנות יש אדם אחד ברחבי הגלובוס(בלי שום קשר "למצב צבירתו")שלא רוצה להיתרגש,לחוש את אותם"פרפרים" בבטן התחתונה. ואחרי שהלאיתי אותכם בהקדמה כו ארוכה,להל"ן "סיפור מדהים" שמכיל את כל אותם דברים קטנים/גדולים שגורמים לנו לחייך. סיפורנו מתחיל בחדר כושר "מכובד" במרכזה של ארץ הקודש,עבדכם שותף פעיל באימונים יומיומיים וכדרכו בקודש מגיעה לאימוניו בשעות הבוקר המוקדמות (לפני העבודה ועל מנת למנוע היתקלויות מיותרות בתושבות המקום ...) לפני מספר חודשים הגיע ,מאמנת חדשה למכון,תימניה אקזוטית חייכנית מלידה,מולטית במבנה גופה ומבינה עינין בתחום עיסוקה המרכזי. בתחילה ניתקלו מבטנו,בהמשך,ניזרקו מילים ראשונות לחלל האויר,לאחר נוספו מילים בעלות קונוטציות "דו משמעותיות" וכך מספר חודשים אנחנו זורמים יחדיו לכיוונים לא ידועים(אבל מאוד מאוד מחודדים.)... וכך,עד ליום חמישי לפני כשבועים.. במכוננו,נהוג להעניק לכל "חתן" יום הולדת,תשורה..טיפול בכורסת שיאצו. וכעקרב שחוגג בימים אלו את יום הולדתו,היזכירה לי "המאמנת" בכניסתי שמגיעה לי הזכות,בסיומו של אימון עמדתי על זכותי והגעתי לחדר היעודי לקבל את "התמורה בעד האגרה". היא הפעילה את המוסיקה"היפנית הנעימה" הופעלה במקביל הכורסא היעודית ואני שוקע לי "בסטלבט" הפראי. לפני יציאתה מהחדר,היא זורקת לי את אחד ממשפטיה הידועים.." ומה הייתה רוצה לקבל מימני ליום ההולדת"... לב חלש לעבדכם..(למרות הארובי היום יומי)...לקחתי אויר..ובאותה מטבע.. "יש לי פנטזיה כפולה שיכולה להיות מתנה ראויה"... והיא"נו,על איזו מהפנטזיות" וחיוך סמוק בלחייה.. ואני בחצי היסוס,לצרף צופה לצפיה "בעבודת הבורא" ולאחר מעשה..."הצופה" תהפוך לשותפה פעילה אם בת זוגתי..."ובהצרחה" אני ההפוך לצופה.. וואלה לא יודע מאין זה בא לי..אבל זה בא לי בטיבעיות.. והיא בנון שרלנטיות כזו..."המתנה בדרך" ויצאה מהחדר.. ומאותו רגע חיי כבר לא היו אותם חיים... הודעת SMS "אתה עסוק?",....מספר לא מוכר לי... ואני משיב "ועם מי הכבוד?..." "לאחרונה נפגשנו ליד כורסת השיאצו..אפשר להגיע לביקור?" ואני בהלם..."בוודאי..." "בעוד שעה אנחנו מגיעות..לאן להגיע ומה להביא?" "פותחן בקבוקים ולהגיע לרח', אני במשרד..." "אני ברמזור הקרוב" אני בהלם מוחלט...יורד לכניסה, פותח את הדלת הראשית... נכנסות שתיים... הראשונה "המדריכה" מכירים...שחרחורת, אקזוטית, חייכנית מטריפה... השניה ("החברה" מעתה) תלתלים שטנים, יפיפייה, מבנה גוף נדיר...מדהימה... מגיעים למשרדי... אני חולץ פקק, של הבקבוק הראשון..ופותחים בשיחה זורמת מדהימה... כאילו שגדלנו באותה שכונה. השיחה ממשיכה לה לאפיקים שונים...והבקבוק השני נפתח...והראש טוב כזה.. והאווירה מתחממת..נגיעות מקריות ומכוונות יותר..ליטופים... והן מתנשקות להן בלהט ואני מתבונן בתאווה...והן נוגעות... ומסמנות לי להתקרב, ואני מתקרב...ונוגע..ונוגעות...ונוגעים..... ומתחלפים...ומצתרפתים...והידיים גולשות מתחת לבגדים.... וזה כל כך זורם... ואני עוצר..."בואו נעצור כאן ונמשיך במקום אקזוטי יותר" ומסתכלים בשעון...ועברו 3 שעות (!!!) וכולנו ממהרים... וחוזרים להודעות SMS... ובמשך שישה ימים...מטריפים אחד את השניה ואת השלישית ואת הראשון..בהודעות "טיזריות" מדהימות... יום חמישי בצהרים, סיימו את לימודיהן באוניברסיטה "יצאנו, אנחנו בדרך" ואני בדרכי ל"סוהו" להביא את הסושי שהוזמן מבעוד מועד, היין נשלף מהמקרר במשרדי... וכולם בדרך... בחיים לא עצרתי בכל כך הרבה רמזורים... לא היה לי ירוק אחד בדרך... המשך יבוא...(מבטיח,שבועת צופים)
