מה אנחנו רוצות...
לעולם לא תדעו. אולי תבינו קצת יותר, תתקרבו, תרגישו שהנה, פיצחתם עליתם על הקוד ההוא שמפרש את המבט, שמפרש את שפת הגוף, שמפרש את המילון הסודי שלנו. אבל...... לא עד הסוף, אף פעם לא עד הסוף. וזה לא כי אנחנו לא רוצות (תתפלאו לפעמים אנחנו רוצות מאוד). חלקנו הפסיק להאמין שתצליחו, חלקנו עוד עובד על התרגום, וחלקנו עוד נהנות מן השפה הזאת שניתנה רק לנו, לנשים. כי איך.. איך נסביר לכם.. שכשאנחנו רוצות קירבה..... זה לא אומר סקס פרוע בסלון.. וכשאנחנו רוצות חיבוק.... זה לא חפוז תוך כדי שטיפת כלים... וכשאנחנו רוצות לצאת לבית קפה יחד.. פשוט רוצות לדבר... (האקס היה אומר למה בית קפה? מה נגמר הקפה בבית??). וכשאני חושבת על זה.... השיחות האלה שלנו הנשים.. גם חוזרות אליכם בגדול.... אנחנו מדסקסות, לומדות על עצמנו וגם עליכם משכללות את השיטות, ומפתחות אסטרטגיות אחרות. חוזרות אליכן.. איך אמרת את זה? בשלות, מחוייכות, משוחררות ומסופקות בצד הנפשי (אחרי שאת השכל כבר זיינו אחת לשניה). טוב לנו במסדר שלנו... במבצר, אבל... שתבוא מישהי ותגיד שהיא מעדיפה את הכרית, על פני חיבוק של כפית בלילה.. (יש אחת כזאת??) או שהיא מעדיפה את האלכסון במיטה, על פני קווים מקבילים (רצוי שיהיו כמה שיותר קרובים..) תהנו מזה... שאתם עדיין מהווים את נושא השיחה שלנו, שאנחנו עדיין משוכנעות שיש לנו סיכוי במאבק על השלט.. שזה עדיין מסקרן אותנו איפה זה עדיף.. ( על מכונת הכביסה.. או על חוף הים..) והכי חשוב שאחרי כל מה שעברנו אנחנו (נבגדנו, נפגענו, ננטשנו...) אנחנו עדיין מאמינות שיש לנו סיכוי יחד... ולגבי הגודל... לטובת המין הנשי בכללותו, אפתור לכם את הדילמה.... לא נתחסד ונאמר שאנחנו רוצות "לחפש את המטמון"... יחד עם זאת אלוהים נתן לכם איברים אחרים שיכולים לפצות על החיפוש (אם הוא בלתי נמנע..) ו ב ג ד ו ל.....
