../images/Emo98.gifהפי, מעורר מחשבה....
אני חושבת שהקטע מתחיל באיך ומה נתנו ושידרו ההורים לאותה ילדה. הילדה עם עודף המשקל (וגם ההיפך מדי לא נעים אני חושבת) מאושרת ועם בטחון עצמי והערכה מפני שהוריה קיבלו ואהבו אותה כמות שהיא. אם ההורים נוטים לתת משקל רב למראה החיצוני ולא מתייחסים מכל הלב לערך הפנימי שבה. הם שולחים ידיים דורסות לתוך העתיד שלה בגלל התחושות והמחשבות שהילדה מפתחת כתוצאה מזה לגבי עצמה. זה גם גרוע מזה, במקום להתעמק ולפתח את מה שבאמת חשוב, הם "דוחפים" אותה לכיוון של כל מה שקשור למעטה החיצוני. שאחר כך זה גם "מתורגם" למחשבה כמו: מה יגידו או מה חושבים עליי. כיוון קלוקל שאין מה להוסיף... אלה אמונות שמלוות אחר כך בחיים ומשפיעות בכזאת עוצמה. (אחר כך מתמלאים בפליאה מאין ולמה לעיתים מתחוללות מחלות פיזיות או נפשיות מסויימות. הנה כבר מגיל צעיר מתחילים להפנים פחדים דכאונות ומה לא, על זה שאיננו כמו "שהיינו צריכים להיות". (ומשם זה ממשיך ל"כמה אנחנו לא מוצלחים"
). אז התשובה מתחילה ב...הורים. ה"תפקיד" שלנו, כהורים עכשו וההורים שבדרך זה להעניק לעודד לתמוך לעמוד לצד לחזק ועוד ועוד, כדי שבסוף המסע הילד/ה יהיו לפרפרים אמיתיים יפים ויקרינו לעולם את יופיים = צבעוניותם הפנימית יתפתחו ויוכלו למצות את המירב והמיטב מעצמם. (עוד נאום, sorry.
ככה זה כשאני מתחילה...
)... נשיקות, דליה.