מה עושה לכם המצבה..?

ליהיS

New member
מה עושה לכם המצבה..?

האם אתם הולכים להינחם שם? הקברים בחיי...לא מדברים אליי. הקבר של אחי נמצא בקיבוץ עינת. נדמה לי שהוא אחד הראשונים שם. כל פעם שהגענו לשם, שמתי לב שיש עוד ועוד כאשר בתחילה הוא היה ממש בודד. הקבר של אימי, מקום, ששמה המונצח באבן, נראה לי ממש לא שייך למקום..כאילו טעו בשם...רשמו את שמה בטעות. הקבר האחרון בחיי, קבר קטן במיוחד, שיהיה בן שנה ממש בקרוב, לא נראה לי מתאים, לא נראה לי שיש שם משהו ואני לא מצליחה להתחבר למקום כמקור לנחמה....אולי בעתיד, כאשר אוכל לעמוד שם ולקבל את הסופיות. מה עושה לכם המקום הזה?
 

eaz1514

New member
ליהי, בקר טוב

גםלי הקבר של רונן לא עושה הרבה, המחשבה שחולפת במוחי היא זה כל מה שנשאר? והתתשובה היא לא!!!! נשאר כל כך הרבה. אני הולכת אליו באזכרה, ביום הולדת שלי ושלו, לפני נסיעה לחו"ל, לפני חג או לפני ניתוחים שעברתי בשנה האחרונה. אני יושבת על האבן מדברת אליו, מדליקה נר. וזהו. בית העלמין נמצא 200 מטר מהבית ואני חולפת כל יום, אומרת שלום בני היקר וממשיכה בדרכי. רונן תמיד איתי לאן שאלך. לקבר של אבי שנפטר שלושה שבועות לפני שרונן חלה, אני עולה עם אמא באזכרה ולפני פסח וראש השנה. מפאת כבוד להורים אני קוראת תהילים ואומרת קדיש לי בלב זה נחוץ עבור אבא שהאמין. יום קל אילנה
 

שרון123

New member
בעיני הקבר הוא פחות משמעותי

מהחדר שלה, מהחפצים שלה, מהזיכרון שלה בלב שלנו. אבל אני לא יכולה להגיד שהוא לא עושה לי כלום. ביום ההולדת האחרון שלי היא הייתה כל כך חסרה, והרגשתי צורך ענק להיות שם איתה, ואכן רק שם כל הכאב יצא החוצה
 

eaz1514

New member
ארון הבדגים, ארון הספרים, דיסקים

הכל נשאר כשהיה, אף אחד לא נוגע כבר 5 שנים וחצי לקח לי קרוב לשנה לאפשר לבני הבכור להחליף את המצעים, הוא נוהג לישון במיטה של רונן כשהוא בבית. זו עבורי המצבה החיה של רונן, החפצים האהובים עליו שאני כל כך מקפידה לשמור, כל דבר במקומו ואם לוקחים משהו מהחדר מחזירים אותו מיד. אני יכולה להרגיש עם חסר עט או דף נייר. אילנה
 

שרון123

New member
אצלנו זה אחרת

כבר בשבעה הילדים שיחקו בחדר שלה, והשתמשו במגוון הענק של חומרי היצירה שהיו לה. בחרנו דברים נבחרים - בגדים, חומרי יצירה, עבודות קרמיקה, אלבומים, ובנינו בסלון ארון לזכרה עם תמונות וכל החפצים. שמנו שם גם כמה בגדים אהובים, ואפילו את הסנדלים שלה. במהלך השנה הראשונה הכנסנו לחדר שלה מחשב וטליויזיה לשימוש הבנים. ועם תום שנת האבל תרמנו את כל הבגדים(בעצם את הבגדים תרמנו כבר קודם), ואת הרהיטים. סידרנו את רוב הבלאגן, והפכנו את החדר שלה לחדר משפחה נוח. נשארו עוד המון דברים ששמרנו, ואנחנו עדיין צריכים לסדר. אבל החדר שלה משמש אותנו כל יום.
 

חיה אש

New member
ואני בכל הזדמנות הולכת לבקר אותו...

אני שמה את הילדים בבית הספר וחושבת הנה גם גיא כאן קרוב ועוברת לשם...מדליקה נר משקה את העציצים יושבת ומעשנת איתו סיגריה או שתיים ...וממשיכה לדרכי. תמיד מוצאת שמישהו ביקר והשאיר חפץ אם זה תג של גולני,מצת, אבן,נר מיוחד ספר תהילים וכו' וטוב לי לדעת שיש עוד אנשים שמבקרים אותו וחושבים עליו. זה קורה לפחות שלוש פעמים בשבוע ...לא יכולה לחשוב שהוא כאן קרוב ואני לא איתו . כמו שאמרתי החדר פתוח לקח לנו כחודשיים האומץ להכנס לחדר ועכשיו ברגע זה אני כותבת לכם מהמחשב שלו ,מקישה על המקשים שהוא הקיש... מקפידה שלא יקחו שום דבר מהחדר כדי שישאר איך שהיה החפצים על השולחן זה החפצים שהוא השאיר ..הכומתה הדיסקית ..ולרגע נדמה שהנה הוא יכנס וכל זה היה סיוט ארוך
 

פוריה3

New member
מצבה.....

היי שמי פוריה ובני ליאם חיים נפטר ביום כיפור האחחרון בן 3 וחצי היה במותו והמצבה שלו נותנת לי מקום לבכות מקום להבין סופית שהבן שלי נפטר ,אבל מצד שני להראות לי כמה עצוב המקום הזה וכמה עצובה חלקה של ילדים
 

shlish2004

New member
המצבה

לאחר שגילי נהרגה, לא חשבתי כי למצבה תהיה איזו משמעות מיוחדת עבורי. לאחר זמן מה, נתקלתי באיזה קושי ולא יודע מדוע, הלכתי לבית העלמין וסיפרתי על זה לגילי, וכך מאז בכל פעם שחש צורך לספר לה מה עובר על המשפחה או סתם להיות איתה אני הולך לשם, בדרך כלל לבד. אני יודע גם כי הבן הגדול שלי, הוא בן 18, נוהג ללכת לבית העלמין כל פעם לפני מבחנים או שקצת קשה לו. הורי הולכים בכל יום שישי או שהם חשים צורך בכך. אנחנו יודעים גם כי חברים של גילי נוהגים לפקוד את בית העלמין מפעם לפעם, כי אנחנו מוצאים בתוך בית הנר מכתבים או מתנות מהם לגילי. עמית
 
הקבר

אבן. אבן שמתחתיה הוטמן הילד שלי. ויחד איתו אוסף חפצים שאהב, שבחרה עבורו אחותו בגדולה. אני לא מחוברת למקום. יחד עם זה, ברגעי געגועים קשים, רגעים קשים בכלל, ימי הולדת וימי השנה, סתם כשמתחשק לנו, ההורים, להיות בסביבה, אני שם. לא ממהרת לשם בכל רגע פנוי....הילד שלי לא שם, הוא אצלי בלב. אבל המקום כל כך שקט ומאפשר לעיתים התייחדות.
 
לי המצבה מקום להתפרק

אנחנו בכל יום שישי הולכים לבקר את יעלה שם אנחנו בוכים שוטפים את המצבה יושבים ומדברים אני וקלאודיו בעלי מדברים עם יעלה משם אנחנו עוברים לקבר של חבר של יעלה שנפטר שנתיים קודם מדליקים לו נר ושוטפים אתהמצבה בבית העלמין אני מרגישה חופשי לבכות ולהתפרק בבית גם אנחנו למעשה תרמנו את רוב בגדיה השארנו דברים מועדפים שבחרנו עם הילדה האמצעית וחילקנו גם לסבתות חלק מהן הכנו קופסא יפה מעוטרת במלאכים ששם שמנו וממשיכים לאגור דברים קטנים ואישיים של יעלה וגם דברים שהילדים רצו לשמור בארגז הרבה לחדרה לא נכנסים עדיין קשה לי אני מרגישה מחנק אתמול הוצאתי את השמיכה שלה והתכרבלתי בתוכה
 
אני מתנדנדת באמצע.....

אנחנו רכשנו את שתי חלקות הקבר הצמודות אליו והקמנו מין גן פורח קטן. עם ספסל, המון פרחים צבעוניים וכמובן המון המון ג'ירפות מכל הסוגים המינים והגדלים, כי זו הייתה החיה שרותם הכי אהב. מצד אחד אני מאד אוהבת את החלקה הקטנה והפורחת ואת השקט שם. מצד שני אני ממש לא מחוברת למקום עצמו. גם מבחינתי רותם נמצא אצלי בלב ואני מדברת איתו כל הזמן ואני גם בטוחה שכשאני צריכה אותו הוא באמת מסוגל להקשיב לי. אז ההליכה לשם היא עבורי בעיקר כדי לטפל ולטפח את הגן הפורח. לא כי המצבה שם.
 
למעלה