מה עושים בחג?

[תפוז אנשים מודיע]

מה עושים בחג? ../images/Emo138.gif../images/Emo137.gif

לצערנו נבצר מחבר הכנסת איתן כבל להשיב לשאלותיכם היום בפורום מילואים. חבר הכנסת יענה על כל השאלות ממשרדו מחר בשעות הבוקר. ניתן להעלות שאלות נוספות במהלך היום בפורום. הסופרת יהודית קציר הוציאה לא מכבר את ספרה החדש- "הנה אני מתחילה", והיא תענה לשאלותיכם במסגרת ראיון מיוחד שיערוך איתה פורום ספרות וספרים. ניתן להשאיר שאלות החל מהיום בפורום ועד יום שלישי. התשובות תתקבלנה במרוכז ביום חמישי. אנחנו מקווים שאינכם שוכחים את הטריוויה שלנו לכבוד חג החנוכה. אם אתם מבינים קצת בפופ לועזי, ובחג החנוכה: מידי יום עליכם להכנס לטריוויה ולענות לשאלות. תוכלו לזכות בחבילה של 8 הדיסקים הלוהטים ביותר בשוק! הקופסא שלנו מתחדשת השבוע- ואתם החלטתם שלינקין פארק עם השיר Numb הוא להיט השבוע. הם מזנקים אל המקום הראשון, אך האם ישארו שם הרבה זמן? או שאולי קיילי, רובי וויליאמס, ווסטלייף, כריסטינה אגילרה או החדש של דיידו יצליחו להעיף אותם מהפסגה? אתם תחליטו.

 

[avivs]

ניצול שרשור

טוב... אני רוצה לפרסם פה משהו קצר שכתבתי אתמול בלילה. זה לא מדע בדיוני או פנטזיה. זה סתם משהו שכתבתי והייתי רוצה לחלוק. אני יודע שזה לא ארוך מאוד או עם עלילה, (אני לא מנסה לזלזל בקורא

) זה פשוט יצא ככה. אז... יהיה נחמד לשמוע תגובות. ערעורים של אמצע הלילה: מי אחראי על גורלנו? ולמה בכלל נשאלת השאלה? הרי מי באמת רוצה תשובה? זה כל כך קל להאשים את כולם. כל כך קל להאשים את האחר. למה שאנחנו נהיה אשמים? זה הכול האחרים, הכול האחרים. אנחנו צדיקים, כן, ככה אמרו לנו ההורים, כולנו ילדים כל כך יפים. ולמה שבכלל נסבול? יש בזה מטרה? לחזק אותנו אולי? אבל אם לא נסבול, אין גם סיבה שנהיה חזקים. כולנו נהיה יצורים חלשים. דווקא נשמע נחמד, מתחרז אפילו. כל המבחנים שמעמידים החיים, כל המכשולים שעלינו לעבור, כל הבעיות, דאגות, מחלות, שיגעונות, אבדות, תביאו עוד! אנחנו נעמוד בזה. לא יישאר הרבה מאיתנו אחר כך, אבל תביאו עוד! אנחנו נצליח. ואם לא... אז לא. ולמה להיות לחוצים? צבא, לימודים, להביא ילדים... כשזה יגיע זה יגיע. כולם עושים את זה אז גם אנחנו נוכל. נו באמת, אז מה? זה יעזור לי לישון לילה רצוף, לדעת שמישהו לפני עשרים שנה עשה צבא? שטויות. וכמובן שאלת השאלות, השאלה שבלי תשובה מתאימה אנחנו לא יוצאים מהבית, לא מתחילים את היום, לא חיים את חיינו. "איך אני נראה?". אך. איזו שאלה. כמובן שדרושה פה תשובה כנה. כנה מספיק בשביל שלא תהיה שקר, אבל לא כנה שתגרום להתמוטטות עצבים קלה. "לא רע, לא רע. המכנס הזה לא הכי מתאים לחולצה". וכמובן מבזבזים עוד שעה. אבל מה אתם רוצים? יש מקרה חירום של חולצה לא מתאימה. או בעצם מכנס לא מתאים. או, הנה הלכה לה עוד שעה. ואיך שאנחנו רבים, אוי, כל החיים אנחנו רבים. והאם יש סיבה טובה?. למי אכפת? זו כבר אמצע המריבה. והוא התחיל והוא קילל, והוא הרביץ והוא ריסק. כזה בזבוז של זמן, כזה בזבוז של אנרגיה. תגידו "ביי" ולכו אלאה. או בלי ה"ביי". אבל לכו! למען השם. השעה עכשיו מאוחרת, 2:18 אומר השעון של המחשב. אז אני מניח שזה נכון, הוא הרי המחשב. ולמרות שאני רחוק משינה טובה, רחוק מרחק של חיים שלמים בעצם. אני מניח שלא יעבור זמן רב עד שאני אירדם. החלומות יחזרו, הסיוטים יבקרו. ושום נקום בבוקר. יום אחד רחוק מההתחלה, יום אחד קרוב לסוף. אז אולי אני באמת מבזבז את הזמן, אולי המחשבות האלה הן סתם מדכאות, ולא מועילות. אבל מה לעשות? עדיין אין חוקים נגש מחשבות שלא מועילות. ואם היו, הייתי כותב את זה מהכלא. כבר 2:20 באמת מאוחר. אז אלה היו המחשבות שלי, ערעורים אם תרצו. הרוב היו שטויות, כן, זה ברור. אבל חלק לא, חלק באמת רציני. אבל עדיין, אלה רק המחשבות שלי. או הערעורים בעצם, סתם ערעורים של אמצע הלילה. 2:21.

 

[Rivendell]

תהייה:"ערעורים" - זה מכוון או טעות?

 

[avivs]

מה זאת אומרת?

זה מחשבות. יש לי שגיאת כתיב שם?

 

[Rivendell]

"הרהור" הוא מחשבה.

ערעור זה משהו אחר לחלוטין

 

[avivs]

אוי.

שיט

אז תתעלמו ממה שפרסמתי.

 

[Rivendell]

שטויות! ../images/Emo13.gif אתה יכול לתקן

ולפרסם שוב. זה ממש לא נורא!

 

[avivs]

אז הנה המתוקן

אפשר אולי למחוק את הקודם? הרהורים של אמצע הלילה: מי אחראי על גורלנו? ולמה בכלל נשאלת השאלה? הרי מי באמת רוצה תשובה? זה כל כך קל להאשים את כולם. כל כך קל להאשים את האחר. למה שאנחנו נהיה אשמים? זה הכול האחרים, הכול האחרים. אנחנו צדיקים, כן, ככה אמרו לנו ההורים, כולנו ילדים כל כך יפים. ולמה שבכלל נסבול? יש בזה מטרה? לחזק אותנו אולי? אבל אם לא נסבול, אין גם סיבה שנהיה חזקים. כולנו נהיה יצורים חלשים. דווקא נשמע נחמד, מתחרז אפילו. כל המבחנים שמעמידים החיים, כל המכשולים שעלינו לעבור, כל הבעיות, דאגות, מחלות, שיגעונות, אבדות, תביאו עוד! אנחנו נעמוד בזה. לא יישאר הרבה מאיתנו אחר כך, אבל תביאו עוד! אנחנו נצליח. ואם לא... אז לא. ולמה להיות לחוצים? צבא, לימודים, להביא ילדים... כשזה יגיע זה יגיע. כולם עושים את זה אז גם אנחנו נוכל. נו באמת, אז מה? זה יעזור לי לישון לילה רצוף, לדעת שמישהו לפני עשרים שנה עשה צבא? שטויות. וכמובן שאלת השאלות, השאלה שבלי תשובה מתאימה אנחנו לא יוצאים מהבית, לא מתחילים את היום, לא חיים את חיינו. "איך אני נראה?". אך. איזו שאלה. כמובן שדרושה פה תשובה כנה. כנה מספיק בשביל שלא תהיה שקר, אבל לא כנה שתגרום להתמוטטות עצבים קלה. "לא רע, לא רע. המכנס הזה לא הכי מתאים לחולצה". וכמובן מבזבזים עוד שעה. אבל מה אתם רוצים? יש מקרה חירום של חולצה לא מתאימה. או בעצם מכנס לא מתאים. או, הנה הלכה לה עוד שעה. ואיך שאנחנו רבים, אוי, כל החיים אנחנו רבים. והאם יש סיבה טובה?. למי אכפת? זו כבר אמצע המריבה. והוא התחיל והוא קילל, והוא הרביץ והוא ריסק. כזה בזבוז של זמן, כזה בזבוז של אנרגיה. תגידו "ביי" ולכו אלאה. או בלי ה"ביי". אבל לכו! למען השם. השעה עכשיו מאוחרת, 2:18 אומר השעון של המחשב. אז אני מניח שזה נכון, הוא הרי המחשב. ולמרות שאני רחוק משינה טובה, רחוק מרחק של חיים שלמים בעצם. אני מניח שלא יעבור זמן רב עד שאני אירדם. החלומות יחזרו, הסיוטים יבקרו. ושום נקום בבוקר. יום אחד רחוק מההתחלה, יום אחד קרוב לסוף. אז אולי אני באמת מבזבז את הזמן, אולי המחשבות האלה הן סתם מדכאות, ולא מועילות. אבל מה לעשות? עדיין אין חוקים נגש מחשבות שלא מועילות. ואם היו, הייתי כותב את זה מהכלא. כבר 2:20 באמת מאוחר. אז אלה היו המחשבות שלי, הרהורים אם תרצו. הרוב היו שטויות, כן, זה ברור. אבל חלק לא, חלק באמת רציני. אבל עדיין, אלה רק המחשבות שלי. או ההרהורים בעצם, סתם הרהורים של אמצע הלילה. 2:21.

 

[Yuli Gama]

אהבתי

למה אתה לא מכניס את זה לסיפורים? כן יש את המחשבות האלו לכולם, כן הם דיי ציניות וקצת מרירות, אבל זה סיבה עוד יותר טובה להכניס אותם לסיפור.קח את מה שהכי מפריע לך מכל הרשימה, ותכתוב!

 

[avivs]

חחחח

יש לי כל כך הרבה סיפורים ושירים על נושאים כאלו. זה פשוט אחד שפרסמתי. זה לא משהו חדש שאני כותב עליו.

 

[farseer]

אתה באמת בנאדם

דכאוני, נכון?

אולי עדיף לכתוב מהורהר, או אולי אדם עם מחשבות פילוסופיות רבות. מזכיר לי קצת את עצמי לפעמים.... (תגידי מור, גם את נעשית מהורהרת?) הרהורי בוקר ירדתי הבוקר למטה. האוכל היה מבושל. מבושל מדי. למה לבשל? הרהורים, הרהורים.. למה אין האדם מסוגל לאכול דבר מה לא מבושל, נע? שמעתי פעם שהאדם לא נועד לאכול בשר... האם דבר זה פירושו הוא שאנחנו צימחוניים? האם נועדנו לחיות על תרד מבושל ומצחין? כשעליתי אל חדרי המבודד תהיתי, האם האדם הוא בעל מטרה מסוימת בחייו? האם מטרתנו היחידה היא להתרבות? האם אין לנו מטרה מדהימה, כמו בספרים? האם אנחנו כמו פרפרי המשי? יוצאים מהביצה, מתפתחים, מזדווגים, מתרבים, מתים? למה בכלל להיוולד? בשביל לחיות. אבל האם יש טעם לחיינו? לזנוח הרהורים שכאלו זה דבר קשה כאשר יש ברקע את המוסיקה של "ימי חיינו", הסדרה האהובה על בת דודתי. למה האדם צריך קרובים? זוהי רק עוד... השרצה של האדם. תהליך התרבות. מהי המטרה? לכל דבר? סוף הרהורים הא? אתם רואים, גם בי יש משהו פילוסופי..

 

[Yuli Gama]

תיקון

יש לך הרבה סיפורים ושירים, האם הכוונה דישיזם? כי יש הבדל מאוד מאוד רציני בין סיפורי דישיזם, שתמיד בריאים למגירה(ולנפש) לבין כתיבת סיפור על בסיס מטען רגשי, תוך מודעות לכך.

 

[avivs]

לא הבנתי

אני כותב. הסיפורים והשירים שמורים לי במחשב. פרסמתי חלק גדול מהם בפורום סופרים צעירים. דישיזם? לא הבנתי את המילה...

 

[farseer]

הכוונה הייתה

האם אתה כותב את זה בתור משהו שאתה מרגיש באמת, סוג של מטען רגשי, או שאתה כותב את זה בתור משהו שסופר כותב, כלומר, דעתו על החיים, בלי ערבוב של מה שהוא באמת מרגיש על החיים... אני חושבת..

 

[avivs]

אה..

אני מאמין שרוב הדברים שמישהו כותב יש בהם חלק ממנו. מחשבות, רגשות, חלק. וכשאני כותב משהו דכאוני, אפילו עם הנושא של הסיפור או השיר הם לא בדיוק עליי. הרגשות הם בהחלט שלי. אני לא מזייף רגשות.

 

[farseer]

הממ..

אם כך <יושבת בשפתיים קפוצות> צר לי לבשר לך ש - אין לי מושג מה זה אומר... אבל בואו נקווה שאין לך נטיות התאבדותיות, לפחות לא לפני שתסיים את הסיפור על דין..

 

[avivs]

את יודעת מה...

אם זה חשוב לך כל כך... אני לא אתאבד לפני שאני אסיים את הסיפור על דין. אבל רק בשבילך.

 

[farseer]

מה באמת?

וואי, תודה.. זה ממש חשוב לי (ברצינות..)

*מחכה להמשך

 

[Yuli Gama]

לקסיקון!

איך איתכן שכותב ותיק כמוך עוד לא קרא את הלקסיקון? תתביש לך! דישיזם, גרסה רכה יותר של "סיפור חיי הדפוקים". זה לא רע כמו שזה נשמע, הכוונה בעיקר להוצעת רגשות על הדף רק בשביל להוציא אותם לשם, בלי כל קשר לשחשיבותם לעלילה. מן התבחיינות עד כמה רע וקשה, נפוץ בעיקר בכתיבה למגירה. זה לא דבר רע, אני לא קוטלת או מבקרת את זה (אחרי הכל כולנו כותבים דשיזם) העניין הוא לדעת מתי זה דשיזם, ומיועד למגירה בלבד, ומתי זה סיפור שבו אתה שוזר את רגשותיך. דשיזם מיועד למגירה, הדבר השני מיועד לפרסום. הקטע שלך למשל, הוא גובל בדשיזם, אבל אם תכניס את הרגשות האלו לתוך סיפור, זה כבר יהיה שזירת רגשות לתוך כתיבה. ההבדל אינו אם הקטע בתוך סיפור או לא, ההבדל הוא האם אתה יודע לעצור את עצמך בזמן הכתיבה בסיפור ולא לספר לכל הקוראים עד כמה בדיוק "רע, כואב, מגניב, טום, מדהים" לך