מה עושים במקרה כזה?
יש לי חבר כבר 3 שנים
אין ספק בכך שאני אוהבת אותו מאד.
אבל בתור בת 21 לפעמים בא לי גיוון
אני מרגישה שאני בוגדת במחשבות.
ולפעמים גם מרגישה שאני לא באמת במערכת יחסים כי אנחנו לא מתראים. הוא בצבא ואני לא. והוא עוד בקרבי.
זה מן תסכול שחוזר על עצמו מידי פעם.. הריחוק הזה
עם כל האהבה לפעמים נדמה שזה לא מספיק
ואני מוצאת את עצמי "נדלקת" על ידידים שלי.. וחושבת "מה אם הייתי עכשיו עם מישהו אחר?"
המון רגשות מעורבים
שאני אוהבת, אבל הריחוק מפריע
ושה"פיתויים" בסביבה שלי קשים אליי. ולפעמים רגשות אשמה על זה שאני בכלל מפנטזת על ידידים שלי
מה אני אמורה לעשות? ואם ניפרד ואז לא נחזור? ואם נועדנו להיות ביחד וזה לא יקרה? איפה נכנס כל הקטע של הגורל והרוחניות בקשר הזה?
אני מרגישה קצת רע
יש לי חבר כבר 3 שנים
אין ספק בכך שאני אוהבת אותו מאד.
אבל בתור בת 21 לפעמים בא לי גיוון
אני מרגישה שאני בוגדת במחשבות.
ולפעמים גם מרגישה שאני לא באמת במערכת יחסים כי אנחנו לא מתראים. הוא בצבא ואני לא. והוא עוד בקרבי.
זה מן תסכול שחוזר על עצמו מידי פעם.. הריחוק הזה
עם כל האהבה לפעמים נדמה שזה לא מספיק
ואני מוצאת את עצמי "נדלקת" על ידידים שלי.. וחושבת "מה אם הייתי עכשיו עם מישהו אחר?"
המון רגשות מעורבים
שאני אוהבת, אבל הריחוק מפריע
ושה"פיתויים" בסביבה שלי קשים אליי. ולפעמים רגשות אשמה על זה שאני בכלל מפנטזת על ידידים שלי
מה אני אמורה לעשות? ואם ניפרד ואז לא נחזור? ואם נועדנו להיות ביחד וזה לא יקרה? איפה נכנס כל הקטע של הגורל והרוחניות בקשר הזה?
אני מרגישה קצת רע
