מה עושים כדי להגיע לתחתית???
אני רוצה להגיע לתחתית על מנת שאוכל להתחיל לעלות חזרה, אבל לא מצליחה משום מה. אני עדיין נעה ונדה בין מצבי רוח משתנים, עוד לא הגעתי ממש לתחתית (ואני יודעת שהיא מחכה לי, אני זוכרת מנובמבר...) אבל גם עדיין אני לא עצמי ודי מתעצבנת מזה שיש אנשים שמצפים כבר שזה יהיה מאחוריי (אני חיה עם אחד כזה...). בת´כלס, הילדים די גורמים לי להישאב בחזרה לחיים, אין ברירה, הם כאן והם בחופש, מצפים להתייחסות ואני משתדלת . אז נכון שאני תופסת את עצמי צורחת עליהם על שטויות, ופתאום אני תופסת את עצמי, ומבינה זה לא הם זה אני, ואז אני לוקחת נשימה עמוקה והולכת לכורסה שלי לרחם על עצמי כמה דקות. ואחרי כמה דקות ישיבה שם מגיעות הדמעות, לא שיטפון אבל בהחלט טפטוף, וכמה דקות אחרי זה - זה עובר. החזה כבר לא כואב, יש עדיין פה ושם מעט טפטופים אבל לא נורא, הבטן לעומת זה מציקה, כנראה שזו ההתכווצות של הרחם. כרגע אני שוקלת בערך 7 קילו יותר ממה שהתחלתי את ההריון, לא נורא אבל כל כך מיותר, מילא להשמין עם תוצרת בסוף אבל להשמין סתם, ולהישאר רק עם כאב לב.... סתם נאחס שמצטרף לנאחס הכללי. הלילות עדיין קשים לי מאד, אני לא מצליחה להירדם, כל הזמן אני רואה מולי (בלילה) את דמותה חסרת החיים, ואני כל כך מצטערת שלא נגעתי בה, אני יודעת שזה טפשי, אבל כל כך הייתי רוצה לראות אותה שוב, כי לא הסתכלתי בה מספיק, ודמותה הולכת ומיטשטשת לי. אני מאד מאד חלשה פיסית, ירדתי למכולת וחזרתי כמו אחרי מסע כומתה.
אני רוצה להגיע לתחתית על מנת שאוכל להתחיל לעלות חזרה, אבל לא מצליחה משום מה. אני עדיין נעה ונדה בין מצבי רוח משתנים, עוד לא הגעתי ממש לתחתית (ואני יודעת שהיא מחכה לי, אני זוכרת מנובמבר...) אבל גם עדיין אני לא עצמי ודי מתעצבנת מזה שיש אנשים שמצפים כבר שזה יהיה מאחוריי (אני חיה עם אחד כזה...). בת´כלס, הילדים די גורמים לי להישאב בחזרה לחיים, אין ברירה, הם כאן והם בחופש, מצפים להתייחסות ואני משתדלת . אז נכון שאני תופסת את עצמי צורחת עליהם על שטויות, ופתאום אני תופסת את עצמי, ומבינה זה לא הם זה אני, ואז אני לוקחת נשימה עמוקה והולכת לכורסה שלי לרחם על עצמי כמה דקות. ואחרי כמה דקות ישיבה שם מגיעות הדמעות, לא שיטפון אבל בהחלט טפטוף, וכמה דקות אחרי זה - זה עובר. החזה כבר לא כואב, יש עדיין פה ושם מעט טפטופים אבל לא נורא, הבטן לעומת זה מציקה, כנראה שזו ההתכווצות של הרחם. כרגע אני שוקלת בערך 7 קילו יותר ממה שהתחלתי את ההריון, לא נורא אבל כל כך מיותר, מילא להשמין עם תוצרת בסוף אבל להשמין סתם, ולהישאר רק עם כאב לב.... סתם נאחס שמצטרף לנאחס הכללי. הלילות עדיין קשים לי מאד, אני לא מצליחה להירדם, כל הזמן אני רואה מולי (בלילה) את דמותה חסרת החיים, ואני כל כך מצטערת שלא נגעתי בה, אני יודעת שזה טפשי, אבל כל כך הייתי רוצה לראות אותה שוב, כי לא הסתכלתי בה מספיק, ודמותה הולכת ומיטשטשת לי. אני מאד מאד חלשה פיסית, ירדתי למכולת וחזרתי כמו אחרי מסע כומתה.
