מה עושים כשאבא מציק?

[כוכבית 2000]

מה עושים כשאבא מציק?

הילדים שלי מתלוננים שאבא מציק להם, מה זה מציק? זה כבר עניין לפרשנות, הוא יכול לפעמים לחבק אותם חזק וכשהם יבקשו ממנו שיפסיק הוא ימשיך וימשיך, הוא יכול לעשות להם דברים שבעיניו הם טובים, אבל בעיני הילדים הם מתפרשים כסוג של הצקה. הבעיה הזו קיימת כבר המון זמן, הלכנו לייעוץ זוגי, והלכנו לטיפול משפחתי, ומסתבר שלבעלי יש איזו בעיית תקשורת, שמאופיינת במה שנקרא אינטלגנציה רגשית נמוכה, למרות כל הטיפולים חל שיפור מסויים, אבל אין שינוי מהותי בהתנהגות שלו כלפי הילדים. לפעמים הילדים שואלים אותי למה התחתנת עם האבא הזה? או אמא למה את לא מתגרשת?, ויש ימים שאני יודעת שלא טוב להם בבית. למרות שהיום הוא כבר מודע לבעיה שלו (מה שלא היה פעם) אני כבר הרבה זמן לא יודעת מה לעשות, אני לא ממש רואה פתרון, ולא רואה איך הוא משתנה, אשמח לשמוע עצות מה עלי לעשות.

 

[טלי אמסלם]

שאלה אישית אלייך

הייתי רוצה לשמוע מה היחס שלך לבעלך? איך את מדברת עליו בנוכחות הילדים? על פי הקבלה אבא ואמא הם אחד כלפיי הילדים וכך צריך לתת להם הרגשה, של מקשה אחת, החלטה אחת, ומין הנהגה בבית, ואז זה יותר בריא, הם מקבלים יחס נכון לחיים, קשה לי להבין מאיפה ילדים שואלים שאלות כאלה על אבא, ילדים לא מזלזלים סתם באבא. אשמח לעוד פרטים.

 

[כוכבית 2000]

תשובה אישית

בעלי הוא היותר דומננטי בבית, ואנחנו באמת לא מקשה אחת, יש לנו הרבה חילוקי דעות על אופן חינוך הילדים הוא הרבה יותר נוקשה ואני הרבה יותר רכה, במקרה שלנו כל אחד קיצוני בכיוון שלו, ואני אכן מודעת שזו בעיה, וכל אחד צריך להתקרב כדי שנוכל להגיע לדרך האמצע. אנחנו לא מדברים הרבה לא בנוכחות הילדים וגם לא בכלל אם כי בתקופה האחרונה זה קצת השתפר. אני מנסה לחשוב על מה היחס שלי לבעלי, ובדרך כלל היחס הוא בסדר, חברי, אבל לפעמים אני יכולה להתרגז על דברים שהוא עשה או לא עשה בנוכחות הילדים, בדרך כלל שהילדים שואלים את השאלות הללו אני לא מגיבה, לפעמים אני יכולה לשאול את הילד למה הוא חושב ככה, ולרוב התשובה תהיה כי אבא מציק, אני ממש לא בטוחה שהשאלות הללו מגיעות ממקום של זלזול, כי הם ממש לא מזלזלים באבא שלהם, השאלות האלו באות לרוב אחרי הצקות שלו כלפי הילדים כשהם מרגישים לא נוח בנוחכותו. מקוה שסיפקתי מספיק פרטים.

 

[טלי אמסלם]

אני בעד משחק../images/Emo91.gif

אני חושבת שכדאי לטובת כל המשפחה לנסות מהצד שלך לשחק מצב (ביחס שאישה היא עמוד השידרה של הבית) תתיחסי איזה תקופה, נניח שבועיים, אל בעלך כאילו הוא יודע מה הוא עושה והוא הצודק, תתני לו מקום של כבוד והערכה ולא תסכימי שאף אחד בבית ידבר אליו לא יפה, כמו שאנחנו מתייחסים לאורח, מתייחסים אליו יפה בלי לעשות חשבון על התכונות שלו והיחס שלו. בתוך המשחק תנסי לראות איך את בדרך כלל ולמה זה קשה או לא, להתבונן מהצד. אני חושבת שמשחק כזה יכול לשקף לך מצב ופיתרון, וגם לעיתים כשאנחנו משחררים משהו לעיתים בצד השני גם קורה משהו.

 

[Rinat 789]

הי כוכבית...לא הבנתי את מה שאמרו לך:

ציינת שהבעייה התקשורתית ממנה סובל בעלך היא : אינטלגנציה רגשית נמוכה, וכתוצאה מזה הוא מציק לילדים. אני למשל אוהבת לחבק ולנשק את בתי וגם לדגדג גם אם לא בא לה אז כשהיא מעירה לי אני משתדלת להתאפס אבל זה לא תמיד הולך....האם זה אומר שגם לי יש אינטלגנציה רגשית נמוכה ?

 

[כוכבית 2000]

תשובה למה שלא הבנת

אני לא יודעת אם יש לך אינטלגנציה רגשית נמוכה, זה לא רק העניין הזה, יש עוד דברים, אבל בעקרון זה חוסר רגישות כלפי הצד השני, זה לא לראות את הצד האחר, הוא יכול למשל לדבר במונולוגים ארוכים, ולא באמת לשים לב אם הצד השני מאזין לו. לבעיה הספצפית שלו יש עוד תסמינים, שזה אחד מהם. כתבת שכשהבת שלך מעירה לך את משתדלת להתאפס, זה אומר שאת מודעת שלא נוח לה , במקרה שלו הוא לא מבין שלא נוח לילדים ולכן הוא ממשיך. מקוה שעזרתי.

 

[keren kr]

כמה שאלות

ייתכן שהילדים , מקבלים התרשמות מהתגובות שלך?, שאת גם חושבת שזה הצקה , שאת מבינה שהוא מציק וגורם להם סבל אבל אין מה לעשות? - אני יכולה להגיד לך שאם רוצים לפרגן ולכבד מישהו , מספיק לדעת שיש לו כוונות טובות , אז אין לו קסם אישי סוחף, אז יש לו בעיית תקשורת, מה זה חשוב הוא באמת אוהב אותם , אני מאמינה ורוצה בטובתם , וזה לא מובן מאליו וצריך להעריך את זה, לא יהיה אבא בעולם שיאהב וידאג להם יותר ממנו. וצריך לקבל אותו , ולא לתת לו הרגשה שהוא נחות , או לנסות לשנות אותו . - אני במקומך הייתי מנסה להעצים אותו , לפני הילדים , להגיד תראו יש לו כוונות טובות, הוא אבא שלכם והוא אוהב אותכם , אני מעריכה אותו והייתי שמחה אם תמצאו גם אתם דרך לכבד ולהעריך אותו. - זה יועיל לכולנו כמשפחה , וזו גם התנהגות שתכבד יותר אתכם גם בעיני וכו'. -אני עוסקת גם בגישור , יש מקרה של זוג שברור שיש פער מאוד גדול ביחסי הכוחות ביניהם , ומה שקורה שהאשה שם גם מאוד סובלת מהפער הזה, ופתאום שהיא רואה שיש גם גישה אחרת , לא טריויאלית , שהיא יכולה גם להעצים ולא רק להתייחס כל הזמן בביקורת, אז פתאום היא הבינה שיש לה הרבה עבודה גם על עצמה ....ומפגישה לפגישה אני רואה שהיא קצת יותר מפנימה גישה מכבדת כלפיו , וככה לה זה יותר קל לחיות איתו, וברור שגם לו ... - לסיכום , אני מציעה לך לבקש מהם להפסיק את כל הזילזול כלפיו , ושיפסיקו עם השאלות הביקורתיות, ולהראות להם דוגמא לגישה מכבדת כלפיו , ולעודד גם אותם... נראה לי שככה יהיה לכולם יותר טוב. - נורא קשה לחיות עם מישהו שאתה רואה בו נחות , מה זה אומר עלייך שאתה קשור אליו? ..., הפוסל במומו פוסל!!! אפשרי לדעתך?

 

[כוכבית 2000]

כמה תשובות

קודם כל אני חייבת לציין שאני ממש לא רואה בו נחות, להפך במערכת הזוגית שלנו אם יש מישהו נחות זו אני ולא הוא, הוא דווקא היותר חזק והדומננטי. אני לא אומרת שאני הכי בסדר בעולם ואני יודעת שגם אני צריכה להשתפר בכל מיני דברים. בקשר לילדים כשהם אומרים כל מיני דברים על אבא שלהם, לא תמיד (אני מודה) אבל לפעמים אני מזכירה להם את כל הדברים הכייפים שהוא עושה איתם, והוא באמת עושה איתם כמו לקחת אותם לבריכה לטיולים ועוד דברים דומים. המילה הצקה לא באה ממני, (לפחות לפי מה שזכור לי), אבל אם הוא תופס את אחד הילדים מחבק חזק ולא יודע איפה הגבול הדק שעובר בין הזמן שזה נחמד לבין הזמן שזה הופך להיות סבל, והילד יכול לבקש ממנו שיפסיק אבל הוא ממשיך וממשיך, והילד בוכה וצורח והוא עדין ממשיך, אז מה אני בדיוק אמורה לעשות להסתכל מהצד וכשהוא יחליט מתישהו לשחרר אותו להגיד לילד לאבא שלך יש כוונות טובות הוא לא התכוון להכאיב לך? אז היו תקופות שכשהיה קורה משהו מיד הייתי מתערבת ומבקשת ממנו שיפסיק, בעקבות הטיפול המשפחתי, הפסקתי עם זה, והיום אני משתדלת לא להתערב בכלל ולתת לילדים להסתדר איתו לבד, רק במקרים שאני מרגישה שבאמת אין ברירה אני מתערבת. כתבת במין זלזול אז יש לו בעיית תקשורת, הסיבה שציינתי את העובדה הזו, היא שהבעיית תקשורת הזו היא הסיבה שגורמת לו להתנהג כפי שהוא מתנהג. כתבת "וצריך לקבל אותו , ולא לתת לו הרגשה שהוא נחות , או לנסות לשנות אותו " ואני חושבת על המילים האלו שכתבת ופתאום נראה לי שזו היתה טעות מצידי לעלות את הנושא בפורום. אני קיבלתי אותו כמו שהוא , בחיים לא נתתי לו הרגשה שהוא נחות ואף פעם לא ניסיתי לשנות אותו, אנשים שמכירים אותנו היו מעידים שההפך הוא הנכון, הוא תמיד ניסה לשנות אותי עוד מלפני שהתחתנו בכלל ,הוא לא קיבל אותי כמו שאני , ובעניין הרגשת הנחיתות כבר כתבתי בתחילת דבריי. הלכנו לטיפול משפחתי כדי להתמודד עם הבעיה הזו ומהטיפול הבנו שבעצם יש לו בעיית תקשורת ,(לפני זה לא היינו מודעים לזה) כשמנסים לטפל בבעיות מסויימות לפעמים צריך לעשות שינויים משני הצדדים לא כי רוצים לשנות דווקא אותו, פשוט כי רוצים שיהיה יותר טוב.

 

[טלי אמסלם]

זה תלוי בנו

אני עדיין חושבת שזה תלוי בנו הנשים, יש משהו ביחס שלנו שמחזיק את הבית, לאו דווקא במה שאומרות אלא היחס שלנו מבפנים, ברור שיש שני צדדים והאמת שהמצב לא נשמע קל בכלל, במיוחד שאתם כבר אחרי טיפול , ואז כשדברים חוזרים זה מייאש, כי כבר ניסינו. אבל, יש בכל זאת משהו שצריך לקבל, מתוך משהו שנשמע שאי אפשר לשנות, אחרת מה? דוגמא קצת קיצונית: מכרה שלי התחתנה עם בן זוג נכה מאה אחוז, הוא לא יכול לחבק את הבנות שלו ולהחזיק אותן ולעשות איתן הרבה דברים אבל יש משהו בזה שברור שאין ברירה, זה המצב, אין כאן מקום לשינוי, יש דברים אחרים שמחברים... בקיצור אני מדברת על החלטה במקום שאין אפשרות לשנות צריך לקבל.

 

[כוכבית 2000]

בקשר לדוגמא שלך

את הדוגמא שנתת אמרה לי גם הפסיכולוגית שלי, רק שיש הבדל קטן, כשהמכרה שלך התחתנה היא ידעה שהיא מתחתנת עם מישהו שהוא נכה ואני מניחה שאולי היא לא חשבה עד הסוף על כל ההשלכות של זה, אבל היא לקחה בחשבון שהיו לה הרבה התמודדויות לא פשוטות בגלל הנכות הזאת, ובכל זאת היא התחתנה איתו. כשאני התחתנתי עם בעלי לא ידעתי על הבעיה שלו וגם הוא עצמו לא היה מודע לה, גילנו את זה כשהתחילו הבעיות כשהלכנו לטיפול,(אחרי כמה שנים טובות) שאגב, אם זה היה תלוי רק בבעלי הוא לא היה הולך. עכשיו יש לי 2 אפשרויות או שאני מקבלת אותו כמו שהוא על כל המגבלות שלו ומנסה להתמודד איתן כמו המכרה שלך או שאני לא חייבת להתמודד ואני יכולה לפרק את החבילה ולהמשיך בחיים בלעדיו, הפסיכולגית שלי המליצה דווקא על האפשרות השניה, ולא רק היא. ואני עדין חושבת ששלמות המשפחה היא מעל הכל ולכן לא בחרתי באפשרות הזאת, אבל מצד שני גם לא קיבלתי בהשלמה את האפשרות הראשונה. באיזשהו אופן עדין לא ממש החלטתי מה אני באמת רוצה לעשות.

 

[kaya11]

רק הצעה

מה שאני עושה כשאני מתלבטת זה תהליך של קבלת החלטה של 3 שלבים: 1- עושה רשימות הכי כנות והכי מפורטות לגבי היתרונות של כל אחת מהאפשריות שעומדות בפני (למשל ברשימה של למה להשאר תכתבי את כל הסיבות שבכלל התחתנת עם בעלך, את שמירת שלמות המשפחה, את זה שהוא אבל לילדים שלך) את הרווח שיהיה לך מכל אחת מהאפשרויות (רווח לאו דווקא כספי אלא יותר רגשי אבל גם כספי אם יש כזה) 2- מדמיינת איך יראו חיי בעוד שנה, 5 שנים ו10 שנים מעכשיו אם אני בוחרת באפשרות אחת ואיך הם יראו אם אבחר באפשרות השנייה וכותבת גם את זה. 3- קוראת את כל מה שכתבתי ומנסה להרגיש מה הבטן שלי אומרת, מתי היא מתכווצת ומתי היא רגועה ושלווה. אחרי שתעשי עם עצמך את התהליך הזה אני מאמינה שההחלטה מה לעשות ואיך כבר תהיה ברורה לך. מקווה שעזרתי מיכל

 

[keren kr]

חייבת לך הסבר

קודם כל , נראה לי שדבריי קצת פגעו , או הרגיזו , אז קבלי את התנצלותי. מדברייך היה נראה כאילו , לא כל בני המשפחה שותפים מספיק במאמץ בכדי לשפר את איכות החיים של כולם . והרגשתי מדברייך מעין קונצנזוס כזה לגביו. ודווקא בגלל שאני חושבת שבאמת הפתרון הוא ביחס מכבד ומקבל אחד כלפי השני, הקצנתי את הסיטואציה כפי שהיא ניתפסה אצלי . ולא מתוך כוונה לזלזל בו חס וחלילה , להפך. ניסיתי לכוון למצב בו צריך לרתום את כולם לתהליך בו כל אחד עושה את הצעד שלו בשביל איכות המשפחה , וההפך לא לתת לגיטמציה לביקורת שבאה ממקום שאיננו בונה ומשתתף. - ולגבי השיתוף בפורום , זה חי , ולאנשים יש דעות ורגשות, לפעמים זה קצת גולש. גם מזה לומדים....

 

[keren kr]

וגם, בסופו של דבר זב תלוי בחיבור ביניכם

אם הילדים יתרשמו שיש ביניכם חיבור- למרות השוני, הקשיים וההתמודדות. את זה הם מחקים,ויחפשו גם הם את נקודת החיבור.

 

[כוכבית 2000]

לגבי החיבור

לצערי, היום באמת כבר אין הרבה מה שיחבר בניינו, תמיד היינו שונים, גם בזה שכל אחד מאיתנו בא מרקע אחר, העניין הוא שאני זו שתמיד התקרבתי וותרתי, והיום כשאני מבינה כמה וותרתי בחיי הפרטים וכמה השתנתי בגללו וכמה מעט קיבלתי בתמורה,וזה לא שוותרתי בשביל משהו בתמורה, אלא למען העתיד שלנו ביחד. והוא לא זז מילמטר ממה שהוא וממי שהוא, במהלך חיינו המשותפים תמיד אני הייתי זו שניסתה לגשר ולהתפשר. במצב שלי היום של יאוש מתמשך כבר הרבה זמן, נורא קשה למצוא את נקודות החיבור.

 

[sombol1]

בעלך מודה לבעיה שלו או חושב שהוא בסדר ?

אני חושב שבכל זאת לפי מה שנראה באמת ניסית הרבה והבעיה היא אכן בו אבל הוא צריך להסכים לזה ולרצות לשנות את המצב הייתי ממליץ אולי על טיפול זוגי למרות שכבר הייתם לי היה מצב מאוד דומה רק הפוך אשתי הייתה הקשוחה ואני הרך והילדים תמיד העדיפו אותי על פניה זה עשה רע לכולם בסופו של דבר עד לרצון להתגרש אבל מטפלת מעולה בשם שביט הראתה לנו את הרע שגרמנו זה לזו כי אני לא ראיתי מה שגרמתי לה בסופו של דבר הבעיה של שניכם כזוג אבל שניכם צריכים לרצות להיות ביחד ולרצות לתקן את המצב בהצלחה.

 

[Rinat 789]

ווואללה...סומבול, בהחלט כדאי לתת לזה צ'אנס

תוכלי לברר פרטים על אותה מטפלת דרכו בהצלחה

 

[כוכבית 2000]

בעניין הטיפול הזוגי

האמת שכרגע אני לא ממש יודעת עם טיפול זוגי זה הפתרון, כמו שציינתי יש לו בעית תקשורת והוא מודע לבעיה שלו, כרגע הוא הולך לפסיכולוג שמתמחה לבעיות מהסוג שיש לו. ואני עדין הולכת לאותה מטפלת שהתחלנו איתה ביחד אבל אני אצלה כבר הרבה זמן לבד. אני מניחה שזה נשמע נורא שכל אחד הולך למישהו אחר, אבל הפסיכולוגים דיברו בניהם ואני מקוה שבקרוב תהיה לנו פגישה משותפת אצל הפסיכולוג שלו. האמת אני די סקפטית לגבי הטיפול, כי בינתיים זה לא ממש עוזר, אומנם יש שיפור אבל עדין יש עוד על מה לעבוד. בכל אופן תודה על ההצעה שלך, ואם זה יהיה רלוונטי אני אשמח לקבל את המספר.

 

[sombol1]

שלחתי לך טלפון במסר אישי מקווה שיעזור בהצלחה!

 

[כוכבית 2000]

תודה!

 

[limorsf]

קראתי את כל מה שכתבת ומה שענו לך -

ורוצה להציע שדווקא יש גבול להתפשרות! ולפעמים אפשר לדרוש שינוי כאשר כל אנשי המקצוע מסביב אומרים שזה לא מתאים! מבחינת הילדים, זכותם לשים גבול, ושישמעו אותם כאשר הם שמים אותו - אחרת נוצר נזק מבחינתם! יותר מכך, לפעמים הצד השני יעשה שינוי דווקא כאשר תהיה אוירה של - עד כאן! מי שיכול כמוך לחוש את השני, לשים את הצרכים של השני לפני שלו, ולדאוג לכולם - בטח לא צריך להיות נחות בבית אלא מוערך - כי ללא ספק את עיקר הבית! גירושין היא החלטה אישית מתוך תחושת אין ברירה, אבל גם בהחלטות אחרות יש נזקים אפשריים. עצה אישית - שימעי את כולם אבל עשי רק לפי הבנתך - אף אחד לא חי את חייך במקומך!!!! ורק את יודעת מה טוב לך. כן לך. לא רק לילדים או לבעלך. לך! בהצלחה לימור סופר פטמן פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית