מה עושים כשאין מילים

[פרוזק]

מה עושים כשאין מילים

שיסבירו את הכאב כשאני יכולה לבו ולומר כואב לי אבל אני לא יכולה לאסביר מה מציק שאני לא יכולה לדעת מה זה הכאב אזה?

 

[סהר-תמיכה]

לא תמיד אפשר לחבר אחד לאחד

אבל כשבודקים את החיים בכללותם, כמו שנהוג לעשות בטיפול למשל, מנסים לגלות מאיפה זה מתחיל, מה הגרעין ומנסים לבחון את הדברים בעיניים שלך כיום ולברר איך אפשר שיהיה פחות כואב.

 

[עצמי]

כשאין מילים

אבל רוצים להעביר את המסר... כותבים מה שבא. לא מתכננים את מבנה המשפט, לא בונים תחביר. פשוט מוציאים - בזרימה חופשית את האותיות.. כאן את יכולה לכתוב איך שיוצא... אפילו להשתמש באותה מילה פעמים רבות. אנחנו נבין אותך, ונשתדל לקרוא מאחורי המילים את העומק. גם אני מוצאת את עצמי לא אחת קבורה בדממה המאולצת. כשהרבה מילים מדברות לי ברעש בתוך הראש, בתוך המצוקה... אבל לא מצליחה להעביר אל הדף. זה קשה. אני יודעת. והרבה פעמים אני בוחרת לשתוק. אבל אני מאמינה היום, שיש מקום לנסות ולאמר. זה לא תרופת פלא, אבל יש בזה בכל זאת משהו, שמשנה את המב לקצת יותר נסבל. שימרי על עצמך, ותני לעצמך את החופש לאמר ... פה זה מותר. קוראת אותך, גם אם לא תמיד מגיבה. עצמי.