סיטואציה כאובה
כמות הדעות לגביה שווה לכמות היועצים כפול שתיים. למרות זאת אנסה לומר כמה דברים: אני חושב שמדובר כאן בשלושה נושאים: המלגה, מסלול הלימודים והיחסים עם המנחה. המילגה – מלגה ניתנת על פעילות מסוימת. אם במלגה שלך יש התניה לפעילויות שהיית צריך לעשות ולא עמדת בהם? האם בתנאי המלגה יש סעיף הדן בצורך להחזיר אותה. ככל שידוע לי מלגה לא ניתנת כתלות בתוצר אלא כתמיכה בתהליך. שווה לבדוק עם הגופים המנהליים האחראים על תחום זה. כמו כן, חשוב לבדוק מה הנוהל אצלכם לגבי המשך הלימודים: בדרך כלל לימודי הדוקטורט מוגבלים בזמן. אצלנו, למשל, צריך תוך שנה להגיש הצהרת כוונות ותוך שנה נוספת להגיש הצעת מחקר ואז תוך פרק זמן מוגדר לסיים את הלימודים. כיצד זה אצלכם? בעיקר לאור העובדה שעברו שנתיים וטרם נכתב דבר מה. מה הנוהל אצלכם במקרה כזה? בנושא היחסים עם המנחה יכולים להיות כמה כוונים: • אתה הבעיה - אתה לא נראה לו כתלמיד רציני – הוא מתרשם שאתה לא מתאים "ומטרפד" כדבריך, כל מה שאתה כותב בלי קשר לאיכות הכתיבה. - מה שאתה כותב לא מוצא חן בעייניו – הוא מעריך שמה שכתבת לא מספיק טוב. • הוא הבעיה – הוא לא יודע מה הוא רוצה. לא מצליח לגבש דעה מה צריך לעשות ואיך. לכן גם פוסל כל דבר אבל לא מכוון למקום שכן נראה לו ואותך לכלל עבודה פרודוקטיבית. • הקשר בניכם הוא הבעיה – אין כימיה. הוא/אתה לא מוצאים מסילות זה לליבו של זה והקשר הזוגי לא הולך. קורה! הייתי מנסה לנתח את היחסים בינכם ביושר הכי גדול (ואולי בסיוע מישהו שלא רק מפרגן בעיוורון), ומנסה לבדוק מה מתוך האמור הוא הנכון ביותר (ואולי שילוב של כמה סיבות). הייתי שוקל פגישה עם המנחה לליבון הנושא. ראשית, כדי להבין. אולי ניתן ליישר את ההדורים. אולי הוא מנסה להעביר מסר ולא מצליח. אולי בשיחה ניתן יהיה להגדיר כוון ברור יותר עם הנחיה ממוקדת יותר. הדבר נחוץ כי: א. הוא היחיד בתחום שמעניין אותך ולמעשה אני מבין שאם לא תונחה על ידו הרי שבאוניברסיטה הזו אין מי שיכול להנחות תחום זה. ב. הוא ראש המחלקה ומן הסתם נודעת לו השפעה גם על המשך לימודיך באותה אוניברסיטה וגם באחרות. ג. השיחה נחוצה בעייני גם כדי לישר את ההדורים הבינאישיים ביניכם. מן הסתם הוא לא עיוור ורואה ששום דבר לא זז במשך שנתיים. זה לא דבר אופייני. הייתי שואל לדעתו באשר לאפשרויות העומדות בפני. (דבר שצריך לעשות בזהירות. אם אתה חושב שהוא הולך לומר משהו כמו: אין לך סיכוי אצל אף אחד... לא הייתי רוצה להביא אותו לומר את המשפט הזה. כדי שלא ייצור התחייבות למשפט שאמר. עדיף להשאיר כזה דבר באוויר). מכל התהליך הזה צריך לצאת אחת מהאפשרויות: - אתה מפסיק את לימודיך. לפחות לעת עתה. - אתה מחדש את המאמץ לעבוד עם המנחה דנן כשאתה מבין טוב יותר מה הוא מצפה. - אתה עובר אוניברסיטה אבל נשאר באותו תחום מחקר. - אתה עובר תחום מחקר . (באותה אוניברסיטה או באחרת). אפשרויות נוספות: האם אתה מכיר מנחה אחר מהחוג שניתן להתייעץ איתו. הוא מן הסתם מכיר את הנפשות הפועלות ואולי יכול לתרום מניסיונו ורעיונותיו הטובים. האם אתה מכיר, או יכול ליצור קשר, עם סטודנט אחר של אותו מנחה ולהתייעץ איתו. בכל מקרה, לטעמי, פרק הזמן שעבר ארוך מכדי להניח לדברים כפי שהם. חשוב לבדוק את הנושאים המנהליים כדי לדעת היכן אתה עומד מבחינת הצורך להחזיר את המלגה ופרק הזמן העומד לרשותך להמשך הלימודים. חשוב בעייני עוד יותר, למצוא דרך לדבר עם המנחה כדי לבדוק מה קורה ומה ניתן לעשות. יאיר
