מה עושים כשונאים?

[למה???]

מה עושים כשונאים?

מה עושים איתה? זה מוזר לי... המון שנים לא הרגשתי שנאה ועכשיו יש בי המון המון שנאה שאני לא יודעת מה לעשות איתה. אני לא רוצה לשמור בבטן (בחזה יותר נכון). אני ממש מרגישה אותה עולה על גדותיה ואני רוצה לצרוחחחח אבל אין לי איפה, אמא פה, ישנה... כאילו מרגיש לי שהגיע הזמן, להוציא... עכשיו פשוט להוציא... מה עושים עם כל זה?!?! איך עובדים עם זה?? איך מוציאים? כאילו, שאני אוהבת, אני משתפת אנשים ומספרת להם שאני אוהבת אותם... וזה כיף גדול. וגם עם השנאה הזאת אני יכולה לעשות כיף גדול, אבל אני מעדיפה לעשות לבד, לא להוציא דברים כאלה על אנשים... מה עושים כשונאים? (ואיזה כיף שאני מרגישה סוף סוף! בקושי ידעתי שיש בי את הרצון להרגיש ועכשיו יש בי שמחה על כך שהרגשות שלי "חזרו" אלי)

 

[ליאור בריל]

כשהרגשות פתאום משתלטים... מוכר לי

גם אני תופס את עצמי לפעמים שהרגשות משתלטים על כל המודעות שלי, ולא תמיד הרגשות חיוביים, הקטע של איבוד המודעות בהתחלה נראה לי קריטי, לפחות אצלי. אח"כ אני מתחיל להיות מודע לרגשות, לראות אותם, להסתכל פנימה, האמת שזה עוזר המון, לחזור להיות מודע, אני אומר לעצמי שהרגש שלי, וגם אותו אפשר לאהוב ,מחבק אותו

וזה ברוב המיקרים פשוט ממיס כל רגש שלילי...גם שנאה

 

[למה???]

../images/Emo24.gif

לא הרגש לא השתלט... ואני לא רוצה רוצה להמיס אותו

הרגש עלה, כנראה, בגלל שהסביבה הפנימית הפכה לאוהבת ומכילה יותר, מאפשרת לעצמי לקבל את זה שיש בי גם רגשות כאלה... והרגש כ"כ חזק... ומופלא! ואני לומדת לחקור אותו ואת מה שקורה לי כשאני בתוכו. לא רוצה לוותר עליו כ"כ מהר... כאילו יש בי תחושה חזקה שאפשר להמיר אותו למשהו מדהים, שהוא רק התחלה של משהו מדהים... ומה שדרוש זה להכנס לתוכו באמת. ועם זה אני קצת מסתבכת... (לא יודעת איך לפעול)?

 

[למה???]

הבהרה

"ואני לא רוצה להמיס אותו" התכוונתי לכך שאני לא רוצה שהוא יעלם. זה לא שאני לא מחבקת את עצמי הכועסת ואוהבת אותי.

 

[ליאור בריל]

תכונה מופלאה של רגשות היא...

שכשעולה רגש שלילי כשאני מתייחס אליו באהבה הוא פשוט נמס... וכשהרגש הוא חיובי אם נתייחס אליו באותה צורה הוא לא יימס ופשוט ישאר איתנו...

אפשר לדעת ככה מהו רגש חיובי ומהו שלילי מופלא, לא?

 

[kung fu]

חיובי ושלילי זה קטלוג של השכל ../images/Emo13.gif

 

[ליאור בריל]

אמת, הכל עובר דרך האיבר האפור

בין האוזניים

(השכל) וגם הטיפול שלנו ברגשות אלו עובר דרך השכל, בכלל - כל המדיטציות וכל הטכניקות עובדות על השכל - תרתי משמע

כלומר אנו לומדים איך לשלוט על תהליכים קוגניטיביים שהם (והיום זה כבר אפילו הוכח) שולטים על תהליכים נפשיים שהם (התהליכים הנפשיים) שולטים על תהליכים פיזיולוגיים (פסיכוניורואימונולוגיה - אני אפילו לומד את זה עכשיו באוניברסיטה..) כמו מערכת החיסון.. הכל קשור בהכל מדהים

 

[למה???]

קראתי את אושו והוא אמר משהו בסגנון

הזה.. אני כבר לא זוכרת מה הוא כתב אז אני לא אתייחס לזה אלא אל מה שאתה כתבת. אני משתדלת להתייחס לכל רגש באהבה. אני לא מתייחסת אל הרגשות, האמת, אני מתייחסת אל עצמי. עצמי השונאת, עצמי הכואבת, עצמי המכילה, עצמי המתרגשת וכו'... ואפשרי שהעצמי הזאת תשתנה לחלוטין... אני מניחה. אבל יש (אצלי לפחות) קודם כל את השלב ("שלב"- זה נשמע כאילו זה בדרך לעוד משהו...) של הביטוי! העצמי הזאת שאני מתייחסת אליה וחווה אותה, חוותה משהו בעבר וחווה אותו גם עכשיו- לתת לה לשחרר את המשהו הזה... לצרוח אותו, לבכות אותו, לצחוק אותו (וכו')... ואז עוטפת את עצמי בהרגשה הרעה/טובה/מציקה(וכו') הזאת ונותת לה להיות (או יותר נכון משתדלת

) ופשוט מרגישה. ומשחררת... (אבל למשחררת לוקח זמן...) ויש אהבה בפנים שממלאת... חחח.... איזה יופי שכתבתי את זה

.

 

[rowshi2]

מוזר לי לקרוא את זה

באמת. כי אני לא מכיר, ולא רוצה להכיר את ההרגשה... לא יודע, אני פשוט לא שונא... לדעתי, עם תחשבי בבהירות, תהיה רגועה, ותקחי דברים בקלות...באיזי, תביני שזו שטות גמורה לשנוא. וזה יכול לעשות לך רק רע.... רגשות שליליים לא מסיבים שום תועלת!!!