מה עושים כשיש בעיות עם ההורים
שהם יותר מ"סתם בעיות רגילות של גיל ההתבגרות" ? כלומר - אני נמצאת במצב מאוד בעייתי... הורים גרושים, אמא שהתעללה בי מספר שנים בעיקר נפשית למרות שהייתה מעורבת אלימות "קלה", אבא שבמצב כלכלי מאוד קשה ובקושי מקיים את עצמו ולכן לא יכול לגדל אותי. אני בכיתה י"א - הייתי במסגרת חלופית מחוץ לבית ולא הסתגלתי אליה בגלל האופי (אני ילדה "טובה" מדי שלא מסוגלת לפתוח את הפה או לעמוד על דעתי, גם כאשר פוגעים בי והמסגרת הגבילה מאוד את הקשר עם החבר שלי, שהיה המשענת שלי). בלית ברירה חזרתי הבייתה בגלל בעיות שהיו באותה מסגרת, ואני נאלצת להישאר בבית עוד שנתיים. איך שורדים את השנתיים הקרובות ? אמא שלי הפסיקה עם הקללות וההשפלות, אבל היא עדיין לפעמים לא הכי נחמדה, פעם אחת היא כמעט התפרצה עליי ואני מנסה ללכת בשקט בין הטיפות... אין עוד מסגרת אפשרית. אני נמצאת כמה שאני יכולה אצל חבר שלי, אבל אמא שלי מתחילה להתלונן שאני הולכת אליו יותר מדי. היא גם תמיד מנסה לתחקר אותי למה אני הולכת אליו - מה יש לך לעשות אצלו ? למה הוא לא יכול לבוא אליך ? (כשהוא אצלי אין לנו פרטיות בכלל - החדר שלי מול הסלון והדלת חייבת להיות פתוחה עד הסוף, למרות שאני והוא כבר כמה שנים ביחד, ואין לה בעיה לקרוא לו כשאני בשירותים ולבקש ממנו להוריד את הזבל למשל) לפעמים היא מנסה לתחקר אותי לגבי קיום יחסי מין - אם אני אומרת לה שאני הולכת אליו לשעה היא מתחילה לשאול מלא שאלות ש-למה את צריכה ללכת אליו רק לשעה ? ועוד שאלה, אפילו יותר לא נעימות. היא מאוד שמרנית. אסור לנו אפילו לתת נשיקה אחד לשני לידה (אפילו אם מדובר בנשיקה על הלחי זה מפריע לה), שלא לדבר על "במקומות ציבוריים" בהם מפריע לה שאנחנו בכלל מתקרבים אחד לשני או הולכים מחובקים. לדבר איתה אי אפשר. לאמא שלי יש בעיה נפשית, אני לא אומרת את זה מתוך רגשות, אלא ממבט אובייקטיבי לחלוטין... אפילו הפסיכולוגית שהייתי אצלה פעם (לזמן קצר בגלל בעיה כלכלית) רשמה בחוות דעת על אמא שלי (חוות דעת שהוגשה לאלו שהחליטו אם אני צריכה לעבור למסגרת החלופית או לא) שהיא זקוקה לטיפול נפשי דחוף. (לא הייתי אמורה לראות את זה, ראיתי את זה במקרה). אמא שלי בטוחה שהיא בסדר, אין לה מושג אפילו שהיא עושה דברים שלא בסדר. לא מהבחינה של - היא לא מודעת למעשים - היא בהחלט הייתה מודעת כאשר משכה לי בשיער, היא פשוט לא מאמינה שהיא עשתה משהו לא בסדר, אלא שאני בגלל היותי לא מחונכת הבאתי אותה למצב הזה. אני לא רוצה לפרט עוד וזה גם לא המקום בסיכום הבעיה שלי היא כזו - אמא שלי היא אישה חולה. הרבה פעמים היא מדברת בצורה לא נעימה ועושה פרצופים מאוד לא נעימים. המכות הופסקו (ואני גם לא אתן לה לגעת בי עוד פעם). אני חייבת להעביר איתה את השנתיים הבאות. (אין מסגרת אפשרית אחרת, בררתי). איך עושים את זה ? איך נמנעים כמה שיותר מחיכוכים ובעיות בלי לשחוק את הנפש ?
שהם יותר מ"סתם בעיות רגילות של גיל ההתבגרות" ? כלומר - אני נמצאת במצב מאוד בעייתי... הורים גרושים, אמא שהתעללה בי מספר שנים בעיקר נפשית למרות שהייתה מעורבת אלימות "קלה", אבא שבמצב כלכלי מאוד קשה ובקושי מקיים את עצמו ולכן לא יכול לגדל אותי. אני בכיתה י"א - הייתי במסגרת חלופית מחוץ לבית ולא הסתגלתי אליה בגלל האופי (אני ילדה "טובה" מדי שלא מסוגלת לפתוח את הפה או לעמוד על דעתי, גם כאשר פוגעים בי והמסגרת הגבילה מאוד את הקשר עם החבר שלי, שהיה המשענת שלי). בלית ברירה חזרתי הבייתה בגלל בעיות שהיו באותה מסגרת, ואני נאלצת להישאר בבית עוד שנתיים. איך שורדים את השנתיים הקרובות ? אמא שלי הפסיקה עם הקללות וההשפלות, אבל היא עדיין לפעמים לא הכי נחמדה, פעם אחת היא כמעט התפרצה עליי ואני מנסה ללכת בשקט בין הטיפות... אין עוד מסגרת אפשרית. אני נמצאת כמה שאני יכולה אצל חבר שלי, אבל אמא שלי מתחילה להתלונן שאני הולכת אליו יותר מדי. היא גם תמיד מנסה לתחקר אותי למה אני הולכת אליו - מה יש לך לעשות אצלו ? למה הוא לא יכול לבוא אליך ? (כשהוא אצלי אין לנו פרטיות בכלל - החדר שלי מול הסלון והדלת חייבת להיות פתוחה עד הסוף, למרות שאני והוא כבר כמה שנים ביחד, ואין לה בעיה לקרוא לו כשאני בשירותים ולבקש ממנו להוריד את הזבל למשל) לפעמים היא מנסה לתחקר אותי לגבי קיום יחסי מין - אם אני אומרת לה שאני הולכת אליו לשעה היא מתחילה לשאול מלא שאלות ש-למה את צריכה ללכת אליו רק לשעה ? ועוד שאלה, אפילו יותר לא נעימות. היא מאוד שמרנית. אסור לנו אפילו לתת נשיקה אחד לשני לידה (אפילו אם מדובר בנשיקה על הלחי זה מפריע לה), שלא לדבר על "במקומות ציבוריים" בהם מפריע לה שאנחנו בכלל מתקרבים אחד לשני או הולכים מחובקים. לדבר איתה אי אפשר. לאמא שלי יש בעיה נפשית, אני לא אומרת את זה מתוך רגשות, אלא ממבט אובייקטיבי לחלוטין... אפילו הפסיכולוגית שהייתי אצלה פעם (לזמן קצר בגלל בעיה כלכלית) רשמה בחוות דעת על אמא שלי (חוות דעת שהוגשה לאלו שהחליטו אם אני צריכה לעבור למסגרת החלופית או לא) שהיא זקוקה לטיפול נפשי דחוף. (לא הייתי אמורה לראות את זה, ראיתי את זה במקרה). אמא שלי בטוחה שהיא בסדר, אין לה מושג אפילו שהיא עושה דברים שלא בסדר. לא מהבחינה של - היא לא מודעת למעשים - היא בהחלט הייתה מודעת כאשר משכה לי בשיער, היא פשוט לא מאמינה שהיא עשתה משהו לא בסדר, אלא שאני בגלל היותי לא מחונכת הבאתי אותה למצב הזה. אני לא רוצה לפרט עוד וזה גם לא המקום בסיכום הבעיה שלי היא כזו - אמא שלי היא אישה חולה. הרבה פעמים היא מדברת בצורה לא נעימה ועושה פרצופים מאוד לא נעימים. המכות הופסקו (ואני גם לא אתן לה לגעת בי עוד פעם). אני חייבת להעביר איתה את השנתיים הבאות. (אין מסגרת אפשרית אחרת, בררתי). איך עושים את זה ? איך נמנעים כמה שיותר מחיכוכים ובעיות בלי לשחוק את הנפש ?
