מה עושים כשלא מצליחים? ../images/Emo4.gif
וכשלא מפסיקים לדאוג בגלל זה..?
לפני שבוע יצאתי לקורס קצינים. נחמד לי. האנשים מדהימים, החומר העיוני לא קשה מדי, אפילו עם השדאות וכל הקטע הפיזי הסתדרתי [רק להבהרה: ספורט, מאמץ פיזי וחבריהם הם נקודה מאד חלשה אצלי]. ומה הבעיה
הנשק. אני לא מצליחה לירות. אין לי מושג למה. העיניים שלי פשוט לא מתפקסות כמו שצריך על המטרה, והיא "קופצת" לי ונעלמת
אין לי בעיה בעיניים, זה לא צריך להיות ככה. וזה ממש מדאיג. אני לא יודעת איך אצליח לעבור את הקורס בלי להחזיק נשק. כעיקרון זה אפשרי, בגלל שאני מתנדבת מסיבה רפואית. אבל הסיבה הרפואית היא לא בעיניים, כך ש"אין לי תירוץ". ואני לא יכולה לסמוך על זה... גם לא רוצה, אבל זה לא ממש רלוונטי. ובלי קשר - זה משהו שרציתי בשביל עצמי, ולא הולך... פחות היה מפריע לי לו הייתי גרועה. באמת. אם היו לי תוצאות לא מספקות, כלומר כדורים רחוקים מאד אחד מהשני על המטרה. אבל אני לא מצליחה אפילו לפגוע בדמות עצמה...
ובאמת שאני לא מבינה מה הבעיה. לא הייתי בלחץ, היה לי נוח, הכל היה בסדר.. ולפי דברי המ"מ: "עשית הכל באופן מושלם - חוץ מפגוע" היא עבדה איתי פרטנית בניסיון להבין מה נסגר, והיא אמרה שהעיניים שלי מרצדות... לא יודעת מה בדיוק אני שואלת כאן, כי באמת אין לאף אחד דרך לדעת מה הבעיה. אולי קצת רצון לפרוק.. בכל מקרה, תודה למי שקרא, אם בכלל
וכשלא מפסיקים לדאוג בגלל זה..?
../images/Emo23.gif../images/Emo185.gif