תמונה אחת ששווה אלף מלים
בשעת בוקר מוקדמת, כשהבחור כבר שתוי, הכי חשוב להבטיח שלא יפגע בעצמו (ייפול, ייחנק וכד'), לכן יש להשכיבו על הבטן או על הצד ולתת לו לישון. מאד מומלץ ל"הנציח" את הרגע המביך בתמונות. אם יש מצלמה דיגיטאלית אפשר יהיה להראות לו בבוקר איך הוא נראה. הוא ודאי לא יזכור ויתקשה להאמין גם למה שתספרו לו. כך שתמונה אחת או יותר שווים לפעמים אלף מלים, כמו שאומרים. השאלה הגדולה היא מה יקרה כשיתעורר. תחושת החמרמורת (הנג-אובר) ודאי תהיה לא נעימה, כאבי ראש, בחילות קלות וסחרחורת יהיו התחושות הראשונות. השאלה היא אם מה שיזכור מליל אמש יהיה הכף בבילוי, הצחוקים והקטעים שבשכרות או אולי אי הנעימות והמחיר ששלם על הבילוי? זה השלב שבו ניתן לדבר איתו על צורת הבילוי, שנשאר ממנה רק כאב ראש, על הסכנות שבשכרות ולבחון אם אפשר גם אחרת. הנסיון מלמד שלא כולם משתכרים, אפילו לא כולם שותים. תמיד יהיו גם כאלו שמצליחים לבלות, ולא פחות בכף, גם בלי להשתכר. ולכן, כדאי לו שיבדוק מדוע הוא שונה. קשה להורים (אם אני מנחש נכון) להבין לפעמים את "רוח השטות" של הצעירים שפוגעים בעצמם. קשה לצעירים להבין לפעמים את "רוח הדאגה" האופפת את ההורים, ש"עושים רעש מכל דבר". כשקשה להבין שואלים ומדברים, וזו כבר התחלה טובה. בהצלחה, נחום