מה עושים עם הורים גזעניים?
לא לראשי!
טוב, לא בטוחה שגזענות זו המילה הנכונה לתיאור במקרה הזה.
אני יוצאת עם בחור. לא שבוע ולא שבועיים, כבר שנתיים וחצי. עולה מרוסיה.
לא, הוא לא מהערסים הרוסים הקשוחים, הוא נאה, עדין, משכיל, מנומס וטוב לב.
גם אין לו מבטא, אם זה מה שמטריד את מנוחתכם.
מה שכן, מהרגע הראשון שההורים שלי פגשו בו, הם שנאו אותו.
מן הסתם לא נתתי לזה להרוס את מערכת היחסים שלנו, ואני לא אתן.
אני חולה על חבר שלי. אבל זה נהיה יותר קשה להתמודד עם השנאה הבלתי פוסקת שלהם.
כשאבא שלי מספר על משהו שקרה לו בעבודה "בלה בלה ואז הרוסי המפגר הזה אמר לי...", או כשהוא מספר על קופאית מטומטמת באיזו חנות, שבמקרה הייתה גם רוסייה. ואני מתעלמת מההערות האלה.
אבא שלי גם טרח להבהיר לי ולאחים שלי, שלא יעזור - כשיש שני אנשים שבאים מרקע שונה, חיי הנישואים שלהם לא יצליחו. ואז נותן אין ספור דוגמאות ללמה זה לא יצליח - ולזוגות שהוא מכיר והתגרשו.
זה לא שהוא לא נחמד לחבר שלי, אבל זו ידידות קרה כזו.
וחבר שלי קולט את זה שההורים שלי לא סובלים אותו, והוא מעדיף שלא להכנס אליי הביתה. ואני מבינה את זה... אבל קשה לי עם זה.
וכשאני אומרת לאבא שלי שאני לא מבינה למה הוא שונא אותו כל כך, ושהוא גזעני, הוא מכחיש ואומר "אני לא שונא אותו, אבל אני גם לא אוהב אותו... אל תאשימי אותי שאני גזעני, כולם גזענים. גם את."
אין לי כל כך איך להתמודד עם זה, אלא פשוט לקבל את זה.
אני בספק שהוא מתישהו ישנה את דעותיו כלפיו.
ויתחיל להסתכל מעבר לפנים "הרוסיות" שלו, אלא גם לאופי שלו.
ומה שהכי מרתיח אותי?
הידיד הכי טוב של אחותי הוא אתיופי. הם מבלים ביחד שעות על גבי שעות.
הוא החברה-הכי-טובה-שלה.
ועליו? אבא שלי חולה. "נו נו בואי, תביאי את X, לא ראיתי אותו מזמן! נשמע קצת מה שלומו."
אולי זה בגלל שבינו ובין אחותי זה רק יחסי ידידות.
ואולי פשוט בגלל שאבא שלי לא סובל רוסים.
וזה כזה מרגיז ומעצבן.
ונמאס לי לשמוע את ההערות שלו כל הזמן.
איך מתמודדים עם זה?
לא לראשי!
טוב, לא בטוחה שגזענות זו המילה הנכונה לתיאור במקרה הזה.
אני יוצאת עם בחור. לא שבוע ולא שבועיים, כבר שנתיים וחצי. עולה מרוסיה.
לא, הוא לא מהערסים הרוסים הקשוחים, הוא נאה, עדין, משכיל, מנומס וטוב לב.
גם אין לו מבטא, אם זה מה שמטריד את מנוחתכם.
מה שכן, מהרגע הראשון שההורים שלי פגשו בו, הם שנאו אותו.
מן הסתם לא נתתי לזה להרוס את מערכת היחסים שלנו, ואני לא אתן.
אני חולה על חבר שלי. אבל זה נהיה יותר קשה להתמודד עם השנאה הבלתי פוסקת שלהם.
כשאבא שלי מספר על משהו שקרה לו בעבודה "בלה בלה ואז הרוסי המפגר הזה אמר לי...", או כשהוא מספר על קופאית מטומטמת באיזו חנות, שבמקרה הייתה גם רוסייה. ואני מתעלמת מההערות האלה.
אבא שלי גם טרח להבהיר לי ולאחים שלי, שלא יעזור - כשיש שני אנשים שבאים מרקע שונה, חיי הנישואים שלהם לא יצליחו. ואז נותן אין ספור דוגמאות ללמה זה לא יצליח - ולזוגות שהוא מכיר והתגרשו.
זה לא שהוא לא נחמד לחבר שלי, אבל זו ידידות קרה כזו.
וחבר שלי קולט את זה שההורים שלי לא סובלים אותו, והוא מעדיף שלא להכנס אליי הביתה. ואני מבינה את זה... אבל קשה לי עם זה.
וכשאני אומרת לאבא שלי שאני לא מבינה למה הוא שונא אותו כל כך, ושהוא גזעני, הוא מכחיש ואומר "אני לא שונא אותו, אבל אני גם לא אוהב אותו... אל תאשימי אותי שאני גזעני, כולם גזענים. גם את."
אין לי כל כך איך להתמודד עם זה, אלא פשוט לקבל את זה.
אני בספק שהוא מתישהו ישנה את דעותיו כלפיו.
ויתחיל להסתכל מעבר לפנים "הרוסיות" שלו, אלא גם לאופי שלו.
ומה שהכי מרתיח אותי?
הידיד הכי טוב של אחותי הוא אתיופי. הם מבלים ביחד שעות על גבי שעות.
הוא החברה-הכי-טובה-שלה.
ועליו? אבא שלי חולה. "נו נו בואי, תביאי את X, לא ראיתי אותו מזמן! נשמע קצת מה שלומו."
אולי זה בגלל שבינו ובין אחותי זה רק יחסי ידידות.
ואולי פשוט בגלל שאבא שלי לא סובל רוסים.
וזה כזה מרגיז ומעצבן.
ונמאס לי לשמוע את ההערות שלו כל הזמן.
איך מתמודדים עם זה?
