מה עושים עם הילדים..?

מה עושים עם הילדים..?

שלום לכולם! אני שואלת את השאלה הזו בשביל דודה שלי, ואני לא בטוחה שזה המקום הנכון אבל אני מקווה שאולי יש לכם רעיונות.. לדודה שלי יש חמישה ילדים (טפו טפו טפו) בגילאים 9-18. היא ובעלה והבת המבוגרת שלהם (חיילת) הם אוהבי גורמה וכל מה שמסביב.. הבעיה היא עם הילדים הקטנים יותר. הם לא רוצים לאכול שום דבר שקשור למאכלי גורמה או דברים בסגנון, ומעדיפים רק שניצל והמבורגר ויתר הג'אנק. זה כבר הגיע למצב שבשביל שהם יוכלו ארוחות צוהרים לא בחוץ, היא נאלצת להכין להם אוכל כזה גם בבית.. הילדים מעדיפים לבזבז את כל דמי הכיס שלהם ואת הכסף שהם חוסכים או עובדים עבורו לכסף לג'אנק פוד, ופשוט לא מוכנים לגעת בשום דבר "גורמתי" (ככה הם מכנים את זה). השאלה היא האם אתם מכירים אולי מתכונים שגם ילדים יוכלו לאכול.. ואולי נתקלתם גם אתם בבעיה מסוג זה ויש לכם הצעות.. תודה!
 

terroir

New member
תשובה עם שני חלקים

החלק הראשון אומר ששניצל והמבורגר לא חייבים להיות ג'אנק פוד. אפשר להכין המבורגר מעולה מבשר טוב שמקורו ידוע, עסיסי וצלוי לדרגה הנכונה, עם מילוי של חמאה ועשבי תיבול, רטבים מעולים ליד, וכך הלאה. לצורך הטיגון משתמשים בשמן איכותי טוב (קנולה למשל, לא שמן סויה) שלא שהה בסיר הטיגון שבועיים (במקרה הטוב). החלק השני אומר שהפתרון מתחיל בחינוך. אני בטוח שדודתך משקיעה הרבה בחינוך ילדיה בתחומים רבים, אז אולי הגיעה השעה להשקיע גם בצד הגסטרונומי. בלי לקרוא לזה "גורמה", רק על ידי שכנוע וטעימה, והסבר מה לא טוב באופן ההכנה של הג'אנק פוד ובחומרים שדוחפים לתוכו כדי שיהיה יותר "טעים" ובעל חיי מדף ארוכים יותר. בסופו של דבר זה יתרום לא רק להנאה מארוחה טובה של שאר בני המשפחה, אלא גם לבריאות טובה יותר של הילדים עצמם.
 
יש לך ילדים?

ההסבר שלך נשמע אידילי באופן חשוד... לי יש ארבעה: הבן הבכור הוא "ילד גורמה" בערך מגיל שמונה (הוא בן 17 היום). הבת הראשונה אוכלת שניצל, חסה, קוטג' ואבטיח. הבת השניה אוכלת שניצל, שניצל, שניצל ושניצל. והבן הצעיר... פעם כך ופעם כך. יום אחד הוא אינו מוכן לאכול דבר למעט שוקו ולחמניה, ולמחרת הוא חולק איתי פואה-גרא וקוקטייל "מנהטן". אז לך תדע...
 

genoise

New member
מיאו... חתולה... ../images/Emo54.gif

רעיון שעלה במוחי הקודח (39.7) ורק מטוב לב אני מספר
המצרכים הדרושים: ארוחת גורמה א-לה-ג'אנק-פוד תוצרת בית אריזה של ארוחת ילדים מה"מקדו" הכמויות: לפי מספר הילדים הסוררים וסליחה שאינני מציין כמויות לא בגרמים ולא בכוסות
דרך ההכנה: 1) שבו לכם בסלון וצפו בטלוויזיה, מוטב בצ'רלי וחצי בסצינה בה הוא אוכל ביצים טריות וקשה לו לבלוע. 2) אמרי לדודתך שתגיד לבעלה: "חיים (או מי שזה לא יהיה), תרד למטה תביא לילדים מקדונלדס מהמקדונלדס!"3) חיים ידע שהו סימן מוסכם ללכת לחמם את האוכל הבריא ולארזו באריזות ילדים, שפתח והחביא מבעוד מועד. מיד יתייצב על רגליו לביצוע המשימה. 4) על חיים לעשות רעש במטבח. עלייך לשאול: "מי זה שם?" ועל חיים לענות: "מיאו... חתולה"... זאת על מנת לעורר את מיצי הקיבה של הילדים. 5) חיים יפתח את דלת הבית בשקט בשקט, יסגור אותה ברעש ברעש, ויגיד: "מקדונלדס מהמקדונלדס!!".
בקיצור, דעתי הצנועה היא שאלה ילדים. ושילדים יאכלו מה שהם אוהבים לאכול. אף אחד לא נולד עם פלטת טעמים של רובושון על הלשון. אני הייתי נותן להם להנות מהיותם ילדים. מעבר לאוכל, בשבילם זה גם סוציאליזציה - אני משוכנע שרוב הילדים בסביבתם ובגילם אוהבים מקדונלדס ולו רק כדי לצאת בחברותא לאן שהוא (ושהמחיר לא יעבוד את סכום דמי הכיס). חוץ מזה, כמה שיתעקשו איתם יותר, ככה הם יותר לא יסכימו. זוכר אני את עצמי בילדותי: עוד כשהיו מכינים את הכף לעשות לי "אווירון", כבר אז התעצבנתי - או שבכיתי, או שירקתי או שסתם הייתי העפתי הכל על הרצפה כדי לעצבן גם את אמא. ובצבא מה? לא גורמה ולא נעליים - מקדונלדס היה אחלא צ'ופר. לא זו בלבד, את מציינת "...היא נאלצת להכין להם אוכל כזה גם בבית...". הנה לך כבר הזדמנות מצויינת לשלוט על מה שנכנס להם לפה (כולי תקווה שהיא לא קונה להם אריזות מוכנות ורק מחממת, אחרת אני מקפל את זנבי והולך מכאן). חוץ מזה, אני בטוח שגם להם ימאס בסוף. אני לא פסיכולוג (גם לא בגרוש) אבל סתם נראה לי בהצלחה, ג'נואז רזיאל רווח ז'קונט וחצי
 

bouquet garni

New member
רעיון משעשע ../images/Emo6.gif

לא כל כך הבנתי איך קולות של חתולה אמורים לעורר את מיצי הקיבה, אבל זה כנראה חסך ילדות שלי. אני מסכים איתך לחלוטין בקשר למזון שנותנים לילדים בבית, אחרי הכל אם הם יתרגלו לטעמים של חומרים אמיתיים האוכל המוכן (זה מהקופסאות) יראה להם הרבה פחות אטרקטיבי או טעים. אני חושב שכמו שההורים שלנו וההורים שלהם לא בישלו לנו עם אבקת מרק ולא חיממו לנו ארוחות קפואות שלא ראו יד אדם, גם אנחנו חייבים לפחות בבית לתת לילדים שלנו (ולנו עצמנו) אוכל אמיתי. החלמה מהירה,
 
למעלה