מה עושים עם התינוקת הזאתי?

Leyenda89

New member
מה עושים עם התינוקת הזאתי?


התייעצות/שיתוף..
(התכוונתי לכתוב בפורום הורים לתינוקות אבל ראיתי את השממה וברחתי לכאן)

הבת שלי בת 11 חודשים, איתי בבית. עד הלידה עבדתי בסופרמרקט, בתור קופאית, ואחרי החל"ד משכתי עוד איזה חודש וחזרתי לעבוד במתכונת של בקרים בלבד, והיא היתה אצל מטפלת במשפחתון ביתי. אחרי פחות מחודש הרגשתי שמאד קשה לי - הרגשתי שאני חוזרת מהעבודה שפוכה ורק רוצה שתלך כבר לישון, ומצד שני כל כך היה חסר לי להיות איתה - הרגשתי שאני מפספסת אותה לגמרי.. מהצד השני, המעסיק לא היה שמח מה'פריוילגיה' שקיבלתי כאמא לעבוד רק בבקרים, ואחרי כמה שבועות כאלה הוא הציב את זה כתנאי. אני קפצתי על זה ולקחתי החלטה להתפטר לצורך טיפול בילד.
בהתחלה זה היה פשוט גן עדן, הייתי סייעת בפעוטונים בעברי אז ממש בניתי לה סדר יום והיא לגמרי זרמה, היה תענוג. אבל אחרי כמה זמן, ואז גם הגיעה הקורונה המהממת, התחלתי מאד להישחק. ובתיאום נפלא גם הילדונת התחילה לזחול, להיעמד (בהפרש של כשבועיים מהזחילה!), ובאופן כללי להתרוצץ (ולהריץ אותי גם כן) בכל הבית.
היא מאד פעילה, חברותית (גיליתי את זה כשסוף סוף התאפשר לנו לראות קצת עולם, ממש בימים האחרונים), סקרנית, אבל מאד קשה להושיב אותה לפעילות - מה גם שפיזית היא לא יושבת עדיין משום מה (טיפת חלב איפה את??), מה שמקשה עליה כי כל הזמן יד אחת תפוסה בהישענות. היא מאד "נידי", כל הזמן רוצה שאהיה לידה, איתה באופן פעיל, כשכבר כן משחקת קצת לבד בלול או על הרצפה אני רק מעיזה להתרחק טיפה או להתעסק במשהו אחר - והיא מפסיקה לשחק ומתחילה למחות או לטפס עליי. זה מאד מאד קשה לי, בעצם אני לא יכולה לעשות כלום בשעות הערות שלה חוץ מלשחק איתה. מעבר לזה אני חוששת שאולי היא לא מפתחת עצמאות בריאה ככה, ואולי תלותית בי יתר על המידה.
גם עם האוכל אין לה כמעט סבלנות, יש לה כיסא אוכל שיכול להתכוונן אחורה אבל היא שונאת אותו - מוכנה לשבת עליו רק זקוף וגם אז מתעייפת תוך שתי דקות. אבל גם אם היא יושבת עליי כשאני נותנת לה לאכול, אחרי כמה כפיות היא רוצה לקום. ואפילו עם בקבוקים זה ככה. ניסיתי טחון, גס, גם אוכל אצבע היא יודעת לאכול, אבל הריכוז לא מאפשר לה לסיים ארוחה, והאוכל הופך למעין 'נשנוש' מתמשך.
כבר יש לי הרהורים בעניין ה'להיות איתה בבית', משראיתי כמה שזה תובעני. ואני גם מפחדת שבהיעדר חברה ומסגרת ברורה יותר, אני גורעת מההתפתחות שהיא יכולה לה. מצד שני - משפחתונים/פעוטונים/מעונות (מה ההבדל בכלל?) אצלנו הולכים עם הרישום בערך שנה קדימה, ככה שלשנה הבאה רוב הסיכויים שכבר פספסתי, ובעיקר בעיקר - אני מרגישה קושי גדול לחזור לעבוד. זה משהו שתמיד היה, אבל עכשיו פי כמה עכשיו כשאני צריכה את הכוחות שלי גם בבית. בעלי גם הוא עובד במשכורת מינימום, ככה שאין לי יכולת להתפנק ולשלוח אותה לאיזה גן...
אולי יעזרו רעיונות לפעילות איתה? מה עושים עם ילדונת שובבה ומלאת מרץ בת 11 חודשים? בכל זאת עבר זמן מאז שעבדתי במעונות - בוודאי יש דברים שיתאימו לגילה ופשוט נשתכחו ממנו ולא עולים בדעתי...

וגם הלאה, אשמח אם תבענה את דעתכן מלומדת הניסיון לגבי ההמשך, איך כדאי לנהוג לגבי מסגרת-כן-או-לא, או מה האופציות שאולי לא חשבתי עליהן, בסדר גודל של השנה הקרובה, נניח.

אני מקווה שלא חפרתי מידי, בכל אופן תודתי הכנה מעומק הלב למנסים ולמנסות לסייע.
 

iameden

New member
זו תקופה לא פשוטה

הי:) קודם כל נשמע שסך הכל היה די כיף אבל לאחרונה נהיה קשה מעט. זה הגיוני נוכח המצב הכללי והעובדה שטיולים, גינה וכו' לא היו אפשריים. שנית, מה שאת מתארת הוא מאוד תואם גיל. בגיל הזה יש לעיתים קרובות מעין "חרדת נטישה" ולילד באמת קשה להפרד. ולהיות במקום לבד, גם אם הלכת רק לרגע. יש ילדים שזה יותר פשוט איתם ויש ילדים שממש נדבקים. חשוב לתת לילד המענה אבל מצד שני ללמד אותו שאת חוזרת... יש כל מני דרכים שעוזרות לילד (ולהורה) לעבור את השלב הזה אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה ישתפר. אחת הדרכים הם כל משחקי הקוקו/מחבואים למיניהם... הילד לומד שגם אם הוא לא רואה מישהו, זה לא אומר שהוא לא שם. להמשיך ולדבר אליה כשאת מתרחקת לכמה דקות, זו גם דרך. לשים אותה לשחק לידך כשאת במטבח או בכל מקום אחר זה גם דרך להתמודד.. פשוט כדי שתהיה בקשר עין איתה והיא איתך ואולי זה ירגיע משהו. לגבי מסגרת בשנה הבאה, זה מאוד תלוי בך. פעוטות הם די תובעניים אבל גם לומדים להעסיק עצמם יותר ויותר. בגילה, אין באמת "צורך" בחברה או בדמויות נוספות ואפשר ללכת לחוגים עם אמא או לגן עם אמא אם את מרגישה שזה מתאים לכן. מצד שני, זה יכול להיות שוחק ומתיש ואולי כן הגיע הזמן לחשוב על מסגרת שתתן לה מענה וגם תתן לך זמן לעבוד או אויר לנשימה.
 
למעלה