נתחיל ברשותך דוקא מהסוף.
בת ה-4 הולכת לישון כשאת קובעת. לא כשהיא קובעת ולא כשאחיה הולך לישון. כבר עכשיו נתקי קשר מסוכן זה. מסוכן כי בכל פעם שתגידי לה משהו - תהיה תשובתה "למה הוא?" (או למה הוא לא). למה הוא - זה לא עניינה. היא איננה מבקר המדינה ולא פקיד סעד לחוק הנוער - טיפול והשגחה. כולה בת 4 וכמו שאומרים - נא להתנהג בהתאם. בעיקר אתם ההורים תקפידו שהיא תתנהג בהתאם - כלומר, היא תעשה מה שאבא ואמא אומרים. אגב, התפרסם מחקר האומר שהורמון הגדילה מופרש בעיקר בשעת שינה. מכאן ששינה סדירה היא תנאי חשוב לגדילה תקינה. לענין בנך. זה לא החצי שעה (כפי שמציעה מנהלת הפורום). זה העקרון והסימפטום. מסיפורך אני מסיק מסקנות במישור קצת יותר רחב. הוא מבטיח הבטחות, אתם מאמינים, הוא לא מקיים ואתם נסוגים. הבטיח והרוויח בלי לקיים את חלקו. אם תבדקי היטב תגלי שזה לא הענין היחיד בביתכם שהתסריט הזה מתרחש. צדקתי? קודם כל אני חושב ש-9 וחצי זה קצת מאוחר עבור ילד שמחר בבוקר צריך לקום מוקדם לקייטנה. 8 או 8 וחצי יותר סביר לדעתי. יכולים להיות חריגים. אבל הם צריכים להיות חריגים ולא שגרה, למשל: אורח מיוחד, תכנית טלוויזיה מיוחדת, זמן איכות חריג עם הורה וכד'. אבל על בסיס חד פעמי (והכוונה איננה פעם ביום. פעם בשבוע מקסימום). הבעיה היא - אתם. ההורים. אם לא תפגינו נחישות ועיקביות - תהיה לכם בעיה. הסכמות צריך לקיים. הילדים מומחים בלהגיד לנו שהבטחות צריך לקיים ועומדים על כך שנקיים מה שאמרנו. אבל כשזה מגיע אליהם - יוק. אז זהו שלא. הסכמות צריך לקים וזה חייב להיות דו סטרי. לא קיים? תגובה - מיידית. אין טלוויזיה/מחשב/ספר/משחק וכו'. ומחר זה כבר לא יהיה מה שקבעו. לא מקיימים אז לא מקיימים בשני הכיוונים. חוץ מזה מי אמר שאי אפשר לקחת בן 8 למיטה כמו בן 4? אם אתה לא מקיים הסכמות כמו בן 4 יתנהגו אליך כמו אל בן 4. להרים אותו בידים למיטה -לילה או שניים והוא יבין פירושה של עיקביות. ההסבר שאת רוצה להיות עם בעלך - לא מובן לו. את ואני יודעים מה המשמעות של זה. ילד - לא. ילד לא מסוגל לחשוב על הוריו במושגים מיניים. לא עכשיו ולא בגיל עשרים). הוא בטח לא מבין את המשמעויות. לא לכל דבר הורה צריך לספק הסבר לילד בשלושה עותקים. יש דברים שאני ההורה קובע ולא חייב להסביר. למה? כי בסוף ייצא שאם לא תסבירו - מילתכם לא מתקבלת. קדחת. מילתכם חייבת להיות תקפה גם בלי הסכמתו של ילד. נקודה. חייבים להרגיל אותו שלא כל דבר מנמקים ברמות משפטיות. אני ההורה, אני קובע וזהו. לילה טוב ולהתראות מחר. נשיקה, חיבוק, שמיכה ויללה-ביי. מה ההוכחה שלי? זה שאת בעצמך כתבת: "בפעם האחרונה שזה קרה הסברתי לילד שאני ואבא רוצים להיות קצת לבד, אבל לא הזיז לו והוא נשכב לנו במיטה ולא רצה ללכת." באמת? הוא יחליט מתי תזכו לזמן מיטה? ואתם קיבלתם את זה ולא העפתם אותו כמו טיל קרקע-חומוס? מגיע לכם אם אתם כאלה רכרוכיים (סליחה אבל אין לי מילה אחרת).
