מה עושים עם רגשות אובדניים?

[נגה א]

מה עושים עם רגשות אובדניים?

כשלא רוצים לעבור את השינוי אבל גם לא רוצים להמשיך לחיות ככה ולא יודעים לאן ללכת מפה...

 

[FreakOnALeash]

ההסדר לגבי רגשות אובדניים בפורום

מדבאים איתי ונבכה ביחד.

 

[Sonata Of Tears]

מנסים למצוא

את הדברים שיגרמו לך להרגיש טוב יותר אם זה הורמונים אם זה ללכת בלבוש אישה אם זה יעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לעבור את זה אם זה לדבר עם אנשים שמרגישים כמוך - לי זה לפחות עוזר ולא להתעצל, לשבת ולבכות בבית רק יביאו לך עוד מחשבות כאלו אני בזמן האחרון מרגישה פשוט נפלא עם כל עניין הטראנסג'נדריות שלי וכידוע לך עם נעשה השוואות אני עוד רחוקה כיפליים ממך.

 

[DarlingAdam]

בדיוק מה שסונטה אמרה,

ורק עוד דבר אחד - אם לא מתגברים, ואם את מרגישה צורך לעשות משהו דרסטי ובלתי הפיך? תשלחי אליי מסר, או שתבקרי בפורום סה"ר תמיכה ותדברי עם מקצוענים. *מודאג*

 

[Sonata Of Tears]

מקצוענים..משהו

אני יודעת שזה משהו שאמרו לכם לעשות ,לכל מנהל שאם קורה משהו אז הוא יכול לפנות לסה"ר, אבל הם ממש בדיחה ,יצא לי לדבר איתם בזמנים רעים שלי, הקיר הקשיב לי יותר, אין להם שום ידע,הבנה,כל דבר אחר, כל מה שתגיד להם הם יחזרו עליך ויגידו " אני מבינה שרע לך" הם רק עוד יותר מסבכים ,אם כבר אז לפנות לארן, ששם אנשים קצת יותר מבינים בנושא,אבל גם שם לא יעזרו לך יותר, אף אחד לא יבין אותך ואת המצב שלך (ואני אומרת את זה מתוך ניסיון) בישביל מישהו שיבין את עניין הטראנסג'נדריות והרצון "להיות בגוף אחר" צריך לפנות לאנשים מוסמכים יותר אני יודעת שלאגודה יש כל מיני טלפונים ואנשים שיותר מבינים בנושא ,וגם אולי זה לא משהו פרטי (פסיכולוג וכדומה) אבל אני לא בטוחה, נגה את כבר יודעת את הטלפון של האגודה.

 

[DarlingAdam]

רעיון טוב,

להתקשר לאגודה, ולנורה

 

[Sonata Of Tears]

אני אשאל אותה פעם הבאה

שאני רואה אותה *מרגישה מיוחדת* אם יש איזשהן טלפונים או אגודות כמו אר"ן וסה"ר שיש להן איזשהיא הבנה בנושא, אבל כנראה שהפגישה הבאה של הקבוצת טראנס תיהיה עוד שבועיים.

 

[Sonata Of Tears]

מצעתי קישור

מכוון שאני האקרית מאד מתוחכמות שפורצת מערכות מידע מאד רגישות תראו לאן הגעתי! באתר איגי (של האגודה-דההה) יש דף אם טלפונים של מקומות מהסוג שחיפשנו. בנתיים זה מה יש

 

[נגה א]

שאלתי יותר בקשר

לתחושות האמביוולנטיות שלי ופחות לגבי הרגשות האובדניים. זה רק סימפטום (יו איך נמאס לי לומר ת'מילה הזאת)....

 

[Sonata Of Tears]

שתי דברים

1. שיש פצע, והוא מזדהם ,יש אינפקציה, ואז נמק,ואז קורטים את היד. צריך לנסות לטלפל בפצע לפני ,ואם כבר הגיעו הרגשות האובדניות, זה יותר מלחיץ אותנו לנסות למתן אותם,כי הן קריטיות יותר. 2. ושוב ,אמרתי לך ,הרגשות השונות שלך ,את לא רוצה לעבור את השינוי, אז תנסי לחיות בדרך שהכי נוחה לך, את לא מרגישה נוח בגוף הזה, אז תנסי משהו חדש, אני לא יודעת אמרתי לך תנסי להיות כמה שיותר לפי התכתיבים שאת רואה בהם כרצון להיות . אני לא יודעת מה גורם לך להרגיש טוב יותר או יותר נכון "להרגיש אישה יותר" אבל לי יש כמה דברים שפשוט גורמים לי להרגיש אישה,והאישה הכי נשית בעולם שעליה נאמר המשפט "תמיד אישה,יפה וענוגה" -רונבלום פנינה. * לקנות איפור - מאד טריווילי,מאד חומרני ,אבל זה עושה אותי שמחה * להיות אם האנשים שהכי מכבלים אותי,ויודעים איך לטפח לי את האגו ולהגיד לי שאני כל כך אישה. אני בטוחה שיש עוד דברים ,אולי גם דברים שאני מעדיפה לשמור ביני לבין עצמי,אבל אני מקווה שהבנת את זה, שוב, את צריכה להרגיש הכי קרוב למטרה שאת כל כך רוצה להגיע אליה,ככה את תרגישי הכי טוב..לדעתי

 

[DarlingAdam]

אני לא יודע

אם אני יכול לענות או לא.... לדעתי האישית, אם התחושה היא אמביוולנטית, אז הכי חשוב לא לעשות שום דבר בלתי הפיך. חייבים קודם - ושוב, זו רק דעתי - לסדר הכול במקום הנכון ולהחליט לפני שעושים צעדים. לנתח לפרטים (לא לנתח באופן רפואי ) את הרגשות כדי לדעת לאן ללכת. לא לדעת בבירור זה מעצבן, אבל זה גם אומר שאת נותנת לזה את המשקל הראוי, את שיקול הדעת הראוי.

 

[Yaara77]

צעדים קטנים וזהירים והמון אורך רוח

את הכמיהות צריך לממש ועפי"ר מתברר שהן אמיתיות ולא סתם פנטזיות רצוי, לפחות בהתחלה לעשות דברים הפיכים ורק אח"כ "ללכת על זה" אין רצפט אחד יש רצפט מיוחד לכל אחד והכי חשוב חובה לרפד את החיים באירועים מרוממי רוח אחרת הם סתם באסה לבוש במיגדר הכמיהה - חובה התנהגות ודיבור - מומלץ התנסויות עם פרטנרים/יות - כנ"ל ולבסוף צריך לקבל החלטות. באשר לתחושות אובדניות פתרון אפשרי הוא טקס אובדני נטול סיכונים כמובן

רצוי בהומור מטורף טקס סיום החיים הקודמים ואז מתחילים החיים החדשים עד להגשמת כל המאוויים - אני כבר שם

יערה

 

[ליטל ו]

הידיעה הזו

בפני עצמה נורא חשובה. אני לא יודעת מה נכון לך לעשות, אבל כמלכת האמביוולנטיות בקשר לעצמי, אני יודעת שלי, לפחות, נורא חשובה הידיעה הזאת שזה משהו שייפתר. אני יודעת שזה נשמע נורא בנאלי, אבל זאת באמת הדרך שלי להתמודד עם זה כשזה אצלי... אני מחזיקה חזק ביד את הידע שזו דילמה שאני צריכה להתעסק איתה ולעבור אותה אחרי שאני אבין אותה, ונותנת לכל הפיכסה לקרות עד שאני אבין מה אני צריכה לעשות שם... נותנת לעצמי להרגיש את מה שיבוא (שזה כולל לפעמים רגשות אובדניים, בהחלט, היה וקרה, והייתי צריכה להשגיח על עצמי שאני לא אקשיב להם), מתוך הכרה שאני אלמד מזה משהו בקשר לעצמי ואצא בצד השני חזקה יותר ויות רמבינה ויודעת... נורא בנאלי, נכון. אבל זה מה שיש לי