אני מקבל את התיקונים שלך
אבל רוצה לשוב ולהדגיש את מה שאמרתי קודם - תואר ראשון במשפטים, ללא ניסיון מעשי, נותן לבעליו "תואר ראשון" ולא הרבה מעבר לזה. זאת משום שהפער בין הלימודים ובין הפרקטיקה (לצערי) הוא פשוט ענק כך שבוגר משפטים פשוט לא יודע כלום בעריכת דין פרופר ולכן לדעתי, ובהתחשב גם במצב שוק העבודה, לא תהיה העדפה לבעלי תואר ראשון במשפטים שאין להם ניסיון מעשי. נכון להיום, השוק מוצף בבעלי תארים ראשונים (משפטים ואחרים) וקשה בכל מקרה למצוא עבודה - בין אם בעריכת דין ובין אם בכלל. על כל משרה יש עשרות קופצים והפקסים כורעים תחת הנטל. מי שאין לו ניסיון מעשי (ולא, התמחות זה לא ניסיון מעשי) לא יוכל להיות יועץ משפטי כי הוא פשוט לא יידע מה לעשות עם תיקים שיונחו על שולחנו ובכל מקרה, אותה חברה תעדיף עו"ד עם ניסיון, שראה כבר תיק אחד או שניים, על פניו. לדעתי אותו חוסר בניסיון מעשי גם לא יקדם אותך כעיתונאית כי, שוב, לא תדעי איך הדברים עובדים בפועל, בבית המשפט או במשטרה, ואותו הדבר נכון גם לגופים ממשלתייים (חקיקה או ידע, כדברייך) שיעדיפו מישהו בעל ניסיון מעשי, ולוּ המועט ביותר, כי כדי לכתוב תיקון לחוק או חוק בכלל, צריך לדעת איך המערכת עובדת ואיך נראה בית המשפט מבפנים או איך מתנהלים עורכי הדין ואת זה, כאמור, לא לומדים באקדמיה. אגב אקדמיה - את יכולה להישאר באקדמיה ולכתוב מחקרים משפטיים מכאן ועד להודעה חדשה אבל דעי שלא מעט אנשים רוצים להישאר שם וגם שם התחרות לא תהיה קלה. אני מסכים שלהיות בעל תואר זה דבר חיובי ואנשים מסתכלים על זה בחיוב בכל מקום אבל בשל אותו פער אמוּר, לא מתייחסים היום לבוגרי משפטים כעורכי דין או כבעלי ידע משפטי אלא כבעלי תואר ראשון. הא ותו לא. הדיון אם התואר שווה ומה הוא שווה ומה הוא נותן ואיזה ערך יש לו הוא אולי מרתק אבל צריך תמיד להסתכל מסביב על שוק העבודה כי הדברים נמדדים שם ו"שם", תהיה עדיפות לבעלי ניסיון מעשי ויש אלפים כאלה.