אין ולא יהיה כמו התמח"ת
אני זוכר איך בתור ילד, הייתי כולי נפעם כשהייתי הולך יד ביד עם אמא/סבא/סבתא ברחבי התחנה. זה היה מבוך, מלא בשלטים, רק מבקש לחקור, לעלות, לרדת. זה תפס אותי מהרגע הראשון- השלטים הגדולים של אגד ודן, השורות הארוכות של הרציפים, הפסלים הגדולים בירידה מהאוטובוס שמבשרים לך שאתה בקומה 6, שורות של אוטובוסים אדומים לבנים של אגד, ואוטובוסים כחולים של דן ברחובות מסביב, שהיו בכלל מחזה זר. יש אווירה בתחנה המרכזית ששום דבר לא יכול להחליף, גם היום, כשאני בן 17 ועובר בה כל שבוע, בדרך לפנימיה. על כל הרע שבה, על האיכסה שבמדרגות והגועל נפש הכללי, הנהגי מוניות שמנסים בערמומיות רמה לעשוק אותי כשאני נקלע לשם באמצע הלילה, והבלאגן הענק, יהיה לי עצוב נורא לראות את המקום נסגר או נהרס. אני מקווה שהרעיונות בכתבה באמת ימומשו, כולם נפלאים ורק יטיבו עם התחנה. מקום שמעולם לא ביקרתי בו היו קומות 1-2.. הבנתי שהם שירתו את הקווים של דן לפני פתיחת קומה 7. איך זה היה נראה? יש כבישים תת קרקעיים עבור האוטובוסים..?
במה אני אתקל היום אם אנסה לרדת לשם?